לב אמיץ

אחד הקרבות המעניינים שמציע השנה טקס האוסקר הוא המאבק בין ג'ף ברידג'ס לקולין פירת על הפרס בקטגוריית השחקן הטוב ביותר. בצד אחד של הזירה, ברידג'ס, הכל האמריקאי, המגלם שריף מזדקן שתום עין ב"אומץ אמיתי", ובצד השני, פירת, הבריטי עד קצות ציפורניו, בתפקיד המלך ג'ורג' השישי המגמגם ב"נאום המלך". למעשה מדובר בשחזור קרב האיתנים שנערך בין ברידג'ס לפירת בטקס האוסקר הקודם. בשנה שעברה ידו של ברידג'ס היתה על העליונה, והוא זכה בפרס על הופעתו כזמר קאנטרי אלכוהוליסט המנסה להתקמבק ב"לב לא שפוי". השנה מסתמן שפירת יהיה זה שיעלה לבמה לקבל את הפרס המדובר.

בכל זאת, כשפגשתי את ברידג'ס בשבוע שעבר בפסטיבל ברלין אחרי ההקרנה של "אומץ אמיתי" שהוקרן בטקס הפתיחה, תהיתי האם הוא כבר שוקד על נאום תודה? "לא". הוא ענה נחרצות. "אני חושב שקולין הולך לגרוף הפעם את הפרס".

איפה שמת את הפסלון שקיבלת בשנה שעברה?

"שמתי אותו על מדף בין המטבח לחדר האוכל".

עיבוד לספר, לא רימייק לסרט. מתוך "אומץ אמיתי"

אתה מרגיש שהזכייה השפיעה על הקריירה שלך?

"עוצרים אותי יותר ברחוב. אני עוד לא יודע מה ההשפעה של הפרס על הקריירה שלי. אני מקווה שזה מעודד את עבודתי כמפיק. כשחקן ממילא אני מקבל, למרבה המזל, תסריטים טובים. דבר אחד אני כן יודע - זה השפיע לטובה על הקריירה שלי כמוזיקאי, והאוסקר עזר לקדם את המוזיקה שלי. אני עובד עכשיו על אלבום עם טי בון ברנט. האוסקר כיוון זרקור לדברים שמעניינים אותי, כאלה שאני רוצה שיזכו לתשומת לב רחבה, דברים שיהפכו את העולם למקום טוב יותר עבורי ועבור ילדיי ונכדיי. אני פועל למשל, הרבה שנים למען המלחמה ברעב ומשמש כדובר הארצי של ארגון בלי ילדים רעבים והזכייה באוסקר אפשרה לי לקדם את הנושא החשוב הזה, ואני נרגש מכך".

בגיל 61 הקריירה והמעמד של ברידג'ס נמצאים בפריחה מתמדת. לאחרונה שני סרטים בכיכובו נכנסו לטבלת שוברי הקופות: "טרון: המורשת" (סרט המשך לסרט הפולחן בכיכובו מ־1982) ו"אומץ אמיתי" - הסרט הקופתי ביותר בתולדות האחים איתן וג'ואל כהן. ההצלחה של "אומץ אמיתי" הפתיעה לא רק את יוצריו המבריקים, אלא גם את המומחים האופטימיים ביותר בתעשייה. הסרט, שמגיע לארץ השבוע, מתבסס על ספרו של צ'ארלס פורטיס, שכבר זכה לעיבוד קולנועי ב־1969 וזיכה אז את ג'ון וויין בפרס השחקן המצטיין. הגרסה הנוכחית מועמדת לעשרה פרסי אוסקר בטקס הקרוב.

"אומץ אמיתי" מהווה שיתוף פעולה שני של ברידג'ס עם האחים כהן. הפעם הקודמת היתה ב־1998 ב"ביג לבובסקי", אולי התפקיד הכי מפורסם של ברידג'ס, שהפך מאוד מזוהה איתו. "כשאיתן כהן התקשר אליי וסיפר לי על הסרט שהם רוצים לעשות, מאוד התרגשתי מההצעה. גם בגלל שהם גאונים בתחומם, וגם בגלל שרציתי לעבוד איתם שוב, מאחר שכל כך נהניתי לעבוד איתם ב'ביג לבובסקי'", מספר ברידג'ס. "יחד עם זאת, שאלתי אותו: 'למה אתם רוצים לעשות

 עיבוד ל'אומץ אמיתי'? זה מוזר לעשות שוב סרט שכבר נעשה'. איתן ענה לי: 'אנחנו לא מעוניינים לעשות רימייק לסרט. אנחנו עושים עיבוד של הספר'. מאחר שלא קראתי אותו, הם הציעו לי לקרוא אותו וכשסיימתי הבנתי על מה הם מדברים. 'אומץ אמיתי' הוא כמו סרט של האחים כהן - מאוד לא שגרתי והדמויות מפתיעות. כשעבדנו עליו לא התייחסנו לסרט המקורי ולא לעבודה שג'ון עשה שם".

ברידג'ס מגלם בסרט המתרחש בארקנסו של 1870 את רוסטר קוגברן, מרשל אמריקאי חובב אלכוהול ובעל רטייה שחורה ("זה עושה בלגן עם הראייה, אבל זה לא היה נורא כמו שדמיינתי"). יום אחד הוא מתבקש על ידי מאטי רוס, נערה בת 14 (המגולמת על ידי השחקנית הצעירה והמבטיחה, היילי סטיינפלד), לאתר וללכוד את טום צ'ייני, האיש שהרג את אביה. צ'ייני נמלט לשטח הנמצא בשליטה אינדיאנית והיתומה נחושה להביא אותו לחבל התלייה. קוגברן מסרב תחילה להצעה, אבל לבסוף משתכנע. הסרט מתאר את המסע המסוכן שלהם, שבמהלכו הם פוגשים בכל מיני טיפוסים מפוקפקים.

אתה מוצא דמיון בינך לבין רוסטר?

"בדרך כלל במערבונים לא מרבים לדבר, ורוסטר דווקא מאוד ורבלי. גם אני יכול להיות כזה - אני מאוד פטפטן. הוא גם חש נוח בתוך עורו, וגם אני כזה".

מה זה אומץ אמיתי מבחינתך?

"מבחינתי משמעות הביטוי היא לדבוק בדבר אחד עד הסוף ולהתמיד בו. כל הדמויות הראשיות בסרט ניחנות באומץ אמיתי. וזאת אולי הסיבה לפופולריות שלו. קשה למצוא כיום הרבה אומץ אמיתי מסביבנו. בעולם המודרני יש לנו נטייה לוותר על דברים ולא ללכת איתם עד הסוף. אם משהו לא הולך, אז מוותרים עליו ומנסים למצוא משהו אחר. זה קורה עכשיו הרבה במערכות יחסים ובנישואין. כשמשהו קצת משתבש, מיד מנסים דרך חדשה".

אתה חושב שבעקבות הצלחת "אומץ אמיתי" נראה עוד מערבונים בתקופה הקרובה?

"אני מקווה שכן. לא היו הרבה מערבונים בשנים האחרונות. אגב, כיוון שאבי, לויד ברידג'ס, הופיע הרבה במערבונים, כולל ב'בצהרי היום', אפשר לומר שגדלתי על הז'אנר. לפעמים הוא היה חוזר הביתה בתלבושת של קאובוי, ואני הייתי קורא לחברים שלי לראות את אבא בתחפושת. כשעבדתי על הדמות ב'אומץ אמיתי', אבי היה יותר נקודת ההתייחסות שלי, מאשר ג'ון ויין".

מה מייחד את האחים כהן?

"אני חושב שהם יוצרים מיוחדים וייחודיים. העובדה שהם שניים כבר מייחדת אותם, כמו גם המרומזות שלהם. אנשים יכולים להיות קוליים או לוהטים, ושני הדברים טובים. ישנם במאים שהם חמים ומלאי התלהבות, ומציעים המון רעיונות, ואילו והאחים כהן הם קוליים".

הם לא מפגינים התלהבות אף פעם?

"הם מפגינים התלהבות בקטנה, ואז כשהם כבר עושים זאת, יש לזה משמעות גדולה עבורך, וזה מאוד מחמיא. הם גם לא אוהבים לנתח את הסרטים שלהם. הם אוהבים לשמור על מסתורין ולא מרבים לדבר, ואני יכול להעריך את זה".

האחים כהן השתנו מאז "ביג לבובסקי"?

"לא הרבה. יש הרבה דמיון באיך שהם עבדו אז והיום. אם תתבונן בקרדיטים בסוף 'אומץ אמיתי', תמצא שם את הצלם רוג'ר דיקנס, שצילם את 'ביג לבובסקי', וגם עוד כמה חברי צוות שעבדו איתנו אז. הם נוטים להקיף את עצמם באמנים שהם מעריכים ומכבדים, ומאפשרים להם לעשות את העבודה".

זה לא משונה לעבוד עם שני במאים, שבנוסף לכל הם גם אחים?

"כשלוהקתי ל'ביג לבובסקי' זאת היתה הפעם הראשונה שעבדתי עם שני במאים, ותהיתי איך זה יהיה. חששתי שיהיו הרבה דעות ורעיונות על הסט, ושזה ייקח הרבה זמן וזה יתסכל אותי. אני אומנם אוהב את אחי, ושיחקנו יחד והיה כיף, אבל לא הייתי רוצה לביים איתו. ואז גיליתי שהאווירה בסט שלהם נעימה ונינוחה, בלי ויכוחים ואי הסכמות. שאלתי אותם איך הם עושים את זה, והם הסבירו לי שהם כותבים את התסריט במשך שנה, ואז הם מתווכחים ודנים בנושאים, ולכן הם מגיעים מוכנים לצילומים אחרי שהם כבר ליבנו הכל. הם גם לא משחקים את 'השוטר הטוב' ו'השוטר הרע'. הם פשוט משלימים את המשפטים זה של זה".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"