ישראלים בסיור במצרים: "מתרחקים מההפגנות"

ישראלים בקהיר הבוערת: סטודנטים ממכללת לוינסקי, שיצאו השבוע לסיור לימודי במצרים אמנם חיפשו חוויות - אך לא חשבו שיקלעו לאמצע נסיון הפיכה נגד הנשיא המצרי, חוסני מובארק. "עברנו באמצע ההפגנה, נשמנו את הגז המדמיע, בכלל לא מעניין אותם שאנחנו ישראלים", סיפר ל-ynet עמוס אבידוב, מנהל בית הספר "דיוואן" ללימוד השפה הערבית, שמדריך קבוצה של 28 צעירים - שמצאו עצמם תחת עוצר בקהיר.

מצרים על סף הפיכה - כותרות אחרונות ב-ynet:

• המהומות מחריפות: עשרות הרוגים ו-2,000 פצועים
• הפגנות בקרבת השגרירות, ייתכן שתיסגר מחר
• היום הגורלי של המהומות / רון בן-ישי, פרשנות
• נאום מובארק לא עזר: עשרות פצועים בקהיר
• מובארק מצא אשמה: ניתק ל"אל-ג'זירה" טלפונים
• הצטרפו לפייסבוק של ynet , והגיבו: האם מובארק חייב להישאר?
  

"הגעתי למצרים כבר ביום ראשון, ויתר הקבוצה נחתה בקהיר ביום רביעי, יום אחרי פרוץ המהומות", סיפר אבידוב. באותו היום קהיר כבר היתה סגורה חלקית, אך לא היה ברור לאן יתפתחו המהומות. "הספקנו לטייל קצת, כי גם יום חמישי היה שקט, אבל אז הגיע יום שישי - יום הזעם. בבוקר עוד היינו בפירמידות, אבל אז כבר הייתה לנו בעיה אמיתית לחזור למלון".

כדי לחזור למלון, נזכר אבידוב, לא היה מנוס ממעבר דרך לב ההפגנות. "בכלל לא עניין אותם שאנחנו ישראלים, והם לא ראו אותנו כגורם עוין. להיפך, הם עסוקים רק במאבק שלהם, והיה חשוב להם להסביר לנו על מה הם מפגינים". חברי הקבוצה, שהגיעו למצרים בין היתר כדי לתרגל את ידיעותיהם בשפה הערבית, שמעו ממקור ראשון על הסיבה למהומות. "אנשים סיפרו שהם מצפים להורדת מחירים של מוצרי יסוד ולשיפור תנאי התעסוקה", העיד המדריך.

"היה קצת מעיק בתוך ההמון, בין השוטרים והמתפרעים, אבל לא היתה סכנה", הוסיפה רבאב עתאמנה, מורה בבית הספר. "כוחות משטרה ניסו למנוע מהמתפרעים להיכנס לתוך מרכז העיר, ואנחנו שאפנו גז מדמיע. שרף קצת בעיניים ובאף, אבל לא סוף העולם". לדברי עתאמנה, "כל עוד אתה לא זורק אבן, שורף או שובר משהו, אף אחד לא נוגע בך. לא היינו בסכנה. בסך הכל מעניין מאוד להיות פה, ולראות שדברים כאלה קורים גם במקומות אחרים ולא רק אצלנו".

"אין הרגשה שהשלטון הולך ליפול כמו בתוניסיה"

אתמול בערב, בעקבות המהומות, הוטל עוצר לילי על קהיר, וחברי הקבוצה לא הורשו להתרחק מהמלון. גם השיט בנהר הנילוס, אליו התעקשו לצאת הבוקר, לא היה חף מתזכורות למאורעות האחרונים, בהם דמותו של בניין המשטרה השרוף בקהיר, שחלפו על פניו. אולם מצב הרוח נותר מרומם. "כולם מחייכים, שמחים ועליזים כמו תמיד", מבטיח אבידוב. "אנחנו לא הרפתקנים, אנחנו מתרחקים מההפגנות והמצרים, וכמו תמיד מאוד מסבירים פנים לתיירים. כל ההפגנות, ללא יוצא מן הכלל, לא קשורות לזרים".

יתרה מכך, אבידוב מאמין כי המראות הקשים שמשודרים ממצרים לא בהכרח מבשרים על מהפכה. "מה שנראה מרחוק דרך עדשות הטלוויזיה, נראה שונה מפה. יש הרבה פעילות של צעירים, אבל אין הרגשה שהשלטון הולך ליפול כמו בתוניסיה. אתמול הכניסו צבא פעם ראשונה לעיר, וזה איתות שהשלטון לא מתכוון לתת למשהו רציני לקרות. ממש לא נראה שמובראק בורח מחר לסעודיה".

חרף התזמון הלא נעים, לא נדמה כי חברי הקבוצה מתחרטים על יציאתם לסיור, שהפך להיות יותר לימודי ממה שציפו. "אמנם לא חיפשנו חוויות מהסוג הזה, חיפשנו ליהנות מקהיר וממצרים, אבל זכינו לחוויות מסוג אחר", סיפר אבידוב. "אנחנו בהחלט מרגישים שותפים למאבק של העם".