שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מקיואן: "שימו קץ להתנחלויות והסגות הגבול"
    הסופר איאן מקיואן, שזכה בפרס ירושלים, השווה בנאום הזכייה שלו בין ירושלים לבין הרומן הספרותי ואמר, "איש אינו יכול להעמיד פנים שהכל בסדר אם חירות הפרט אינה מתיישבת עם המצב הנוכחי בעיר"

    "מאז קיבלתי את ההזמנה לבוא לירושלים, עברה עליי תקופה סוערת", סיפר הערב (יום א') הסופר הבריטי איאן מקיואן ("כפרה", "שבת") חתן פרס ירושלים לשנת 2011, שהוענק בטקס פתיחת יריד הספרים הבינלאומי העשרים וחמישה בירושלים.

     

    "קבוצות ויחידים רבים דחקו בי, בצורות שונות ובדרגות שונות של נימוס, שלא לקבל את הפרס. באי רצון ובעצב עליי להודות שאכן אלו הם פני הדברים. באתי ממדינה של יציבות יחסית," הוסיף, "אין איום שמרחף מעל ראשינו מצד אויבים עוינים ולא נעקרנו ממקומנו.

     

    "הן מבחינת הסופרים הישראלים והן מבחינת הסופרים הפלסטינים, 'המצב' קיים תמיד - דוחק כחובה, כעול או כאובססיה מניבה. התייחסות ואי-התייחסות אליו כרוכות בחיבוטי יצירה.

     

    "הייתי אומר שאם פוליטיקה חודרת לכל פינה מפינות הקיום, סימן שדבר-מה השתבש מאוד. איש כאן אינו יכול להעמיד פנים שהכל בסדר אם חירות הפרט, או ליתר דיוק, חירות כל הפרטים, אינה מתיישבת עם המצב הנוכחי בירושלים."


    מקיואן. מצרים פותחת צהר לחשיבה מדינית יצירתית (צילום: רויטרס) 

     

    מקיואן התייחס למקבלי הפרס שקדמו לו, ביניהם חורחה לואיס בורחס, ישעיהו ברלין וסימון דה בובואר, והודה כי הוא מתקשה להאמין שהוא ראוי לעמוד לצד סופרים שעיצבו את הבנתו שחירות היא מה שהדמיון מסוגל להשיג. יחד עם זאת הסביר כי "ברגע שהנהגתם חלוקת פרס לפילוסופים ולכותבים יוצרים, אימצתם את חירות המחשבה והשיח הגלוי. בקיומו המתמשך של פרס ירושלים אני רואה מחווה למסורת הדמוקרטיה הרעיונית רבת הערך בישראל."

     

    ס. יזהר עדיין רלוונטי

    חתן הפרס שיתף את הקהל במחשבות על צורת הרומן ורעיון החירות האישית והתייחס לדמויות מפתח ברומן האנגלי כדוגמת ג'ונתן סוויפט, דניאל דפו, ג'יין אוסטין, ג'ורג' אליוט ווירג'ינה וולף, אשר נתנו את הדעת ביתר שאת למצבו האישי והחברתי של הפרט באמצעות סאטירה או תודעה אישית והעניקו לדמות היחיד ברומן מרחב צמיחה. "התוצאה היא שהרומן היה לאמצעי הרגיש והטוב ביותר שלנו לגילוי חירותו של הפרט וגילויים שכאלה מתארים לעתים קרובות מה קורה כאשר חירות זו נשללת".

     

    מקיואן התייחס לספרות הישראלית וסיפר כי רק באחרונה התוודע ל"חרבת חזעה" מאת ס. יזהר. "לכבוד ייחשב לחברה פתוחה, שנובלה זו נכללה במשך שנים רבות ברשימת קריאת החובה לתלמידי בתי הספר בישראל. 'חרבת חזעה' נותר רלוונטי עד כאב, וההתלבטות המוסרית מוסיפה להתקיים".


    עוז, גרוסמן ויהושע. "כותבים שאוהבים את ארצם" (צילום: יחזקאל רחמים)

     

    עוד הזכיר מקיואן את הסופרים עמוס עוז, א.ב יהושע ודויד גרוסמן, "שלושה כותבים שונים מאוד זה מזה, שנטיותיהם הפוליטיות חופפות אך רחוקות מלהיות זהות. כותבים שאוהבים את ארצם, הקריבו למענה ומוטרדים מהכיוון שפנתה אליו".

     

    בטון הולך ומתקשה

    במהלך הנאום, נשמעה קריאת בוז אחת כנגד מקיואן, כאשר לצד גינוי הניהיליזם שאימץ החמאס של מחבלים מתאבדים וטילים המשוגרים בלי הבחנה על ערים, הזכיר גם את הטיל ששוגר על ביתו של הרופא הפלסטיני מעזה, עז אלדין אבו אל-עייש, שהרג שלוש מבנותיו ואת אחייניתו.

     

    "כאשר השופטים המכובדים של פרס זה מכבדים אותי על 'אהבת האדם והדאגה לזכותו למימוש עצמי', נראה שהם דורשים שאזכיר - ואני חייב להיענות לבקשתם - את הפינויים המתמשכים ואת הרס הבתים, את הרכישות הבלתי נלאות במזרח ירושלים ואת תהליך זכות השיבה המוקנה רק ליהודים אך לא לערבים".

     

    "'עובדות בשטח' אלה הן הבטון ההולך ומתקשה שיוצקים על העתיד, על הדורות הבאים של ילדים ישראלים ופלסטינים שיירשו את הסכסוך ויתקשו עוד יותר מאשר היום לפתור אותו, יתקשו עוד יותר לקבוע את זכותם למימוש עצמי.

     

    "השאלה הבוערת היא שאלתו של לנין - 'מה לעשות?', וכאשר אנו מציבים את השאלה, אנו שואלים גם מי אמור לעשות; למי יש הכוח לפעול? הפלסטינים מפולגים, מוסדות הדמוקרטיה שלהם חלשים או שאינם קיימים כלל, ומתברר שהג'יהאד האלים הוא בומרנג. אך עם זאת, פלסטינים רבים מוכנים לפתרון, הרוח קיימת שם".

     

    מקיואן הוסיף ודיבר על האנרגיה היצירתית של האומה הישראלית, ומנה לא רק את השפע בתחום הספרות, אלא גם את ההצלחה האקדמית, פריצות הדרך הטכנולוגיות והקונצרטים. "אבל היכן היצירתיות של הפוליטיקה הישראלית? לא זה הוא ודאי המרב שהפוליטיקאים הישראלים מסוגלים לו ובהיכנעם למה שדויד גרוסמן כינה 'הפיתוי שבכוח' וכשהם מטאטאים הצדה ויתורים ניכרים מצד הרשות הפלסטינית?"

     

    את נאומו חתם מקיואן בקריאה להניע מחדש את תהליך השלום

    והזכיר את המהפכה במצרים כנקודה מכרעת הפותחת צוהר ל"חשיבה מדינית יצירתית ואמיצה, לא נסיגה לחמיצות המאפיינת מנטליות של בונקר או להתקדמות מאחורי עוד ועוד בטון." עוד ציין את הדומות בין העיר הממשית לסוגת הרומן וטען שהוא "מקווה כי ירושלים תישיר מבט על עתיד ילדיה ועל הסכסוכים שהם עלולים להיקלע אליהם, תשים קץ להתנחלויות ולהסגות הגבול ותחתור ביצירתיות לפתיחות, לכבוד ולפלורליזם של הרומן, הצורה הספרותית שהיא מכבדת הערב."

     

    הצטרפו לפייסבוק של ynet וקבלו עדכונים חמים וסרטונים בלעדיים

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מקיואן. "דחקו בי שלא לקבל את הפרס"
    צילום: אנאלנה מקאפי
    לאתר ההטבות
    מומלצים