כך זה התחיל: תיעוד השעה הראשונה לשריפה

שריפת הענק שפרצה בכרמל בשעות הבוקר של יום חמישי האחרון נראתה בתחילה כדליקה מקומית ורגילה באופיה, כזו שעמה מתמודדים מכבי האש כמעט בכל שבוע. אבל בזמן שכלי התקשורת המשיכו להתמקד בהדלפת ויקיליקס ובסערה במשטרה, הבינו התושבים בעוספיה כי הדליקה שמשתוללת ממש לנגד עיניהם חמורה בהרבה מכפי שאולי חשבו אחרים.

"בשעה 10:30 קיבלתי טלפון שיש שריפה בעוספיה. בדקתי את הנושא, ורבע שעה אחר כך העליתי ידיעה לאתר ויצאתי לשטח", סיפרה ספאא פרחאת, תושבת דליית אל-כרמל שמפעילה, יחד עם בעלה, את אתר החדשות המקומי "בלדנא".

ספאא, שקלטה בעדשת מצלמת הווידאו שלה את התמונות הראשונות של האש הקטלנית, לא ידעה אז שהלהבות שהשתוללו לנגד עיניה הן רק ניצניה של השריפה הקשה ביותר שידעה ישראל אי פעם. השעה המוקדמת שבה תועדה האש סותרת את ההערכות שרווחו עד כה, שלפיהן התלקחה האש זמן מה מאוחר יותר.

בני הזוג, שהגיעו לזירה פחות משעה לאחר פרוץ השריפה, הם הראשונים שתיעדו את השריפה שגבתה בהמשך חייהם של עשרות בני אדם. בתמונות, שצולמו בשטח עוספיה, נראים תושבים החוששים כי האש המתקרבת תאחוז במהרה בבתיהם, ומנסים בכל כוחם לסייע לכוחות הכיבוי המעטים שהוזעקו למקום.

"היו רק שתי מכוניות כיבוי כשהגענו ב-11 וחצי, אחת הלכה למלא מים, והשנייה ניסתה להילחם באש. בהתחלה לא יכולתי לצלם ובכיתי כאשר ראיתי את הילדים והזקנים מתפללים שהאש לא תאכל את בתיהם", סיפרה ספאא.

כשעה לאחר מכן, בסביבות 12:30, כבר ניתן לראות כיצד האש מאיימת על המבנים ביישוב, ורק הרוח ששינתה כיוון, לצד מאמצי כוחות הכיבוי, הצילו אותם מכיליון. מנגד, מבהירים בני הזוג כי הדיווחים כאילו השריפה הגיעה לפאתי שכונת אלוונסה בדליה, מוטעים.

צילומיו של בעלה של ספאא, איאד, תיעד את השריפה מתוך דליית אל-כרמל, מראים כי האש בערה על גבעה שמופרדת על-ידי נחל מבתי היישוב, ועל כן לא היוותה איום של ממש עליהם. "אמרתי לצלמים שיש וואדי ושהאש רחוקה וזה רק נראה קרוב, אבל זה הצטלם טוב והם התעלמו וככה זה דווח. הכל בשביל רייטינג", אומר איאד.

לטענתו, בצילומים ניתן גם למצוא הסבר להשערות הראשוניות לפיהן האש פרצה בכמה וכמה מוקדים עקב הצתה זדונית: גיצים בוערים נישאו ברוח לנקודות מרוחקות והבעירו גם אותן.

בני הזוג המשיכו לתעד את השריפה עד כיבויה המוחלט, אך לאחר שהתפוגג האדרנלין - הכה לפתע בשניים הכאב העצום על הבית ששינה פניו ללא היכר. "כל הסיפור מעניין ומסקרן מאוד בתור עיתונאים, אבל ברגע שאחרי, הדלקתי סיגריה והרגשתי שאלו היו ימים בהם חרב עולמינו. אנחנו רודפים אחר כל אחד שרק כורת כאן עץ, ופתאום היער שגדלנו איתו מגיל אפס כבר לא כאן. הנוף אבד, ואתה רק רוצה לבכות", סיכם איאד.