שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    שייקספיר על מסך LCD

    תיאטרון הקאמרי משיק גרסה חדשה של "רומיאו ויוליה" שנותנת כבוד לטקסט המקורי, אבל משלבת שימוש בטכנולוגיה מתקדמת ומערבת את הקהל בהצגה

    יממה אחרי שגרסת הטראנס הבועטת והעצמאית של הבמאי מיכאל רונן לסיפור האהבה הטראגי של שייקספיר, "רומיאו ויוליה", הגיחה לביקור נדיר וחפוז על במת ההאנגר של תיאטרון גשר כדי לציין סופשבוע של חגיגות הארד קור לרגל השנה האזרחית החדשה, השיקו הבוקר בתיאטרון הקאמרי של תל אביב במסיבת עיתונאים חגיגית, גרסה צעירה, חדשה ומאופקת בהרבה, שנותנת כבוד לטקסט המקורי, ובו בזמן אינה מפחדת להתכתב עם שפת החולין הישראלית העכשווית, עם מדיות חדשות וטכנולוגיה מתקדמת.


    שפירא ותגר. כימיה לוהטת (צילומים: בן קלמר)

     

    אם בגרסה של רונן, שעלתה בבכורה בפסטיבל ישראל האחרון, וֶרוֹנַה של שייקספיר משמשת תפאורה למלחמת חורמה בין שתי כנופיות על השליטה בסצנת מועדוני הלילה, בגרסתו של הבמאי נעם שמואל, שתפתח מסך השבוע, במרכז המחזה שתי משפחות פשע שחיסולים על רקע של פגיעה בכבוד, הם חלק בלתי נפרד משגרת יומן ולחם חוק.  


    "להשתחרר מקבעונות ופחדים על מנת לשחרר את וויליאם" 

     

    ההשוואה בין הפרשנויות מתבקשת לכאורה. אחרי הכל מדובר בשני יוצרים צעירים ומסקרנים, כל אחד בדרכו, שאת השכלתם התיאטרונית רכשו בבירות אירופה, ועשייתם בישראל מביאה לבמה המקומית רעננות מחשבתית ושפה תיאטרונית ייחודית. עם זאת, דווקא הרצת שתי ההפקות במקביל, היתה יכולה להיות הזדמנות מצוינת עבור הצופה הישראלי להעמיד למבחן את בלוטות הטעם ולהרחיב במידה מסוימת את גבולות השיח התיאטרוני.


    הבמה היא "מפלצת חול" שעליה נעים השחקנים

     

    בניגוד להפקה של רונן, שמשתמשת בחלל תיאטרוני קונבנציונלי (גם אם היא שוברת את הקיר הרביעי), ההפקה של נעם שמואל מתרחשת בחלל יוצא הדופן של קאמרי 3. הבמה היא "מפלצת חול" מפתיעה שעליה נעים השחקנים בין ובתוך הקהל אשר ישוב על כסאות מסתובבים.

     

    השראה ממשפחות הפשע

    כפי שנהוג במשפחות הפשע המאורגן, גם בהפקה משתמשים בטכנולוגיה כדי לצותת לשיחות פרטיות. מסכי LCD שמעטרים את הקירות מעידים על החיים בנתיבי המידע המהירים שקבעו מזה זמן שהמדיה היא המסר. "לפני שנה וחצי התגוררתי בבית דירות בצפון העיר", סיפר היום שמואל במסיבת העיתונאים, "יום אחד בדרכי החוצה עברתי בחניון וליד אחת ממכוניות המרצדס שחנו בו, היתה מונחת תרנגולת שחוטה שדם זרם ממנה. כמה שבועות לאחר מכן היה פיצוץ גדול בבן יהודה ובחדשות דיברו על משפחות הפשע. גם בלוד ארעה שרשרת של מקרים מצערים וביבי נתניהו הגיע לעיר ונאם נאום חוצב להבות שהזכיר לי מאוד טקסטים מתוך המחזה. בבת אחת נפל לי האסימון, מצאתי את הכיוון".


    "רומיאו ויוליה" של תיאטרון גשר. גרסת הטראנס (צילום: דניאל קמינסקי)

     

    עמרי ניצן, מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, שנכח במסיבת העיתונאים, התקשה להסתיר את גאוותו הרבה על בן טיפוחיו. "נעם שמואל הגיע אליי עם רעיון מבריק", אמר ניצן והדגיש כי אמנם מדובר בהפקה שלישית בלבד ששמואל מביים בקאמרי, אך הוסיף, "יש לנו עוד חלומות משותפים לעתיד שיבוא אחרי המבצע הזה".

     

    הקהל שיגיע להצגה יחולק לשניים - בצד האחד, תומכי משפחת קפולט. מנגד, תומכי משפחת מונטגיו. השחקנים, כאמור, ינועו בין ובתוך הקהל. "המקום הזה שבו אנחנו נמצאים התחיל כחניון ולאט לאט הפך לאולם קטן במידותיו וגדול באמביציות", אמר ניצן והזכיר את "המלט", ההפקה הראשונה שהוצגה בו והיתה למקפצת הקריירה של השחקן איתי טיראן. "יש באולם הזה פטנט שיוצר קרבה מיוחדת בין הקהל לשחקן. פה, הקהל לא יכול לברוח. גם השחקן אינו יכול להימלט", אמר ניצן והוסיף משאלה, "אולי האולם הזה יהפוך בסופו של דבר למקבילה התל אביב ל'גלוב' השייקספירי".


    "יש באולם הזה פטנט שיוצר קרבה מיוחדת בין הקהל לשחקן"

     

    את החן של שני השחקנים הראשיים בהפקה - נלי תגר בתפקיד יוליה ודן שפירא בתפקיד רומיאו - אי אפשר לפספס. גם לא את הכימיה הלוהטת בין השניים. תגר מביאה לבמה רוח נעורים, תום וטבעיות שובת לב. שפירא, מולה, מפזר קסם, חיוכים ממיסים ושפע ייסורים אין קץ. לצדם של השניים משובצת ההפקה בגברדיה מרשימה של שחקנים ובכללם אריה מוסקונה, שרה פון שוורצה, יוסי קאנץ, רוזינה קמבוס, עידו מוסרי, יואב לוי, שי אגוזי, זיו מאיר, מורן קל, הילה סורג'ון, ניר מנקי, עירד רובינשטיין ונדב נייטס.

     

    במקום גבוה ברשימת הכוכבים בהפקה עומד הטקסט המשובח שתרגם ועיבד אלי ביז'אווי, שרקח שילוב יוצא דופן בין ישן לחדש ובין קלאסי לעכשווי תוך דקדוק מרשים במשקל ובחריזה. "בלתרגם את המחזה הזה גלומה הזכות לחבור לרגע לכהן הגדול של המחזאות ולגעת בקודש הקודשים של התיאטרון", אמר ביז'אווי, "זה נשמע נפוח אבל זה מה שהיווה עבורי מנוע מאיים ומדרבן בעבודת התרגום. בתחילת הדרך שעת עבודה ממוצעת היתה מורכבת מארבעים דקות של יראת כבוד, רבע שעה של סירוס עצמי וחמש דקות של יצירה. בשבוע הראשון לעבודה ישבתי מול הפרולוג – התבוננתי בו, שיננתי אותו, דיקלמתי אותו, צפיתי בלורנס אוליבייה מבצע אותו ביוטיוב והדף נותר ריק.

     

    "במאבק הפנימי שהתחולל בי, ניסיתי להשתחרר מקבעונות ופחדים על מנת לשחרר את וויליאם. לתת לדרמה, לשניניות, לפיוט ולסמליות במחזה לפעפע בי. להתמסר ליצירה ולא להילת היוצר. משלב הכבדהו עברתי לשלב העבדהו שמצריך בחירות. הבחירות שלי קשורות בשפה ובמשקל, ובעיקר בשילוב ביניהם. היתה לי הפריבילגיה לעבוד עם במאי שהפך להיות חבר ועם צוות שחקנים שהתענגתי על האפשרות להושיב בפיהם את התרגום תוך כדי התהוות".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    נעם שמואל. "נפל לי האסימון"
    צילום: בן קלמר
    לאתר ההטבות
    מומלצים