ביהמ"ש: 230 אלף שקל ממעתיקי וכסלר

בערב הפסח הקרוב תוכל משפחתו של הצייר המנוח יעקב וכסלר לקרוא מתוך ההגדה שאייר ולנשום לרווחה. ההגדה הייחודית שצייר ועיצב וכסלר, שראתה אור לראשונה בשנת 1954, היתה המקור להעתקים לא מורשים שנמכרו משך קרוב ל-23 שנה במאות אלפי עותקים.

השבוע שם בית המשפט המחוזי סוף להעתקה: בית המשפט הורה לצייר המעתיק, מיכאל עמית, ולהוצאה לאור והמשווקת את ההגדות בהן פורסמו האיורים, חברת א.ג.נ, לפצות את מנהלי עזבונו של האמן בסכום של 170 אלף שקלים, בגין פגיעה מתמשכת בזכויות יוצרים. במקביל, חויבו הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחה בסכום של 60 אלף שקלים נוספים.  

הציור המקורי מתוך ההגדה לפסח של וכסלר  (באדיבות משפחת וכסלר)

בתחילת שנת 2010 נודע במקרה למשפחתו של וכסלר (מבכירי אמני ישראל במחצית השנייה של המאה ה-20 ומי ששימש כמנהל מכון אבני לציור עד לשנת 1982) כי החל משנת 1988 הודפסו ושווקו בישראל מאות אלפי הגדות לפסח ובהן העתקים מציורי עשר מכות מצרים, המופיעים בהגדה המקורית. בכתב התביעה, שהוגש לאחר פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים, הדגישה אלמנתו של הצייר כי הציורים הועתקו באופן מבזה ומסלף, ללא אישור הצייר או אישורה.

בתצהיר שהגיש מיכאל עמית לבית המשפט הוא לא הכחיש כי האיור נוצר לאחר שראה את ציוריו של וכסלר, אך לדבריו לא העתיק את הציורים אלא קיבל מהם השראה ואף הוסיף עליהם אלמנטים כ"מותר ומקובל באמנות המודרנית".

השופטת אבניאלי נסמכה בפסק הדין גם על עדותם של עדים מומחים, ובהם פרופסור אברהם רונן מאוניברסיטת תל אביב והאמנית והאוצרת אפרת נתן, שהעידו על דמיון בלתי סביר מבחינה סגנונית ליצירה המקורית. "מקרים בהם אפשר לדבר על 'השראה' ישירה או 'ציטוט' הם לרוב מקרים בהם אמן משתמש באלמנטים מתוך יצירה של אמן אחר בכדי לייצר יצירה חדשה המתכתבת עם האחרת.

"במקרה הנוכחי, אי אפשר לדבר על השראה או ציטוט אלא ניתן לקבוע בבירור שמיכאל עמית העתיק את ציוריו של וכסלר", ציטטה השופטת בפסיקה את דברי נתן מתוך עדותה במהלך הדיונים. אבניאלי קבעה: "בניגוד לטענתו של עמית, לא מדובר בהשראה אלא בהעתקה פשוטה ובוטה, גם אם קיים שוני בפרטים בין הציורים, הדמיון הרב מעיד על העתקה ואין בכך כדי לבטל התרשמות שעמית לא ביקש 'להתכתב' עם יצירתו של וכסלר אלא 'לנכס' אותה לעצמו".

מפסק הדין עולה כי בהגדות החדשות שהדפיסה חברת א.ג.נ בתחילת 2011, הציורים המפרים אינם מופיעים. אך עם זאת, בידי החברה בין 30-50 אלף עותקים שהודפסו בעבר בעברית ובשפות נוספות והם נמכרים למוסדות בסכום 10-12 שקלים ולבודדים בסכום 30 שקלים.

לשם הרתעה, החליטה השופטת אבניאלי לחייב גם את מנהלי החברה באופן אישי והדגישה: "בהפרת זכויות יוצרים ניתן לחייב חברה ומנהליה יחדיו, כאשר מוכח כי המנהלים הורו באופן אישי על ביצוע מעשה העוולה ויש עילה להטלת אשם אישי עליהם בנפרד מהחברה.

בתגובה לפסיקה אמר היום ל-ynet איתמר וכסלר, בנו של הצייר המנוח: "אני ובני משפחתי מאוד מרוצים מהפסיקה. בית המשפט הראה היום לכל מי שחוכך באם לזייף, להעתיק, לגנוב ולעשות ככל העולה על רוחו ביצירה של מישהו אחר, שיהיה זהיר במעשיו.

"עברנו במשפחה לא מעט תלאות, אבל אי אפשר לוותר בנושא הזה. זה לא עניין של כסף, גם אם אני בהחלט שמח על כך שמדובר בהיקף הפיצויים הגבוה ביותר שנפסק עד היום בתחום זכויות היוצרים בישראל. הפצה של זיופים היא תועבה והמטרה שלנו היתה להפסיק את העיוות והביזוי של היצירה המקורית".