אל תערבו את אלוהים

האסון הנורא בכרמל הביא, באופן די מתבקש, לקריאות לציבור לפנות לרחמיו של בורא עולם, ולחשבון נפש על שום מה ולמה באה עלינו האש. מנהיגי העדה החרדית הבהירו שזהו מסר מהקב"ה, הרב עובדיה יוסף קבע שהסיבה היא חילול שבת וטוקבקיסטים שונים האשימו את התרבות החילונית ככלל על חטאיה המרובים. רק על דבר אחד לא עוצרים כל קוראי הקריאות למיניהם לחשוב – על כך שבעצם הקריאות הללו יש משום עלבון די חריף כלפי בורא עולם, או לכל הפחות סתירה מהותית לעצם הנחת היסוד של היהדות – שאלוקים הוא אל טוב ומיטיב, רחום וחנון וארך אפיים.

הטענה "זהו מסר מהקב"ה", ובעקבותיה ההמלצה לפשפש במעשים, החזירה אותי באחת לאוגוסט 2003. הימים ימי האינתיפאדה, ובפיגוע מזעזע במיוחד בקו 2 בירושלים נהרגו למעלה מ-20 חרדים שעשו את דרכם חזרה מן הכותל, רובם ילדים רכים בשנים. "זהו מסר משמיים", קראו מנהיגי חצרות בירושלים, ועצרו לחשוב ולפשפש, ממש כשם שמבקשים מאיתנו לעשות כעת. כעבור יומיים הוציאו הגדולים בתורה גילוי דעת: "יש להקדיש פחות זמן לשיחות חולין בטלפון".

האמירה הזו טומנת בחובה מסר מזעזע, ולפחות לטעמי – אנטי-יהודי בעליל. גילוי הדעת הזה בעקבות האירוע הקשה, מבסס למעשה קשר בין הפיגוע לבין שיחות חולין בטלפון. במילים אחרות: יש כאן טענה שיש קשר כלשהו בין רציחתם של 20 ומשהו יהודים צדיקים, חלקם הגדול עדיין אינם בני מצוות ובהגדרה זכים מכל חטא, לבין העובדה שאנשים אחרים עשו משהו שהוא טיפ-טיפה לא בסדר (גם על זה ניתן להתווכח, אבל בוודאי שאין מדובר פה בחטא מהותי).

זה טוב ומיטיב?

אלף סליחות, אבל האם אנו לא מדקלמים מדי יום ביומו כמה אבינו שבשמיים הוא טוב ומיטיב ורחום וחנון? האם אל שהורג (או מאפשר לחמאס להרוג) ילדים טהורים בשובם מהכותל משום שמישהו אחר דיבר בטלפון, נשמע לכם טוב ומיטיב במיוחד? בעצם הטענה שיש קשר בין הדברים יש גם אמירה מפורשת די מעליבה על אודות אופיו של היושב במרומים, וגם סתירה ישירה לעקרון הבסיס של האמונה הדתית.

אלוקים לא מתערב

נכון, קשה ומתסכל להעלות על הדעת שיכול לקרות אסון כזה שלא באשמתו הישירה של מישהו (מבחינה דתית כמובן), אבל האפשרות

הזו לפחות לא מציירת את בורא עולם כנוקם באופן שרירותי ביציריו על לא עוול בכפם, ומכאן שאם לא בא לנו, במקרה, לסתור את כל הבסיס (והסיבה) לאמונה שלנו, עלינו להאמין שאלוקים, בפשטות, לא אחראי ולא מתערב באסונות מסוג זה. ואם מתערב פה ושם – אזי רק לחסד.

רצוי וראוי שיבחרו כל יודעי הדבר במה הם מאמינים: בכך שיש אל טוב ומיטיב ורחום וחנון וארך אפיים ורב חסד ואמת, או שיש אל שמאפשר למחבלים לרצוח ילדים תמים, ולאש לכלות חיים גיבורי חיל בשביל להעביר מסר לאנשים אחרים לחלוטין. תחליטו האם אתם מאמינים באל הטוב והמיטיב, הוא אלוקי ישראל, או באל הנקמן שלא מצא שום דרך אחרת להגיד שהוא לא אוהב שרימפס חוץ מלשרוף חפים מפשע. בעיניי, זה לא הולך ביחד, ואני מסרב להאמין שבורא עולם הוא כזה.