איך את יכולה לדעת שבעלך באמת אוהב אותך?
אורטל היתה בטוחה שהיא חיה עם בן זוג אוהב, עד שהוא נפרד ממנה וגרם לה להבין שהיה איתה רק מתוך נוחות. הפרידה של אורטל הצליחה לערער את הביטחון שלי בזוגיות
דעתי על אהבה בין בני זוג ברורה: בשום פנים ואופן לא להישאר ביחד אם לא טוב לכם ביחד. זה סתם מזיק לחיים, לילדים (אם יש) ולבריאות הנפשית והפיזית בהמשך. אהבה היא שמחה, צחוק, נתינה ואמת. רק אמת.
כשדיברתי עם אורטל (שנזרקה מפני שרצתה להתמסד) הבנתי שהנתינה בסופו של דבר לא היתה קיימת בקשר שנגמר. בעצם, אולי היא היתה קיימת מצד אורטל, אבל לא מצד בן זוגה לשעבר. הייתי אצלה לפני כמה ימים, כשטל היה במשמרת. דיברנו אל תוך הלילה, ולא במפתיע נושא השיחה העיקרי היה האקס שלה ואיך אנחנו יכולות לזהות אם אוהבים אותנו.
כדי שתהיו בעניינים, היא מסרבת להכיר אחרים, ואפילו לא בא לה לצאת איתנו. היא קיבלה את העובדה שהיא נזרקה כמו סמרטוט, אבל לא קיבלה את העובדה שעליה להמשיך הלאה. כרגע, האמונה שלה בגברים שואפת לאפס, כולם אגואיסטים מבחינתה ובסופו של דבר אוהבים רק את עצמם ומה שנוח להם.
האמת, אני לא מכחישה את העובדה שגבר, או אשה לצורך העניין, דואגים לאינטרסים של עצמם. יחד עם זאת, אני מאמינה שאהבה היא מקור להקרבה, ולפעמים אנחנו עושים דברים שאנו לא אוהבים כדי להתפשר.
"את חושבת שטל אוהב אותך, או את העובדה שנוח לו איתך?" היא שואלת אותי.
"אני בטוחה שטל אוהב אותי".
"איך את בטוחה?" היא ממשיכה.
ניסיתי להסביר את נקודת המבט שלי על הזוגיות ביני לבין בעלי: יש בינינו המון צחוקים והומור, ההתאמה מושלמת, ובלי שום קשר אני לא מאמינה שבעלי היה נשאר איתי אם לא היה טוב לו. טל בדרכו שלו די עקשן, כך שלרוב הוא משיג את מטרותיו. וכן, קיימת גם תחושת בטן, שבעלי פשוט אוהב אותי.
"אבל איך את יודעת שהוא אוהב אותך? הוא אומר לך את זה?" היא מתעקשת.
"לא ממש בהכרזה 'אני אוהב אותך', יותר בצורת המגע והשיח בינינו", אני אומרת.
"מגע ושיח היה לי גם האקס שלי, טלי. תדעי לך שעליך לדעת בוודאות מושלמת שבעלך אוהב אותך".
"למה אתה לא שואל אם אני אוהבת אותך?"
"אורטל, אני יודעת. אל תשכחי שאני וטל 13 שנה ביחד, מתוכן שמונה שנות נישואים. הימים בהם הוא היה אומר 'אני אוהב אותך' די רחוקים. עכשיו זה יותר כמו 'מאמי', 'טול טול' וכאלה".
"עזבי, זה רק אני. נמאס לי להיות לבד. כל הגברים חארות", מתלוננת אורטל.
"אורטל, את תמצאי את האחד. יותר מזה, את תגידי תודה שההוא הלך. הוא לא היה שווה אותך. את יפה וחכמה. את פשוט לא יוצאת מהבית, איך תכירי מחדש?" אני מנחמת אותה.
"נצא עם כולן שבוע הבא", היא מכריזה.
"למה אתה לא שואל אם אני אוהבת אותך?" אני שואלת את בעלי היקר בזמן שאני מסדרת את המטבח אחרי ארוחת ערב.
"מה?"
"נו, למה אתה אף פעם לא שואל?" אני מתעקשת.
"כי אני יודע", הוא עונה וניגש להניח את הצלחת שלו בכיור.
"מה אתה יודע?"
"שאת אוהבת אותי, טלי", הוא עונה כמו שמסבירים לילד קטן.
"איך אתה בטוח?"
"אני בטוח", הוא פוסק בהחלטיות.
"למה, אתה לא אומר לי שאתה אוהב אותי?"
"מה זה השטויות האלה? את יודעת את התשובה", הוא עונה.
"הפכנו לזקנים", אמרתי בזמן שהתחלתי לשטוף את הכלים.
"זה כי את משועממת", הוא מתקרב אליי ונשען על השיש.
"אז, אתה אוהב אותי?"
"היינו ביחד אם לא?" הוא מתחכם.
"לא יודעת, היינו?" אני עוקצת.
"מה נפל עלייך?" הוא שואל, חצי המום חצי צוחק. "אה, עם מי דיברת?"
"מה הקשר, עם אף אחד".
"דיברת עם אחת מהחברות שלך, בלבלתן אחת לשנייה את המוח", הוא פוסק.
אי אפשר לדעת מה יקרה מחר
"שטויות", אני עונה והולכת לדלפק לבדוק אם נותרו עוד כלים לשטיפה.
"כרגיל, את בורחת", הוא מכריז והולך לכיוון חדר המחשב.
"מי בורח?"
"את!" הוא מסתובב אליי, "את אף פעם לא שואלת שאלות טיפשיות, דיברת עם אחת מהחברות שלך, הן משועממות ואת מושפעת".
"רגע, לא ענית", אני קוראת מאחוריו.
"כשהילדים יירדמו את תדעי את התשובה טוב מאוד".
מוזר. בדרך כלל אני לא חסרת ביטחון, אבל משהו בשיחה עם אורטל גרם לי אי נוחות מסוימת. איך כל אחת מאיתנו יכולה להיות בטוחה מה יהיה מחר? אני אוהבת את בעלי מעמקי נשמתי, אך היו, ישנם, ועוד יהיו גברים שהנשים חשבו שהם מאוהבים בהן, או שהיו מאוהבים בהן ומשהו השתנה בדרך.
אני שואלת את עצמי אם כל אחת מאיתנו יושבת לפעמים וחושבת אם בן זוגה באמת אוהב אותה, או שהוא פשוט רגיל אליה ומעדיף לסחוב את הקיים. כולי תקווה שאף אחד לא יהיה במצב של חוסר ביטחון כזה וחוסר ודאות.
אורטל נשארה ללא בן זוג שיאהב אותה, ללא מישהו שתוכל לחבק בלילה. מובן, שאנחנו, הבנות, נעשה שמיניות באוויר כדי להוציא אותה מהחור השחור שבו היא נמצאת. אבל לפי מצב העניינים, אני מניחה שזה ייקח זמן.
לפנייה לכתב/ת 
