שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    משה איבגי, במאי תיאטרון
    אחרי שעשה את צעדיו הראשונים בבימוי קולנועי, משה איבגי עובר לכס הבמאי גם בתיאטרון גשר עם "הנסיכה איבון", בכיכובה של בתו דאנה: "תמיד רציתי לביים, פשוט לא היה לי זמן"

    אחרי שעשה את צעדיו הראשונים כבמאי קולנוע עם סרטו "וביום השלישי", משה איבגי מביים כעת גם בתיאטרון. בשבוע הבא, איבגי ושחקני תיאטרון גשר יתחילו בחזרות ראשונות על "הנסיכה איבון", מחזה-משל סרקסטי ובועט מאת המחזאי הפולני ויטולד גומברוביץ'.

     

    בתפקיד הראשי בהצגה, שעלילתה מתרחשת בממלכה דקדנטית ומציירת את פני הצביעות בחברה שאיבדה את דרכה, תשחק דאנה איבגי. זו הפעם הראשונה שאיבגי ג'וניור תשחק על במת תיאטרון גשר, שהפכה בשנים האחרונות לבית יצירתי ומחבק עבור אביה.


    איבגי, אב ובת. "שחקנית נפלאה" (צילום: רפי דלויה)

     

    אחרי שיתוף פעולה מוצלח שהחל עם "הבן הבכור" בה שיחק איבגי ונמשך עם "שש דמויות מחפשות מחבר" והמונודרמה "סונטת קרויצר", איבגי מספר כי את ההצעה לביים הניחה על השולחן הנהלת התיאטרון. "הם הציעו כמה אפשרויות, אבל ברגע שקראתי את המחזה הזה - נפל לי האסימון, אני מאוד מתחבר לאגדה המודרנית הזו", הוא אומר. "במיוחד דיבר אלי הניגוד בין הדקדנטיות וההתפוררות

    של בני המלוכה לבין הנסיכה איבון, שמסמלת את האנשים הפשוטים שמסרבים לשחק את המשחק של בני המעמד הגבוה. היא מרגיזה אותם בנוכחות שלה ומכניסה אותם לחרדה".

     

    לדברי איבגי, שהתעסקות בחומרים חברתיים בהפקות קולנועיות ובימתיות בהן לקח חלק אינה זרה לו, האלגוריה למצב הקיומי העכשווי בישראל ברורה מאליה: "אי אפשר שלא לראות את הפערים החברתיים שהולכים וגדלים, הממשלה והכנסת שעסוקים בעצמם ונדמה שהעם רק מפריע להם וגם ההתנהלות של השכבות העליונות, שמפחדות ממה שהעם מרגיש וחושב. הפחד מהאדם הפשוט הופך לשנאה".

     

    הסרט שביימת וכעת ההצגה שאתה מביים מסמלים אולי צורך לגעת במחוזות חדשים?

     

    "זו התפתחות טבעית. אני מורה למשחק כל כך הרבה שנים, אני עובד כל החיים עם שחקנים וזה חלק ממני. לביים רציתי מאז ומעולם, פשוט לא היה לי זמן לעשות את זה. אני מודה שתיאטרון פחות התחשק לי לביים באופן כללי, אבל בעקבות הפנייה של גשר ובעיקר אחרי שקראתי את המחזה, זה סיקרן אותי. המחזה הזה הוא מסוג החומרים שאני אוהב להתעסק בהם - חומרים חברתיים שנוגעים במקום שבו אנחנו חיים. חומר חייב להתחבר להוויה, הוא לא יכול להיות מנותק מהקשר ותמיד מעניין אותי להתבונן בתמונה הכוללת ולחפש את הערך המוסף. אני חושב שבמחזה הזה, הפוטנציאל שזה יקרה קיים".

     

    אתה תשחק בהצגה?

     

    "אני עוד לא יודע. אני מעדיף שלא, אבל זה עוד לא סגור".

     

    זו הפעם הראשונה שתביים את הבת שלך בתיאטרון. נשמע כמו אירוע משמעותי בחייו של אבא שהבמה בשבילו היא דרך חיים.

     

    "עבדתי עם דאנה לא מעט כשחקן. אני מאוד נהנה לעבוד איתה, תמיד נהניתי. התפיסה המשחקית שלה היא משהו שאני מאוד מעריך. אני מבין את הדרך שלה. אני יודע מאיפה היא עובדת ופועלת, אני יודע איך לדבר איתה ואיך להוציא ממנה את מה שאני רוצה. יש בינינו דיאלוג טוב, גם כשחקן מול שחקנית וגם כבמאי מול שחקנית. אני לא צריך להמציא אותה, היא עומדת בפני עצמה והיא שחקנית נפלאה".

     

    אחרי שלוש הפקות שעשית בתיאטרון גשר כשחקן וההפקה הנוכחית שאתה עתיד לביים, אפשר לומר שהמקום הזה הפך למעין בית עבורך?

     

    "אני מאוד אוהב את המקום הזה. כן, מצאתי בו בית. יש לי שפה משותפת עם יבגני אריה, לנה קריינדלין ורועי חן. אני מרגיש שאנחנו מדברים את אותה השפה, שאנחנו מחוברים. כשאתה מוצא שפה משותפת עם אנשים שאתה אוהב לעבוד איתם, אין סיבה לא ללכת עם זה הלאה. כשעודד קוטלר ניהל את תיאטרון

    חיפה, זה קרה לי שם. אני חושב שזה עניין של חיבור והערכה הדדית. אני אוהב את ההוויה הרוסית, אני אוהב את הספרות הרוסית ואת הרגש. אני אוהב את ההתלהבות וההתרגשות שיש בעבודה בתיאטרון גשר וזה נדיר. כל מי שעובד בו משקיע את כל כולו בדבר. בגלל זה גם הכישלונות, כשיש, מפוארים".

     

    המשל הסרקסטי שיצר גומברוביץ נע בין הומור פרוע לאכזריות קיצונית. זהו למעשה מחזהו המפורסם ביותר של המחזאי הפולני, שמהרהר בין היתר על יחסי השלטון והעם ועל הקשר בין אהבה ודממה והמתח בין מסורת לשבירת מוסכמות. ההפקה, בה ישתתפו בין היתר גם אפרת בן צור, אלון פרידמן, ז'יל בן דוד ודניאל צ'רניש, תעלה בבכורה על במת תיאטרון גשר במרץ 2011.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים