נו, תגידו, אז מה? תאמרו, מה הבעיה איבדת עדשה, לך לבתמקרחת ותקנה חדשה! אבל זה לא ככה, אתם רואים (אני לא), כי העדשה שלי, היא כמוני, דבר מאוד מיוחד.

יופי מפגר, אולי תאהב את עצמך קצת יותר? אתה כזה נוד לפעמים, "איי לוסט קונטקט" סתם מתלהב. בכלל נמאס לי מה אני עבד? שלומית! סיכמנו שאת כותבת ולא מתערבת. זה מדהים, את לא חושבת? אנחנו כמו סלים ופדמה... כמו מילטון ובנותיו, זה היסטורי אין דה מייקינג! חוצמזה, זה לא יפה לצחוק על בן אדם נכה, שלא מסוגל אפילו להקיש על המקלדת בשל קוצר ראיה, אז תעשי לי טובה ובואי נתרכז ונגמור עם הטור הזה כבר ונלך לישון, תאמיני לי שזה לא כיף לי בדיוק כמו שזה לא כיף לך, אז כמה שתקלידי יותר מהר, ככה הסיפור יגמר? מה כבר ביקשתי, נו עשי טובה, תדליקי את המחשב ו... הוא דלוק... אה... אז ככה:

לא מספיק שהייתי נער שמנמנמחוצ'קנמוך וביישן, גם העיניים שלי היו צריכות להפסיק לעבוד ולהכריז זהו, אין מצב שהבחור הזה מאבד את הבתולים, עד גיל 37 הוא יחיה עם ההורים. כן, בוקר יום בהיר אני מתעורר והעיניים פשוט המשיכו לישון עד עצם היום הזה...

מה זאת אומרת, העיניים לא קמו? זה תהליך שלוקח זמן, לא? לא מה? לא סיפרתי לך? את יודעת איזה פחד זה היה? טוב, אולי זה לא קרה ביום אבל לא יותר מחודש. ככה בבום הפסקתי לראות. נו יאללה יאללה, תעשי טובה ובואי נמשיך נו אני מאבד את המחשבה ככה ואני גם מת לישון וכואב לי הראש מכל הטשטשת הזו בקיצור:

הרופא אמר קירטוקונוס ואמא התעלפה. אבל גיברת זה מקרה קל. אז מה אם הבן שלך חצי עיוור, תאמיני לי יש לו מזל. זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע! יש אנשים, שקמים בבוקר ומוצאים במקום עיניים זוג ביצים. קשות.

אוי רועי, די עם השטויות! אני לא מאמינה שמישהו עוד קורא את הטור המפגר שלך... טוב טוב אולי זה לא מה שהוא אמר, בסדר? אבל כשאומרים לך שאתה יותר עיוור מחפרפרת, זה לא נשמע פחות גרוע ממה שתיארתי. השורה התחתונה הייתה שהקרנית שלי שפיצית והעולם יצא לי מפוקוס ואין מה לעשות. אין ניתוחים, אין תרופות, יש רק עדשות וגם הן קשות. ולמי שלא זכה להכניס לעיניו שתי דיסקיות פלסטיק כל בוקר, אז שתדעו לכם שזה לא המערכון של החמישייה פה והעדשות לא "צמיגיות". הן קשות! וזה גרוע בדיוק כמו שזה נשמע.

להסתובב עם שני אקווריומים מודבקים על הפרצוף. אילוסטרציה (צילום: Stock Exchange)

אני לא מבינה למה אתה לא עושה משקפיים וגומר עניין. למה? כי משקפיים לעניים עם ארבעשרה צילינדר כמו שלי זה כמו להסתובב עם שני אקווריומים מודבקים בסופר גלו על הפרצוף. בואי אני אסביר לך מה אני רואה – תחשבי סרט תלת מימד בלי משקפיים. כן, ככה אני רואה הכל כפל כפליים. שיכור נצחי בלי כל הכיף, אבל ההאנגאובר תמיד שם בצורת כאב ראש מתמשך. אבל תמשיכי לכתוב, זה חומר טוב.

את העדשות שלי, כמובן, עושים מחומר משוריין, זגוגית נדירה מזן נכחד שנחצבת עבודת-יד בחבל קרמרמרמוש אשר למרגלות הר טרגמש, על ידי עלמת חמודות עם חרמש, ורק אותה הנערה באומנותה מורשה ליצר את העדשה, ועקב כך הרי זו אינה אשליה, כל עדשה עולה לי כמו כליה. לכן לחזות באוצר השמור מתגלגל לתוך חור פעור, של כיור, אסלה או בין הבלטות ברצפה, כואב לי כמו סכין בלב. שלא לדבר על כך ששבוע עכשיו אני מסתובב באבדון, לא בטוח לאן אני הולך בתוך הסבל המתמשך.

טוב די כבר להתבכיין, ממש מסכן, אתה עדיין בריא ושלם, תראה אני מדברת בגללך בחרוזים אידיוט. יאללה אז מה אם איבדת עדשה? שאלו היו הצרות שלנו. סכין בלב? אבדון? סבל מתמשך? תפסיק עם הרחמים וספר איזו בדיחה, אתה חייב את זה לקורא המסכן, שעוד סבל אותך עד עכשיו. סליחה?? אהה תקשיבי חמודה, כשלך יהיה טור אישי בעיתון תכתבי מה שאת רוצה. אני מתערב לך בפיזותרפיה? אני בסך הכל רוצה לסיים את הטור הזה ובאמת שלא אבקש יותר ממך דבר. בכלל שימי לב שזה דפוס ביחסים שלנו: את אף פעם לא עוזרת לי... בלה בלה בלה תאמינו לי כשרועי מתחיל לדבר על זוגיות זה לא נגמר אף פעם. הוא חושב שאני עוד מקלידה את מה שהוא אומר אבל זה עוד קישקוש על זה שהוא כן רואה או לא רואה בכל מקרה אני אשחרר אתכם מעול הטור הזה קוראים יקרים ושיהיה לכולכם שבוע חמים ונעים ו... מה? כן כן כתבתי הכול. עזוב נו מה להקריא מהתחלה זה בסדר זה בסדר. כן כן זה ממש ממש מצחיק אני שולחת את זה לעורך שלך ובוא נלך לישון. לילה טוב!