ההצגה הגדולה בעולם

היום (שישי) אחה"צ, מתחיל בסטייפל סנטר בלוס אנג'לס אחד הוויקאנדים המטורפים ביותר בספורט. הוא ידוע בשמו "אן.בי.איי אול-סטאר וויקאנד", מושג שהפך למותג ידוע בכל העולם כשואו בו מראה הליגה הזו את חוזקה, עוצמתה, וגדולתה. רבים כינו את הוויקאנד הזה "ההצגה הגדולה בעולם". בעולם הספורט כמובן.

מה כולל האול-סטאר וויקאנד? פעם זה היה פשוט משחק כדורסל בין 12 השחקנים הנבחרים מקבוצות איזור המזרח של הליגה לבין 12 שחקנים מהמערב. היה זה משחק שנערך באולמות חצי ריקים כשאיש אינו מתעניין בו, והשחקנים עצמם מנסים להימנע ממנו בכל תירוץ אפשרי.

מאה נקודות במשחק אחד. ווילט צ'מברלין  (צילום: פרד פלומבו)

האול-סטאר הראשון נערך ב-1951. אני ראיתי את האול-סטאר הראשון שלי ב-1964 בבוסטון, במשחק בו ניצח המזרח את המערב 107-111, כשאוסקר רוברטסון זוכה בתואר "השחקן המצטיין" עם 26 נקודות למזרח, וביל ראסל קולע 13 עם 21 ריבאונדס. את המערב הוביל ווילט ("סטילטס") צ'מברליין כשהוא קולע רק 19 נקודות, וזאת שנה אחרי שהוא קבע שני שיאים שלא יישברו לעד: 100 נקודות במשחק אחד (!) נגד ניקס כמובן, ועונה שלמה בה ממוצע נקודותיו למשחק היה 50.4 נקודות. היום, כששחקן קולע 50 נקודות במשחק אחד, ההישג מופיע בכותרות ראשיות בכל מדורי ואתרי הספורט. ווילט עשה זאת כל ערב בממוצע, לאורך כל העונה, בעשרות משחקים. עם ווילט שיחקו כוכבי-העל ג'רי ווסט, בוב פטיט ואלג'ין ביילור. כולם שחקנים בהיכל התהילה וכולם הפכו לאגדות ספורט.

אני זוכר היטב את המשחק, והמאמר שכתבתי עליו לעיתון "חדשות הספורט" עדיין שמור אצלי. 13,646 צופים באו בעיקר לראות את ביל ראסל מקבוצת בוסטון סלטיקס מחסל שוב את צ'מברליין, והוא אכן עשה זאת. המשחק היה פיהוק אחד גדול עד שבאו הימים של ביל ראסל, אוסקר רוברטסון, בוב קוזי, וקצת אחריהם וולט פרייזר ו-וויליס ריד מהמזרח, שיצרו התחלה של יריבות ממשית עם המערב של אלג'ין ביילור, ג'רי ווסט, ווילט צ'מברליין, אלבין הייס, והתאומים דרייזדל. בשנות ה-60 החלה יריבות רצינית שהגבירה את העניין במשחק, והיריבות הגיעה לשיאה בשנות ה-80 כשבמזרח שיחקו לארי בירד, קווין מקהייל, רוברט פריש, ד"ר ג'יי, פטריק יואינג, חאכים אולג'ואן, אייזיה תומאס, ויותר מאוחר הצטרף מייקל ג'ורדן. במערב שיחקו מאג'יק ג'ונסון, קארים עבדול ג'אבר, ג'יימס וורת'י, ג'ורג' גרווין, ריק בארי, ביל וולטון, קרל מלון, ג'ון סטוקטון ושאר הכוכבים.

המשחק הפך למשחק של גאווה והזדמנות להתרברבות. ליגת אן.בי.איי הוסיפה למשחק תחרות הטבעות, תחרות זריקה מקו ה-3, ויותר מאוחר משחק ותיקים, משחק של מתחילים (שחקני שנה ראשונה נגד שחקני שנה שנייה), משחק של סלבריטיס ועוד. הליגה מזמינה למשחק מאות אורחים מרחבי העולם, וכן סלבריטיס מכל המינים והסוגים, פוליטיקאים, ומי לא. במשחק האחרון בו הייתי, חולקו 1950 כרטיסי כניסה לעיתונאים, כ-500 מהם לאנשי תקשורת זרה שהגיעו מכל רחבי העולם.

כל קבוצה המארחת את המשחק במגרש הביתי שלה, בשיתוף עם ליגת אן.בי.איי, מנסה להעפיל על האירוע בו התקיים המשחק הקודם מבחינת הראווה, החידוש וגם בכמות הכסף המושקעת באירוע. במשך כל שנותי כאן זכיתי לבקר ב-32 וויקאנדס כאלה. הזכרונות מתערבבים. למזלי, כל הוויקאנדים הללו הפכו לכתבות לעיתוני ישראל, ורובן עדיין שמורות אצלי למזכרת. הוויקאנד האחרון – בו לא נכחתי – נערך באיצטדיון של הקאובויז בדאלאס, שם נשבר שיא הצפייה של כל הזמנים בכדורסל כש-108,713 הגיעו לאיצטדיון לצפות באחד המשחקים המטורפים ביותר כשהמזרח מנצח את המערב 139-141, ואת תואר "השחקן המצטיין" מקבל דוויין ווייד ממיאמי היט שקלע 26 נקודות ב-75% דיוק, עם 11 אסיסטים, 6 ריבאונדים ו-5 גניבות.

המתחרים בתחרות ההטבעות שתתקיים מחר (שבת) הם בלייק גריפין מהקליפרס (2.10 מ') , ברנדון ג'נינגס ממילווקי באקס (1.85 מ') , סרג' איבקה מאוקלהומה-סיטי ת'אנדרס (2.10 מ') וג'בייל מקגי מוושינגטון וויזרדס (2.13 מ'). החידוש השנה הוא שלכל דאנקיסט יש מאמן, ולפני ניסיון ההטבעה הראשון של כל שחקן יעלה למסך סרטון המתעד את הדאנקים הגדולים ביותר שלו במשחקים ורגעים מהאימונים עם מאמן הדאנקים האישי. בקיצור, סתם קטע שיווקי מאולתר. המאמן של בלייק הוא קני סמית, מתחרה לשעבר בעצמו והיום אנליסט ראשי ב-TNT. מאמנו של ג'נינגס הוא דאנקיסט האימים של העבר, מרסק הסלים דרל דאוקינס. מאמנו של מקגי הוא כריס וובר, אול-סטאר מהעבר ומתחרה בתחרויות דאנק, ומאמנו של איבקה הוא חבר קבוצתו קווין דוראנט.

שופטי הדאנק הם כמה מהדאנקיסטים הגדולים בכל הזמנים כספאד ווב "הגמד" (1.65 מ'), שניצח את תחרות הדאנק ההיסטורית של 1966 (הייתי שם! האולם היה בהיסטריה כש"הגמד" הפליא בדאנקים לא יאומנים ממש!); מייקל ג'ורדן, מנצח התחרות ב-1987 ו-1988 (הייתי בשתיהן: בראשונה הניצחון היה בעיקר בגלל דאנק מקו העונשין, ובשנה שאחריה בגלל הדאנק עם "ווינדמיל" ומרפק כפוף); דומיניק וילקינס, אחד הדאנקיסטים המובחרים ומנצח התחרות של 1990; וד"ר ג'יי, הדאנקיסט והמנתר הטוב מכולם, שפעם במשחק נגד לייקרס הוא נכנס מצד ימין של הסל מאחוריו, יצא מצד שמאל, וקלע סל מהמם. אחרי המשחק מאג'יק ג'ונסון אמר, "באותו רגע חשבתי שאני רואה את אלוהים".

"באותו רגע חשבתי שאני רואה את אלוהים". מאג'יק ג'ונסון (צילום:Getty Image Bank)

תחרות הדאנק ירדה מעט מיוקרותה. ראשית, אין היום את מנתרי העבר כד"ר ג'יי, ג'ורדן, ווילקינס, ויותר מאוחר וינס קרטר מהסאנס. שנית, הזמן שישנו לדאנקיסט לביצוע הדאנק הוא השורש המרובע של פעמיים גובה הניתור חלקי תאוצת משיכת האדמה. בקיצור ולעניין, יש למנתר בערך 1.8 שניות לבצע את כל להטוטיו באוויר, ומה שאתה יכול לעשות באוויר בזמן קצר כזה הוא דבר די מוגבל. לכן בעבר היו כל מיני 'טריקים' כגון דאנק בעיניים עצומות של סדריק סבלוס מהסאנס (האם היו חורים במטפחת שכסתה על עיניו? עד היום לא בטוחים!), או "שאיבת לחץ אוויר" לסניקרס של די בראון מהסלטיקס. העונה בלייק גריפין מעורר ציפיות גדולות. במשך חצי העונה עד עתה הוא ביצע כמה וכמה דאנקים מגן העדן. כולם מצפים למשהו גדול ממנו.

תחרות קליעות

לכל משתתף בתחרות הקליעות מאחורי קשת ה-3 ישנן 5 תחנות לכל אורך הקשת, ובכל תחנה 5 כדורים: 4 כדורים רגילים, שכל קליעה איתם מהם מזכה את השחקן בנקודה, והכדור החמישי בכל תחנה הוא הכדור הכחול-אדום-לבן, המזכה את הקולע בשתי נקודות. הזמן המוגבל לכל 25 הכדורים הוא 60 שניות.

המתחרים הם פאול פירס מסלטיקס, מנצח השנה שעברה; חבר קבוצתו ריי אלן, שלפני שבוע שבר את שיא הקליעות מה-3 של הליגה; קווין דוראנט מת'אנדרס; ג'יימס ג'ונס ממיאמי היט; דניאל גיבסון מקאבס; ודורל רייט מגולדן סטייט ווריורס.

משחק סלבריטיס

במשחק הסלבריטיס משתתפים כוכבים מעולם הבידור ושחקני עבר. ביל סימונס מאי.אס.פי.אן הוא "מאמן" הקבוצה הכחולה, והקומיקאי ג'ימי קימל הוא "מאמן" האדומים. בין הסלבריטיס שישחקו: מאג'יק ג'ונסון, הנער הזמר ג'אסטין ביבר (הוא שיחק בבית הספר היסודי בקנדה), סקוטי פיפין, השחקן זאק לוי מהסידרה "צ'אק", ביל וולטון, טיי בורל מ"מודרן פאמילי", אייסי גרין, רוב קרדשיאן ("קיפינג וויז דה קרדשיאנס"), בי.ג'יי ארמסטרונג, ג'ייסון אלכסנדר ("סיינפלד") ועוד 'הפתעות'.

משחק האול-סטאר

נכון להיום, המזרח מוביל כנגד המערב 23-36 במשחקים. בשנים האחרונות המשחק הפך למשחק חם לא פחות ממשחק פלייאוף. המשחק האחרון בשנה שעברה הראה את התחרות והרצון לנצח כשהמזרח מנצח משחק אדיר ממש, 139-141. שחקני החמישייה הראשונה של המזרח הם דריק רוז, דוויין ווייד, לברון ג'יימס, אמארה סטודמאייר ודווייט האוורד. חמישיית המערב היתה צריכה להיות כריס פאול, קובי ברייאנט, קווין דוראנט, יאו מינג וכרמלו אנטוני. הבחירה של יאו מינג הפצוע מלמדת את חולשת שיטת בחירת השחקנים כשהחמישייה הראשונה נבחרת ע"י קהל הצופים והאוהדים. שבעת השחקנים הנוספים נבחרים ע"י כל המאמנים, כשההגבלה שלהם היא האיסור לבחור בשחקניהם הם והגבלת אפשרות הבחירה לאיזור בו הקבוצה משחקת (מזרח או מערב).

שאר שחקני המזרח שניבחרו ע"י המאמנים הם ריי אלן, כריס בוש, קווין גארנט, אל הורפורד, ג'ו ג'ונסון, פאול פירס, וראז'ון רונדו. במערב, שחקני הספסל הם קווין לאב, טים דאנקן, מאנו ג'ינובלי, פאו גאסול, בלייק גריפין, דירק נוביצקי, ראסל ווסטברוק, ודרון ויליאמס. אחד מהם ישחק בחמישיה הפותחת במקום יאו מינג, ואחד נוסף ישמש כשחקן מס' 13 בגלל פציעה נוספת. יהיה מעניין. בטוח!