שטייניץ ומס האבסורד
רק תחשוב, מר שטייניץ, מה יקרה אם כתוצאה מרוח המהפכה בעולם הערבי שוב יזנק מחירה של חבית נפט ל-140 דולר? האם נשלם אז 10 שקלים לליטר בנזין? עדיף, חברתית וכלכלית, לגבות קצת יותר מס מרווחי החברות ומהכנסות בינוניות וגבוהות מאשר לייסר את הציבור בשוטים של בנזין הכי יקר במערב
כשאנחנו ממלאים בנזין במכונית, אנחנו משלמים (נכון לעכשיו) 7.26 שקלים לכל ליטר. בשירות עצמי, כמובן. מהסכום הזה מקבל האוצר כמס קצוב, הקרוי "בלו" 3.09 שקלים. יש גם מע"מ על בנזין, אבל יש מע"מ על הכל.
הבלו על הבנזין, לעומת זאת, הוא מס ייחודי וייעודי. ייחודי בכך שהוא קבוע בשקלים, או לפחות אמור היה להיות קבוע בשקלים. ייעודי בכך שהוא נועד להשפיע על האזרחים להשתמש פחות ברכב פרטי ויותר בתחבורה ציבורית.
במשך תקופה ארוכה יחסית הקפיד משרד האוצר, ולמעשה הקפידו שרי האוצר הממונים על מדיניות המסים, לשמר את הבלו בערכו הקבוע בשקלים, סביב 2.4 שקלים לכל ליטר בנזין.
הבלו הקבוע פעל ככרית ספיגה לתנודות החריפות במחירי הנפט בשוקי העולם, דווקא משום שהוא היה מנותק מתנודות אלו. הודות לבלו הקבוע, כמחצית מכל עלייה (או ירידה) במחירי הנפט בשוקי העולם לא התגלגלה אל הצרכן בתחנת הדלק הישראלית.
ביולי 2008 נשק המחיר של חבית נפט ל-140 דולר, ובכל זאת הנהג הישראלי שילם רק 7 שקלים לליטר בנזין. למה? כי המס הקצוב היה אז 2.37 שקלים לליטר. כשמחיר הנפט התרסק ל-35 דולר לחבית, בתחילת 2009, עדיין התבקשו בעלי המכוניות הפרטיות בישראל לשלם 4.75 שקלים עבור כל ליטר בנזין, כי המס הקצוב הקבוע לא ירד.
הושגה מטרה הפוכה
הסדרי מס דומים על בנזין מקובלים ברוב מדיניות המערב, חוץ מארה"ב הבולטת לרעה בשיעור המיסוי הנמוך המעודד בזבוז, והמס הישראלי לא היה יוצא דופן. אבל לשר האוצר שלנו היו, מסתבר, תוכניות אחרות. המס הקבוע חדל להיות קבוע והבלו על כל ליטר בנזין עלה בהדרגה מ-2.37 שקלים ל-2.85 שקלים בדצמבר אשתקד, ול-3.09 שקלים בינואר השנה.
למעשה העלייה הייתה חדה יותר משום שמשרד האוצר מטיל מע"מ גם על הבלו הקצוב. האבסורד של מס על מס מגיע כאן לביטויו המלא.
בלשון הכלכלנים, ניהל שר האוצר מדיניות פרו-מחזורית: הוא הקפיץ את המס הקצוב כאשר הנפט בעולם התייקר. את תרומתו של שר האוצר לרמה הגבוהה, יוצאת הדופן, של מחיר ליטר בנזין בישראל אפשר לסכם כך: לו היה הבלו על הבנזין כיום כפי שהיה באביב 2009, עם כניסתו של שטייניץ לאוצר, היה ליטר בנזין עולה כ-80 אגורות פחות. לא 7.26 שקלים - אלא רק 6.5 שקלים לליטר. עדיין הרבה, אבל נסבל.
האם מדיניות ייקור הבנזין היזומה על ידי שר האוצר שטייניץ הביאה להפחתת השימוש ברכב פרטי? ממש לא. במרוצת השנה שחלפה גדלה צריכת הבנזין בישראל ב-10% באחד הקצבים המהירים בעשור. גם המכירות של מכוניות פרטיות לא הואטו. להפך, הן הואצו. אשתקד נשבר שיא במספר כלי הרכב הפרטיים שנמכרו בישראל.
העלאת הבלו על הבנזין לא משרתת, אם כן, את ייעודה. היא לא בולמת את השימוש ברכב פרטי. בהיעדר אלטרנטיבה של תחבורה ציבורית יעילה, מקיפה וזולה, ייקור יזום של הבנזין רק מזרים עוד מיליארדי שקלים לקופתו של משרד האוצר.
בעבר הרחוק דובר רבות על הצורך ברפורמה במיסוי ענף הרכב בישראל. דובר על הפחתה חדה במסים על מכוניות ועלייה חדה במסים על הבנזין. רוב הכלכלנים הצדיקו מהלך כזה ואף בירכו עליו.
נראה שממשלת נתניהו ושר האוצר שטייניץ הגשימו את החצי השני של אותה הרפורמה: הם העלו את הבלו על הבנזין. את החלק הראשון הגשימו בכיוון הפוך: המכוניות התייקרו.
מבין המדינות החברות ב-OECD ישראל כיום נמצאת באחד המקומות הראשונים – אם לא במקום הראשון ממש – הן במחיר הבנזין והן במחיר המכונית. ובאחד המקומות האחרונים בנוחיות ופריסה של התחבורה הציבורית.
הוראה חד צדדית
יבוא וישאל שר האוצר שטייניץ: ואם לא הייתי מעלה את המס על הבנזין, מהיכן הייתי לוקח את הכסף למימון הגירעונות בתקציב? הנה התשובה: מאי-הורדה נוספת בשיעור השולי הגובה של מס הכנסה ומס החברות. גם כאשר ביבי לוחץ להוריד.
עדיף, חברתית וכלכלית, לגבות קצת יותר מס הכנסה מרווחי החברות ומהכנסות בינוניות וגבוהות מאשר לייסר את כלל הציבור בשוטים של בנזין הכי יקר במערב.
נכון, קל ונוח לשנות את המסים על הבנזין. לא צריך בשביל זה חקיקה, די בהוראה חד צדדית של האוצר. אבל נוחיות אינה חזות הכל, לבטח לא בקביעת מדיניות כלכלית. דרושים שיקולים רחבים יותר.
רק תחשוב, מר שטייניץ היקר, מה יקרה אם כתוצאה מרוח המהפכה בעולם הערבי שוב יזנק מחירה של חבית נפט ל-140 דולר? האם נשלם אז 10 שקלים לליטר בנזין? אני לא אופתע אם כן.
לפנייה לכתב/ת 
