איזי ריידר

אבל החלל המפואר שבמלון פנינסולה בעיר, שמנהליו ודאי אזקו את הברזים המוזהבים משנודע להם על נוכחותה של הסטארית, כנראה לא היטיב עם מצב רוחה של ריידר, והראיון שנקבע איתה הפך למסע מייגע של איסוף תשובות, ישירות ועקיפות, שהסתיים בסופו של דבר במסיבת עיתונאים מוזרה.

חוזרת לעניינים. ריידר (צילום: אימג' בנק / Getty Images)

ריידר, שהשנה תחגוג 40, נולדה במינסוטה למשפחה יהודית ונקראה ווינונה לורה הורוביץ. כשהיתה בת שבע עקרה המשפחה לקליפורניה ו־ווינונה הצעירה למדה ממקור ראשון איך זה לחיות ללא מים זורמים, חשמל זמין ובתנאי היגיינה שוודאי היו מביישים את מחנה 80. ובכל זאת, בימים שבהם הגנרטור עבד, השכילו הוריה וחברי הקומונה הקליפורנית שאיתם התגוררו להקרין על מסך בד את מיטב סרטי התקופה. ווינונה הצעירה התאהבה בנוכחותן של האלילות ההוליוודיות והחלה לפעול בנחישות לטובת הפיכתה לשחקנית מן השורה.

התפקיד המשמעותי הראשון שלה הגיע בגיל 17, בסרט הקאלט החביב "ביטלג'וס", שם הכירה לראשונה את הבמאי טים ברטון, מי שיהיה אחראי על השידוך לארוסה העתידי ולימים גם לשברון לב לא קטן, ג'וני דפ. זו היתה תחילת התקופה הפורה ביותר בקריירה של ריידר, שאהבה את שנות ה־90 והן אהבו אותה בחזרה. היא השתתפה בלא מעט סרטים מצליחים ומוערכים באותן שנים, בהם "המספריים של אדוארד", "דרקולה", "עידן התמימות", "מציאות נושכת", "נערה בהפרעה" ואחרים. אלה הניבו לה ביקורת משבחות, שתי מועמדויות לאוסקר וזכייה אחת בגלובוס הזהב (על תפקידה ב"עידן התמימות").

גם העשור הראשון של המילניום החדש נפתח היטב מבחינתה, כשזכתה בשנת 2000 לכוכב משלה בשדרה הכי מפורסמת בהוליווד. אולם שורת פלופים שקצרה היריעה מלהזכירם - ואותה תקרית שבה הורשעה בגניבה מחנות, ובעקבותיה נשפטה לשלוש שנות מאסר על תנאי בתוספת 480 שעות עבודה קהילתית - סימנו את בואה של תקופה נוראית, שריידר ודאי היתה מעדיפה לשכוח.

דלגו כמה שנים קדימה והנה אנחנו כאן, עם נצנוצים ראשונים של קאמבק מצופה, שכלל תפקיד משני אך נאה ב"ברבור שחור" המדובר ובו ריידר מתכתבת עם דמותה האמיתית, כשהיא מגלמת את הפרימה בלרינה שנפלה מגדולתה ונזרקה.

בסרט החדש היא לוהקה לתפקיד הרבה פחות טעון. הפעם היא משחקת את ג'נבה, אשת איש (קווין ג'יימס השמנמן והחייכן) בוגדנית, שניאופה מוביל את הגיבור (ווהן) החושף את התרמית להתלבט בסוגיה האלמותית: "לספר או לא לספר?". כלומר דילמה של ממש. אחרי הכל, מי באמת היה רוצה לפגוע בחבר הכי טוב שלו, וזה עוד לפני שזוכרים שביוון העתיקה היו הורגים את השליח. הזדמנות מצוינת מבחינתי לבדוק איך ריידר היתה מתמודדת בזמן אמת.

מה היית עושה לו ידעת שבעלה של החברה הכי טובה שלך בוגד בה?

"זו תהיה סיטואציה רעה מאוד וקשה מאוד. אבל לא תהיה לי ברירה אלא להתמודד עם שברון הלב ולספר לה. בטח אם אנחנו מדברים כאן על החברה הכי טובה שלי. אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להסתובב עם דבר כזה בבטן ולא לומר לה דבר. מצד שני, שמעתי כבר על אנשים שסיפרו את זה לחברים הכי טובים שלהם ופתאום הם יצאו הרשעים בכל הסיפור. אז יש למקרה כזה יותר מצד אחד. תראה,

 מה שאני אוהבת בסרט זה שהוא מסופר בצורה כל כך מצחיקה ועם כל כך הרבה הומור, ויחד עם זאת יש בו לב. מבחינתי, ומבחינת הדמות שלי, לא מדובר בעניין של שחור או לבן, או רק בבגידה. יש הרבה יותר מזה מתחת לפני השטח ויש התרחשויות מרובות. גם לדמויות האחרות לא כל כך קל כמו שאולי נדמה בהתחלה. זה מסובך, אבל בצורה מצחיקה".

את בוטחת בחברים שלך?

"אני חשה שהקפתי את עצמי בחבורה של אנשים שאני ממש יכולה לסמוך עליהם. אני צריכה לבטוח בהם והם צריכים לבטוח בי. כנות היא מרכיב עיקרי. כלומר, את לא רוצה לפגוע בהם, אך גם לא רוצה להיפגע על ידם. יש הבדל גדול בין אייטם רכילותי לבין משהו שקורה באמת. שמועה זה דבר אחד - ולא הייתי עושה כלום במקרה של שמועה. אם ממש הייתי רואה את החבר של החברה שלי בוגד בה, זה כבר היה סיפור אחר".

בהתחלה נראה כאילו לדמות שלך אין ממש עמוד שדרה מוסרי, אבל עם הזמן אנו למדים שיש סוג של הצדקה לבגידה.

"יש לי הרבה אמפתיה לג'נבה. ראיתי אותה כאשה שננעלה מחוץ לחיי הנישואין שלה מכיוון שבעלה הגאון, המדען המטורף, עובד כל הזמן והיא בודדה מאוד. יש אנשים שהיו מבטאים את מצב הרוח שלהם על ידי שתייה, או פשוט היו בוחרים להישאר במיטה כל היום. היא, לעומת זאת, בוגדת בו כי היא לא מקבלת את מה שהיא צריכה בבית. יש לה רומן כי היא רוצה להרגיש נחשקת. זה לא שיש לה איזשהו קשר עמוק עם זיפ (המאהב בגילומו של צ'אנינג טייטום - א.ק), ככה היא פשוט מראה את חוסר שביעות הרצון שלה מהמצב הנוכחי".

את חושבת שסביר יותר שזוגות ייפרדו לאחר בגידה, או שיישארו ביחד?

"אני מכירה הרבה אנשים שסיפרו לי שאם אכן אחד מהם היה בוגד זה רק היה גורם להם... אתה יודע, להשתנות. לפעמים אנשים עושים דברים כאלה, אבל אחרי זה הם כל כך מתחרטים ומבינים עד כמה הם אוהבים את בן הזוג שלהם".

זה קרה לך?

"לא! לא! זה בטח נורא להיות מי שנושא את הבשורות הרעות, אבל מעולם לא עמדתי בסיטואציה כזו, אז אני סתם מנחשת. אני כן מכירה זוגות שעברו דברים כאלה ושהפכו להיות זוג חזק יותר לאחר מכן. די מוזר, הא?".

משחק זו עבודה מוזרה?

"אני חושבת שלפעמים טבע העבודה שלנו הוא להמחיש דרמה על סט הצילומים, אבל לדעת להוציא את הדרמה הזו מהחיים. הרי זה יכול לרוקן אותך לאחר מכן. אני מכירה שחקנים שכן מביאים את הסט הביתה, אבל אני פשוט אהיה עייפה מכדי לעשות את זה".

• את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגליון החדש של "פנאי פלוס"