באמצע שנות ה-30 לחייו הגיע השחקן מארק איווניר ללוס אנג'לס ביחד עם אשתו מאיה. הוא החליט להצטרף אליה, לאחר שזכתה להצעה לעבוד כמפיקה בחברת סטארט-אפ ובאותה הזדמנות להפוך את קריירת המשחק המצליחה שלו בישראל לבינלאומית. נכון שלא היו לו תוכניות גרנדיוזיות לכבוש את אמריקה, אבל בכל זאת, תוך שנים ספורות, הפך איווניר לשחקן הישראלי העסוק ביותר בארה"ב. הוא השתתף בסרטים גדולים וחשובים כמו The Good Shepherd, אותו ביים רוברט דה נירו שגם מככב בסרט, ובסדרות טלוויזיה נחשבות כמו "מונק", "בומטאון", "דה שילד", CSI, "חוק וסדר", "24" ועכשיו ממש הוא סיים לצלם סרט חדש לצידם של שמות מרשימים: פיליפ סימור הופמן, כריסטופר ווקן וקתרין קינר. את הסרט מביים בימאי ישראלי בשם ירון זילברמן, שזהו לו ניסיונו הראשון כבמאי קולנוע.

בישראל התבסס איווניר, שנולד באוקראינה ב-1964, כשחקן תיאטרון מרשים ומחונן במהלך עבודתו בשנות התשעים במסגרת תיאטרון "גשר", משם המשיך לתפקידים גם בטלוויזיה הישראלית ואפילו ל"רשימת שינדלר" של ספילברג. אבל ברחוב הישראלי, לא ידעו לזהות את השחקן כסלבריטי.

עם ארון מתים ברומניה

נפגשתי עם מרק איווניר ביום קיצי אחד במרץ במסעדת ארומה הישראלית על שדרות סאנסט (בחירה שלו). גם כאן לא הסתובבו הראשים אחרי השחקן שהספיק להופיע לצד שחקנים דוגמת מאט דיימון וליאם ניסן ולעבוד עם בימאים כסטיבן ספילברג ורוברט דה נירו. נראה שהוא דווקא נהנה מהאלמוניות הזו.

"תראי, אני לא טיפוס של מסיבות ומדורי רכילות", הוא אומר בכנות. "אני מעדיף לשבת בערב בבית עם המשפחה. אני לא כזה בליין גדול ואני גם לא כזה מעניין שיכתבו עלי".

ובכל זאת, אתה אחד השחקנים הישראלים העסוקים ביותר מחוץ לישראל, אם לא העסוק ביותר, ועדיין לא מזהים אותך בארץ. איך זה?

"אני משנה את המראה החיצוני עם כל תפקיד חדש ולכן לא הרבה אנשים מזהים אותי. או שיש לי שיער או שקרחת, עם זקן או בלי. הראתי לחברים את התמונה שלי מהסרט 'הולי רולרס', שם אני מופיע כאיש חרדי, והם לא זיהו אותי. מי שמזהה אותי, מזהה אותי יותר מסדרות טלוויזיה ישראליות כמו 'עניין של זמן' או 'תיבת נח'. אני גם לא נמצא כל הזמן על המסך בארץ, אבל בהחלט מקפיד לנסוע לפחות פעם בשנה ולהשתתף בסרטים או סדרות טלוויזיה".

אתה עושה את זה כדי שלא ישכחו אותך בישראל? כי בסך הכל אתה מרוויח הרבה יותר כאן בארה"ב, גם אם מדובר בתפקיד קטן בסדרת טלוויזיה.

"בהחלט חשוב לי לשמור על המקום שלי בתודעה של הקהל הישראלי בארץ. כמו שאני קם בבוקר וקורא את YNET, באותה מידה חשוב לי להמשיך להיות חלק מהתרבות הישראלית. ולמעט העניין הזה, הרי הסיכוי לקבל בארה"ב תפקיד ראשי בסרט כמו 'שליחותו של הממונה על משאבי אנוש' הוא הרבה יותר קטן מאשר בארץ. זהו תפקיד מאוד מאתגר, תפקיד עם הרבה עניין ובשר ותפקיד מהסוג שאני יודע שיהיה לי קשה לקבל כאן. יחד עם זאת, ברור שאני דואג לזה שאם אני אקח תפקיד בארץ, לא אפסיד מזה ולא אצטרך להוציא כסף מכיסי הפרטי".

אתה חושב שהקולנוע הישראלי מאתגר יותר מזה האמריקאי?

"אני נשאל את השאלה הזאת הרבה פעמים. העובדה היא שיש יותר ויותר סרטים ישראלים שמצליחים בעולם. יוצרים ישראלים מעניינים יותר בממוצע מבמאים אמריקאים. כמובן שישנם יוצאי דופן וסך הכל קשה לי ללכלך על במאים או שחקנים אמריקאים בהתחשב באלו שעבדתי אתם עד עכשיו, שהם פשוט מדהימים ומוכשרים בצורה לא רגילה. למשל, פיליפ סימור הופמן ורוברט דה נירו, וגם שחקנים דוגמת ג'יימס פרנקו וריאן גוסלינג. אבל העובדה היא שיש משהו בישראליות, בחוסר האמצעיות, שהופך את הישראלים ליותר מעניינים. הקולנוע והטלוויזיה הישראלית השתפרו מאוד במהלך עשר השנים האחרונות, ובגלל זה אני מאוד שמח על כל הזדמנות לנסוע ולהשתתף בפרויקטים ישראלים".

ועכשיו יוצא כאן הסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", שמבוסס על הספר של א.ב. יהושע. מה משך אותך לעשות את הסרט?

"מאוד רציתי לעבוד עם ערן ריקליס. אני מאוד אוהב את הסרטים שלו וגם את א.ב. יהושע. הוא אחד הסופרים האהובים עלי ביותר. כשקראתי את התסריט כבר ראיתי לנגד עיני את הויז'ואל, איך אני מסתובב ברומניה עם ארון המתים על רקע הנופים המושלגים. היה בזה אתגר גדול. גיבור הסרט לא נדרש לעשות הרבה מבחינה פיזית, אבל הוא צריך להגיב הרבה מבחינה אמוציונלית, ולשחקן יש בזה אתגר גדול שמשך אותי לתפקיד".

הסרט טוב, אבל יש בו מספר חורים. למשל, במהלך הסרט אתה מסתובב ברחבי רומניה עם גופה שלא נרקבת ולא מסריחה לאורך כל המסע.

"באיזשהו שלב דווקא מסבירים את העניין, אבל הקטע הזה לא נכנס לסרט. תראי, לא מדובר כאן בריאליזם טהור וברור שהסרט לא מציאותי לחלוטין, אבל סרטים עושים בדרך כלל על דברים שהם לא מציאותיים. אני קולט שיש חורים מדי פעם בתסריט. אבל בגדול, אנשים מאוד אהבו אותו".

ובמיוחד בפסטיבל הסרטים לוקרנו בשוויץ, שם נבחר על ידי 8,000 צופים שדירגו אותו כסרט האהוב עליהם ביותר. מה זה עשה לך?

"זה היה מאוד מרגש. הייתי עם אשתי והבנות ועל מסך קטן, מתחת לכיפת השמים, הקרינו את הסרט בפני 8,000 צופים. כ-15-10 דקות לפני סוף הסרט, התחיל לרדת גשם ורוב האנשים בקהל פשוט נשארו. היו כמה שקמו, אבל הם לא הלכו ואחרי שהסרט הסתיים, שמנו לב שרבים השאירו אחריהם את הפתקים עליהם היו צריכים לדרג את הסרט. היינו מודאגים ובטוחים שזהו, אין לנו סיכוי שהסרט יזכה, אבל המארגנים הרגיעו אותנו ואמרו, אל תדאגו, אם הצופים אהבו את הסרט, הם ישובו ויצביעו מאוחר יותר. בכל זאת, מדובר בשוויצרים. וזה בדיוק מה שקרה".

אוהב אודישנים

הבנות של איווניר, דנה וסאשה, בנות שש ותשע וחצי נולדו בארה"ב והן מפטפטות חופשי בעברית, אנגלית ורוסית. עם אמא הן מדברות עברית, עם אבא רוסית, השפה עליה גדל באוקראינה, ממנה עלה לארץ עם משפחתו בשנת 1972, כשהיה בן שמונה. "עד לפני מספר שנים הן היו בטוחות שרוסית היא השפה הסודית שלהן עם אבא", מספר איווניר בחיוך. "הן לא שמעו אף אחד מדבר רוסית ואז יום אחד נסענו לפיטסבורג והן שמעו אנשים מדברים רוסית והיו בהלם".

החמיא על הופעתו, בשידור חי. דה נירו (מתוך אתר הסרט "הרועה הטוב")

לארץ הן מגיעות פעם בשנה, כך שהן מצליחות לשפשף את השפה עם המשפחה בארץ. "בלוס אנג'לס הן חיות בסביבה ישראלית, כך שהן מפטפטות עברית באופן חופשי", אומר האב הגאה.

איווניר עצמו מדבר שבע שפות על בוריין. בכל פעם שהוא נמצא בהפוגה בין סרט לסרט, הוא מוצא הזדמנות ללמוד שפה חדשה. "עכשיו אני מתכננן ללמוד סינית", הוא מפתיע ומגלה שהוא מרבה לנדוד לצורך עבודתו. "אני נמצא בלוס אנג'לס אולי רק שלושה חודשים בשנה ורוב הזמן אני בנסיעות לצורך הצילומים".

בטח לא קל לאשתך עם כל הנסיעות התכופות שלך.

"זה בהחלט לא קל אבל גם לי לא קל להיות רחוק מהמשפחה. אני רואה במאיה כשותפה שלי. כשאני לא נמצא כאן, היא זו שמנהלת את הבית ומטפלת בילדות בלעדי. היא הייתה אמורה להתחיל ללמוד לתואר שני ודחתה את הלימודים בגלל העבודה שלי. מאיה היא הבן אדם שאני הכי סומך עליו בעולם. בפרויקטים היותר גדולים שקיבלתי, היה לי חשוב שהיא תקרא את התסריט ותיתן לי את חוות דעתה. היא קוראת תסריטים הרבה יותר טוב ממני. אני הרבה פעמים צריך את העזרה שלה. כשעשיתי את 'ניקיטה' בטורונטו, התקשרתי אליה באמצע הלילה, כי שברתי את הראש עם התסריט ולא הבנתי אותו. ישבנו שלוש שעות על הסקייפ וניתחנו את התסריט לעומקו".

עבור הסרט החדש שלך, A Last Quartet, היית צריך לעשות אודישן?

"לא. הציעו לי את התפקיד, אבל אני עדיין הולך לאודישנים והאמת שאני מאוד אוהב אותם".

באמת? אתה אוהב לעשות אודישנים?

"כן כי מבחינתי, זהו המקום שבו אתה יכול לנצח. זהו מקום שבו התחרתיות שלי באה לידי ביטוי. אני אוהב לעשות אודישנים אבל פחות להתכונן אליהם. אם אתה מקבל תפקיד ללא אודישן ואז אתה בא ועושה את הטייק שלך, אז אולי לבמאי או למפיק היה משהו אחר בראש ואתה לא ענית על הציפיות שלהם והם מאוכזבים, אבל אם עשית אודישן והתקבלת לסרט, אז הם יודעים כבר למה לצפות ואתה מגיע עם סוג מסוים של קבלות לסט. יחד עם זאת, כשאני צריך לעשות אודישן, יש לפעמים קול פנימי כזה שאומר: רק רגע? למה? מה פתאום אני צריך לעשות אודישן, כבר הציעו לי תפקידים ללא אודישן, אז למה אני צריך לעשות את זה?"

וכשאתה עושה אודישן, יש סיכוי שלא יקבלו אותך ואז אתה צריך להתמודד עם הדחיות.

"למזלי, אני די בסדר עם דחיות. לפעמים אני קצת מתאכזב אם אני לא מקבל תפקיד שמאוד רציתי, אבל במשך השנים למדתי להתגבר על זה".

וסך הכל, אתה מצליח לא רע לקבל תפקידים, למה אתה זוקף את ההצלחה שלך? מזל, כישרון, התמדה?

"כן, לכל אלו. זו עסקת חבילה. אם אתה לוקח בן אדם מוכשר המשקיע זמן ומאמץ בעבודה שלו וגאון שמסתמך רק על הגאוניות שלו, אז אין ספק שהמשקיען המוכשר פחות ממנו יצליח יותר. אתה צריך להתמיד, לעבוד קשה, לדעת לעבוד עם אחרים, להיות בעל אתיקה של עבודה וכן, קצת מזל גם לא מזיק. אני התחלתי את הקריירה שלי לפני 25 שנים ואני לא מחזיק מעצמי גאון, זו היתה הרבה עבודה קשה להגיע להיכן שאני היום".

מתנה מדה נירו

איווניר אכן לוקח את העבודה שלו ברצינות ומקצועיות רבה ומותיר רושם עז על הצופים. עבור תפקידו בסרט A Late Quartet הוא למד לנגן בכינור. בסרט The Good Shepherd, הוא גנב את המסך בסצינה בה הוא מגלם קצין מודיעין רוסי שערק למערב ונחקר במשך שעות על ידי סוכני סי.איי.איי, שמחטיפים לו מכות רצח. איווניר מופיע עשר דקות בסרט, בו הוא נראה עירום, זב דם ומנופח ממכות. הסצינה המרשימה הזאת הביאה את השחקן ובמאי הסרט, רוברט דה נירו, להחמיא לו בראיון שנתן לכבוד יציאת הסרט.

איך הרגשת כששמעת את דה נירו מהלל אותך על הופעתך?

"זה מאוד ריגש אותי. התחושה הראשונית הייתה של הלם מוחלט. מדי פעם יוצא לי לראות את הראיון הזה אתו וזה תמיד מרגש אותי. זוהי סוג של מתנה שהוא נתן לי ואני אסיר תודה לו על כך.

"אני קולט שיש חורים מדי פעם בתסריט". איווניר, מתוך "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש"

"היה לי מזל עם התפקיד הזה. הסרט מדבר על האפרוריות של עבודת הסוכן, ומראש אמרו לי שזוהי סצינה מאוד חשובה עבור הסרט ושאם היא לא תעבוד, כל הסרט לא יעבוד. בסרט, השחקן הראשי, מאט דיימון, לא אמור להוציא טיפת רגש וזוהי הסצינה היחידה בסרט בה יש התפרצות של רגש. בסצינה הזאת, מכים אותי, שופכים עלי מים קרים, נשברו תחתי שישה כיסאות עם כל המכות וגם שיחקתי בעירום מלא. אחר כך, בפרמיירה של הסרט בניו-יורק, הלכנו למסיבה ושמעתי ממאט דיימון ואנג'לינה ג'ולי שדה נירו התראיין לצ'רלי רוז והחמיא לי על ההופעה. בערב, ישבנו לצפות בראיון שנמשך 45 דקות ובדקה ה-42 רוז שאל על הסצינה בה הופעתי ובוב דיבר עלי. אשתי אמרה לי מייד: הוא נתן לך מתנה. והיא צדקה, הוא באמת נתן לי מתנה, כי אנשים רואים את זה וזה משנה את הצורה בה הם מסתכלים עלי כשחקן".

אפרופו אנג'לינה ג'ולי, ברשימת הקרדיטים שלך מופיע גם הסרט, "מר וגברת סמית", אני לא ממש זוכרת אותך משם, מה היה תפקידך?

"היה אמור לי תפקיד קטן. פנו אל הסוכן שלי לפני 7-6 שנים ושלחו אלי תסריט בלי שורות בכלל. הסוכנת שלי דיברה עם המלהקים והם הסבירו שבראד פשוט אוהב מאוד לאלתר ושאגיע לסט ונאלתר. עברתי איפור, הלבישו אותי ואחר כך אני ובראד פיט עשינו אילתור קטן ואז הבימאי אמר: טוב, עכשיו צהריים, בואו נצא לצהריים ואז נחזור לסט. כשחזרתי לסט, כבר הוחלט לחתוך את הסצינה ורק רואים אותי חולף שם ביעף".

מרגיז לא?

"לא ממש, זה מראש היה צריך להיות תפקיד קטן. זה היה יכול להיות מרגיז לו זה היה תפקיד גדול, כמו של קווין קוסטנר שחתכו אותו מהסרט החברים של אלכס".

הסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" נפתח בבתי הקולנוע "לינקולן פלאזה" ולאנדמארק סאנשיין" בניו-יורק, ב4 במרץ. הוא יפתח בלוס אנג'לס ב-11 במרץ ב"אנסינו לאנדמארק טאון סנטר 5" וב-

OC South coast Village in Santa Ana/costa Mesa