פרס: המלחמה בתדמית ה"לוזר"

הקריירה הציבורית של שמעון פרס ידעה מפלות לא מעטות ונצחונות ספורים. ימים לא קלים ידע פרס בהתמודדויות הפנימיות בתוך מפלגת העבודה מול יצחק רבין, אבל אלה היו כאין וכאפס לעומת ההפסדים שצבר במערכות האמיתיות מול הימין. הבולט ביניהם, ההפסד על חודם של קולות ספורים בהתמודדות מול בנימין נתניהו ב-96'. למרות סקרים מחמיאים לפני הבחירות, שוב כשל פרס בקו הישורת מול יריביו. להלן, כל ההפסדים ומעט הנצחונות לאורך הדרך.
1974 – בעקבות התפטרותה של ממשלת גולדה מאיר, נערכת התמודדות על ראשות המפלגה בין שמעון פרס, תלמידו של בן-גוריון, לבין יצחק רבין, רמטכ"ל מלחמת ששת הימים ומי שהיה עד אותה שעה הנספח הצבאי בוושינגטון. פרס מפסיד לרבין על חודם של קולות בודדים במרכז המפלגה. רבין ופרס עורכים ביניהם הסכם ג'נטלמני כי מי שיפסיד בבחירות במרכז המפלגה יהיה שר בממשלתו של המנצח. רבין זוכה בבחירות הפנימיות, מתמנה לראשות הממשלה, לא לפני שהוא מכבד את ההסכם, וממנה את פרס לשר הביטחון בממשלתו.
1977 – יצחק רבין מתפטר מראשות הממשלה בעקבות חשיפת חשבון הדולרים של אשתו. פרס מחליט להתמודד מול רבין על תפקיד יו"ר המערך, ומחריף את תופעת "המחנאות" במפלגה. גולדה מאיר, מנהיגת המפלגה לשעבר וראש הממשלה, תומכת בגלוי יצחק רבין לתפקיד. פרס מבהיר כי הסכם הג'נטלמני שערך עם רבין ב-74' עודנו תקף. פרס זוכה במאבק על ראשות המפלגה, אך מפסיד בבחירות לראשות הממשלה מול מנחם בגין. הפסדו של פרס מהווה הרבה יותר מאשר הפסד אישי - לראשונה מזה 29 שנה מאבד השמאל את ההגמוניה על השלטון בישראל.
1980-1981 - סיבוב התמודדות נוסף בין פרס לרבין על ראשות המערך לקראת בחירות 81'. פרס זוכה בניצחון סוחף, ונבחר בפעם השנייה להתמודד על ראשות הממשלה מול מנחם בגין. לאחר הניצחון במרכז המפלגה ממהר פרס להרכיב ממשלת צללים שתחליף את ממשלתו של מנחם בגין. פרס, שנעלב מאוד מספרו של יצחק רבין שבו כונה "חתרן בלתי נלאה", מסרב לכלול בממשלת הצללים שלו את רבין, או להבטיח כי ימנה אותו לשר אם ייבחר. גם הפעם נכשל פרס בהתמודדות על ראשות הממשלה מול מנחם בגין. לראשונה מלווה מערכת הבחירות בהשמצות אישיות קשות - הנפגע העיקרי מהן הוא פרס.
1983-1984- מנחם בגין פורש מתפקידו כראש ממשלת ישראל, על רקע מלחמת לבנון. הממשלה מתפטרת, בראשות הליכוד נבחר לעמוד יצחק שמיר. תוצאות הבחירות שנערכות ב- 84' מלמדות על שוויון בין גוש השמאל לבין גוש הימין. המערך והליכוד מגיעים ביניהם להסכם רוטציה וממשלת אחדות. לפי ההסכם יכהן פרס כראש ממשלה משך שנתיים, ולאחר מכן יחליף אותו שמיר, שיכהן בינתיים כממלא מקום ראש הממשלה ושר החוץ. לראשונה בחייו זוכה פרס לניצחון, חלקי, בבחירות לראשות הממשלה. פרס מכהן כראש ממשלה משך שנתיים. כהונתו של פרס נחשבת למוצלחת: הוא מצליח להילחם באינפלציה הגואה, בעזרת תוכנית כלכלית, ומסיג את צה"ל מלבנון, אל גבול רצועת הביטחון.
1988 – פרס מתמודד בבחירות לראשות הממשלה בשנית מול שמיר. המערך מפסיד לליכוד בבחירות בהפרש זעום, והתיקו בין הגושים נמשך. בעקבות תוצאות הבחירות מוקמת ממשלת אחדות לאומית בראשותו של יצחק שמיר. פרס מתמנה לממלא מקום ראש הממשלה וכשר האוצר, רבין מונה לשר הביטחון. שנתיים אחר כך בשנת 90' מבצע פרס מהלך להפלת הממשלה – מהלך שכונה "התרגיל המסריח". הצעת אי-האמון עברה לא לפני שחמישה ח"כים של ש"ס נמנעו בהצבעה – והביאו למעשה להפלתה. תקוותו של פרס לכונן ממשלה צרה יחד עם ש"ס לא התממשה, והמערך נותר באופוזיציה. פרס פוטר על-ידי ראש הממשלה שמיר, ויחד עמו התפטרו כל שרי העבודה.
1992 – מפלגת העבודה משנה את שיטת הבחירות הפנימיות שלה, ועוברת לשיטת הפריימריז הפתוחים. בהתמודדות הפעם זוכה רבין לעמוד בראשות המפלגה. רבין זוכה בבחירות מולו של שמיר ונבחר לראשות הממשלה. רבין ממנה את פרס כשר חוץ בממשלתו ושומר לעצמו את תיק הביטחון. למרות משקעי העבר מצליחים השניים לשתף פעולה ביניהם.
נובמבר 1995 – ראש הממשלה יצחק רבין נרצח ופרס ממונה לראש ממשלה בפועל. זמן קצר אחר כך מתמנה פרס לראש הממשלה באישור הכנסת.
1996 – שמעון פרס נבחר כמועמד מפלגת העבודה מול בנימין נתניהו – מועמד הליכוד. כחודשיים לפני הבחירות מנבאים הסקרים ניצחון בהפרש גדול לפרס. זמן קצר לפני הבחירות, ובמסגרת מבצע ענבי זעם בדרום לבנון, יורה תותח של צה"ל בשגגה פגז לעבר כפר כנא והורג כמאה פליטים. הרחוב הערבי זועם. פרס מפסיד בבחירות מול נתניהו בהפרש זעום. ניתוחים שלאחר הבחירות מגלים כי רבים במגזר הערבי בחרו להטיל פתק לבן, ובכך הביאו להפסד.