רוצים לשמר את האהבה? תתחבקו, והרבה!
משום מה ברור לנו שכדי להשיג עבודה טובה או מעמד חברתי אנחנו צריכים לעבוד קשה, ללמוד טיפים מאנשים מנוסים ולהשקיע את כל מרצנו. כשזה מגיע לאהבה, איכשהו לא לכולנו ברור שגם שם כדי להגיע להישגים טובים יש צורך בהשקעה
"למצוא אהבה זה ביד המקרה, אך לשמור עליה - מעשה אמנות" --ג'ון דאן
באהבה רומנטית יש את אותה האינטנסיביות, הכימיה המינית וההתמקדות בבן הזוג כמו שיש באהבת תשוקה, רק שאין בה את האובססיביות שכל כך מאפיינת אהבת תשוקה. האובססיביות הזו של האהבה התשוקתית כוללת רגשות של חרדה וחוסר ודאות, כיאה לקשר קצר שמבוסס על משיכה מינית. הרגשות האלה עוזרים בקידום מערכות היחסים הקצרות, אך לא במערכות יחסים ארוכות טווח.
היא היתה מלכת הכיתה, הוא היה החתיך התורן. הוא היה מגיע לבית הספר על אופנוע שכולם, בנים ובנות כאחד, היו מריירים עליו. הקנאה היתה גוברת עוד יותר כשהיה את זוגתו בדרך לבית הספר או בחזרה ממנו. זה היה סיפור אהבה כמו בסרטים.
כשהתחתנו, עוד באמצע השירות הצבאי, אף אחד לא התפלא; הם נועדו זה לזה כמו דבורה ודבש. גם הם עצמם לקחו כנראה את העניין כמובן מאליו. כמו שהתאהבותם פשוט קרתה להם, כמו שמערכת היחסים שלהם בתיכון ובצבא פשוט התנהלה מעצמה ובאופן מושלם ורוד, ככה בטח יימשיכו חייהם המשותפים.
לכן, הם עצמם הופתעו לגלות יום אחד שהם מתגרשים. זה קרה אחרי כמה שנים בהם הוא היה כמעט כל הזמן בכנסים בחו"ל או בפגישות ארוכות במשרד, והיא לחמה להפוך להיות מנהלת בנק. אם הייתם שואלים אותם, הם היו מרימים עיניים למעלה, חושבים דקה ואז אומרים: "נראה שלא היתה בינינו התאמה. כבר אין בינינו אהבה".
מה שהם לא ידעו זה שאחת הסיבות לכך היא שהם הפסיקו להתחבק.
פסיכולוגים וחוקרי זוגיות רבים טוענים, בצדק, שכמעט כולנו חיים כיום באשליה שאהבה זה דבר שפשוט קורה לך או לא קורה לך. אנחנו חושבים שאחרי שעשינו "וי" על המטלה "להתחתן", השאר תלוי בידי שמיים, או בידי הגורל, תלוי את מי שואלים. משום מה ברור לנו שכדי להשיג עבודה טובה או מעמד חברתי אנחנו צריכים לעבוד קשה, ללמוד טיפים מאנשים מנוסים ולהשקיע את כל מרצנו. כשזה מגיע לאהבה, איכשהו לא לכולנו ברור שגם שם כדי להגיע להישגים טובים יש צורך בהשקעה רצינית של תשומת לב, זמן ורצון. זו אחת הסיבות, כך טוענים חוקרי הזוגיות, ששיעור הגירושים עומד היום על שליש מקרב הנשואים, וזהו אחד מהגורמים למשיכת הכתפיים שמובילה למשפט "פשוט הפסקנו לאהוב".
לוקח לאדם חמישית של שנייה להתאהב
מבט פילוסופי:
מי צריך את ההבחנה בין אהבה למאוהבות?
אבינועם בן זאב
כשלא יודעים להבחין תמיד בין אהבה במשמעותה המקורית לבין סתם חיבה, מילה שכמעט נעלמה, חייבים להמציא מילה נוספת - "מאוהבוּת". וכשאהבה ומאוהבות מתחרות ביניהן על אותה משבצת, חייבים למצוא איזה הסדר. לדעתי זה מגוחך
כשאני מדברת על הצדק בטענה שאהבה זה לא משהו שסתם קורה, אני מדברת על אהבה במערכת יחסים שכבר נוצרה. אני לא מדברת על להתאהב. להתאהב זה אכן משהו ש"פשוט קורה", וזה קורה בהבזק מהיר יותר מכל מה שהעלינו בדעתנו. רק באוקטובר האחרון הציגה הפרופסורית סטפני אורטיג מאוניברסיטת סירקיוז סקירה מחקרית, על פיה לוקח לאדם חמישית של שנייה להתאהב!
נקודת המפנה הקריטית מגיעה לאחר שמערכת היחסים כבר התבססה: האם האהבה ממשיכה או נעלמת? האם הקשר ימשיך או יישבר?
נקודת המפנה הזו מתרחשת בממוצע לאחר ארבע שנים מתחילת הקשר הזוגי. כל ארבע השנים הראשונות של קשר זוגי נחשבות בתור התאהבות, כלומר - קשר זוגי קצר. נכון, התאהבות לוקחת פחות מחמישית השנייה, אך המשך שלה הוא עד ארבע שנים.
חוקרי המוח מוכיחים את זה דרך חקירת המצב המוחי שמתווך את הרגש ואת התשוקה הפיזית. "להתאהב" מרגיש טוב כל כך בגלל הימצאותו של דופמין באזורי עונג במוח. הדופמין מעורר את תחושת הכיף, ההתעלות וההנאה שמלווים את תהליך ההתאהבות. החוקרים מצאו שדופמין נמצא ברמות גבוהות באזורי התגמול במוח מרגע ההתאהבות ועד ארבע שנים. אחר כך הוא חוזר לריכוזים הרגילים שלו ולתפקידיו האחרים במוח (Leckman 1999, Bartels 2000)
חוקרי תרבות מוכיחים את זה דרך סריקות אוכלוסין סטטיסטיות. האנתרופולוגית הלן פישר מצאה שבכל רחבי העולם קצב השיא של גירושים הוא סביב השנה הרביעית לנישואים. כלומר, הדופמין ירד לריכוזו הרגיל, תחושת האופוריה של האהבה צנחה, הזוגות לא ידעו איך לשמר את הרומנטיקה כדי לעבור בביטחה לשלב הבא, ולכן מערכת היחסים הקצרה הסתיימה. ממש "פתאום" הם הפסיקו לאהוב זה את זו...
גם אם מערכת יחסים מתפרקת וגם אם היא נשמרת עד לזיקנה, עדיין רבים מאמינים במיתוס הנסתר שבשלב כלשהו האהבה הרומנטית דועכת או אפילו נעלמת, כך שאם יש לנו מזל - לפחות החברוּת נשמרת.
אז הנה הבשורה של המחקרים, ומובן שהם לא האורים ותומים היחידים. יש גם זוגות בעלי מזל שיספרו לכם - רומנטיקה יכולה לשרוד גם במערכות יחסים ארוכות שנים.
ויש גם טיפ קטן איך אפשר לגרום לזה לקרות אצלכם:
אנשים רבים חושבים שזה טבעי לגמרי שאהבה דועכת עם השנים ומשאירה זוג ביחד רק מפני שכבר התרגלו זו לחברת זה. הטעות הזאת מתרחשת בגלל שרבים נוטים לחשוב שאהבת תשוקה ואהבה רומנטית זה אותו הדבר. זה לא.
עוד מבט:
התאהבות דומה מבחינתי להתקף חרדה
יוחי דפ
עולם התקפי החרדה נמצא איתי כבר שנים. ברגע שנפתחתי אליו, קשה לצאת ממנו. כשפתאום מבינים מה זה באמת לאהוב, זה כמו ההרגשה בצניחה חופשית בפעם ראשונה
חוקרים מאוניברסיטת סטוני-ברוק אספו נתונים מ-6,070 נבדקים שהיו במערכות יחסים קצרות (עד ארבע שנים) או ארוכות (מעל עשר שנים). הם בדקו את אופי הקשר במערכות יחסים אלו: האם זו אהבה תשוקתית, אהבה רומנטית, או קשר שמבוסס על ידידות. בנוסף שאלו החוקרים את הזוגות כמה סיפוק הם מפיקים מהזוגיות שלהם.
• אהבה רומנטית נמצאה קיימת במערכות יחסים קצרות, אך גם בארוכות. ככל שהיא גבוהה יותר, הזוגות דיווחו על סיפוק גבוה יותר, תחושת ביטחון עצמי גבוהה יותר ושמחה.
• זוגות שהפגינו אהבה תשוקתית (אהבה רומנטית פלוס אובססיביות) קיבלו סיפוק מהזוגיות שלהם רק במערכות יחסים קצרות. במערכות יחסים ארוכות האהבה התשוקתית דווקא הפריעה לזוגיות.
• מעט מהזוגות שהזוגיות שלהם התבססה על חברות/ידידות דיווחו גם על סיפוק מהזוגיות גם במערכות יחסים קצרות וגם בארוכות.
אז איך מגבירים אהבה רומנטית?
הרגש שמגביר אהבה רומנטית הוא הידיעה שהפרטנר שלך "תמיד יהיה שם בשבילך". לא מספיק לדעת את זה בשכל, אפשר לחולל את התחושה הזו בגוף. סלחו לי שאני חוזרת למוח ולביולוגיה בעוד אני מזכירה באותה הנשימה רגש סוחף ועתיק כמו "אהבה", אבל דרך המוח והביולוגיה אפשר להתערב. ההורמונים שמעורבים בשלב השלישי של האהבה – כלומר, במעבר למערכת יחסים ארוכת טווח - הם האוקסיטוצין והוואזופרסין. ואזופרסין מופרש במוח בזמן פעילות מינית, משפיע בעיקר על גברים וגורם להם להתמקד בבת הזוג. אוקסיטוצין יוצר בגוף תחושה של ביטחון ורגיעה, והוא מגביר את האימון בבן הזוג ומחזק את הקשר.
אז בתור התחלה, מה שעליכם לעשות כדי להגביר את אש האהבה הוא להפריש יותר אוקסיטוצין...
איך עושים את זה?
מתחבקים, ובאופן קבוע! 20 שניות בלבד לאחר שמתחיל החיבוק, יתחיל המוח להפריש אוקסיטוצין. ובגלל שאוקסטיוצין הוא אחד מהדבקים החשובים של האהבה - כדאי וצריך להתחבק, והרבה.
- רחלי לנגפורד,
MSc בוגרת המחלקה לניורוביולוגיה, בי"ח הדסה, עסקה בחקר תיקון מומי מוח מולדים באמצעות תאי גזע.
מומלצים
