להסתכל אחורה בסיפוק וקדימה בתקווה

רק במצבים קיצוניים - כושר ממש רע או מצב של שובע ושאננות - יכולה קבוצה כמו פרוקום גדיניה לנצח את מכבי תל אביב בהיכל נוקיה. בשלב הזה של העונה אף אחד מהתנאים לא מתקיים, ולכן גם לא היה מי שנתן לפולנים סיכוי לפני המשחק שהסתיים ב-58:99 צהוב.

• פרוקום לגורמים: צפו ב-58:99 של מכבי ת"א
  

• בלאט: "נראינו טוב, אבל הבית מסובך"
• ז'לגיריס נצמדה למכבי ת"א, צסק"א הפסידה שוב
• לטבלאות היורוליג
  

מכבי בתקופה טובה, טובה מאוד אפילו. בליגה המקומית היא מטיילת בקלילות, וגם ביורוליג היא התבססה במקום הראשון בבית. מבחינת כושר משחק הקבוצה בקו עליה ויש לה הרבה שחקנים שנותנים תוצרת יפה מדי משחק ובעלי ביטחון עצמי גבוה.

ריבוי השחקנים פותר את בעיית השובע, התחרות הפנימית בתוך הקבוצה קשה יותר מהתחרות עם היריבות. המאבק על דקות משחק הוא בלתי נפסק, כל אחד מהשחקנים רוצה לשמר או לקדם את מעמדו. זה מבטיח שאף אחד לא יזלזל בשום משחק, וגם לא באף אימון. מי שמפשל נשאר מאחור והתור של השחקנים המוכשרים הוא ארוך.

לכן, היה מעניין לראות את התנהגות השחקנים במשחק שניצחונם בו לא היה מוטל בספק עוד מהגרלת המשחקים בברצלונה. זה משחק בו כל אחד יכול לחטוא ולנסות לשפר את הסטטיסטיקה האישית. פה התפקיד של המאמנים לשמור על השחקנים, ולחדד את המחויבות למועדון, ולא פחות לקהל העצום שממלא את נוקיה ללא קשר ליריב.

את הפתיחה הרעה לללא סל שדה כמעט ארבע דקות אפשר לייחס לריבוי הדיבורים נגד שאננות, אבל מהר מאוד הצפוי אכן קרה. האנרגיות האדירות שמתחילות אצל פרקינס ופארגו הובילו ללחץ מוצלח על מובילי הכדור והרבה חטיפות. שחקנים מצאו עצמם חופשיים לזריקות והמטירו מבול שלשות על הפולנים.

בורשטיין חוגג עם שחורציאניטיס את הניצחון והמקום הראשון (אלי אלגרט)

אידסון נזכר במשחק המצוין שלו בשבוע שעבר ולקח אחריות. עד סוף הרבע הגיעה מכבי ל-29 נקודות, והוציאה לפולנים את החשק. כשקבוצה קולעת משלוש באחוזים יותר טובים מאשר מהעונשין זה אומנם מצביע על איזה בעיה מהקו, אבל נותן תנופה אדירה.

מרגע שמכבי השתחררה אי אפשר היה לעצור אותה. אני לא מרחם על הפולנים, אבל שחקני מכבי אמללו אותם. זו היתה חגיגה על המגרש וביציעים. גם ב-30 הפרש הצהובים שיחקו בהתלהבות וכל חילוף של בלאט הוסיף עוד זריקת מרץ. כשהיו טעויות, הן באו מעודף מוטיבציה ופזיזות ולא מרפיון.

תומאס פאצ'צאס. בעונה ששיחק עם דניאל לא פצה את פיו (אלי אלגרט)

מכבי משוחררת ושמחה. השחקנים שלה פרגנו אחד לשני לאורך כל המשחק. החל מהפתיחה ועד לסל עם הבאזר של שארפ. המאמנים פרגנו גם לקהל בדקות

בהן שיחקו יחד אליהו, פניני, גרין ובורשטיין. ארבעה שחקני נבחרת ישראל על המגרש זה מחזה נדיר ביורוליג בשנים האחרונות ובהחלט שווה התייחסות.

בצד השלילי שוב מסתמנת בעיה בצבע של מכבי. אפילו הפולנים הגיעו ליותר מדי מצבים נוחים מתחת לסל, אבל בקצב כזה של משחק זה לא שינה הרבה.

מכבי מסיימת את הסיבוב במקום הראשון בבית בעיקר בזכות שני ניצחונות חוץ נאים. זהו הישג יפה לכל הדעות. זה אמנם לא הזמן לחגוג יותר מדי, אבל במועדון בהחלט יכולים להסתכל אחורה בסיפוק וקדימה בתקווה.

אצל הפולנים הבולט ביותר היה המאמן תומאס פאצ'צ'אס. הבחור השקיע כמות אנרגיה יוצאת מן הכלל בריצה על הקווים, שלוותה בשאגות זועמות על השחקנים שלו. לא הייתי מתייחס לכך לולא אותו פצ'צ'אס שיחק איתי לפני למעלה מעשור, בעונה הראשונה שנכנס חוק בוסמן. במשך עונה שלמה האיש לא הוציא הגה מהפה עד שחשבנו שהוא אילם, הוא לא ידע מילה באנגלית ורק התאמן בקצב מטורף שלא הכרנו בישראל. הערב ראיתי אותו מדבר יותר מאשר במשך עונה שלמה, אבל זה לא עזר לו הרבה.