נורא ואיום מה שקרה ביפן. זהו, עכשיו מותר לי לצחוק על זה?*

מעט מאוד דברים הם עצובים יותר מבן אדם שמנסה לשכנע אותך בלהט שפוקר זה אחד לאחד כמו החיים, אבל אין ספק שרצח עם הוא אחד מהם.

אני יודע בדיוק מה אתם חושבים עכשיו: איזה אחוז מהעם צריך לרצוח בשביל שזה ייחשב לרצח עם? אני מסכים, ההגדרות מטושטשות מדי. והאם זאת באמת רק שאלה של אחוזים, או שקיימת גם כמות אנשים מינימלית שצריך להרוג? למשל, אם אני הורג שני שלישים מההונגרים, שזה בערך עשרה מיליון בני אדם, אין לי ספק שזה תופס כרצח עם. אבל מה אם אני הורג 20 מבני השבט האבאס־קנואירו מהאמזונס ומשאיר אותם עם עשרה?

כל זה מסובך מכדי להיפתר בטור קצר כמו זה, אבל למזלנו יש עוד כמה דברים עצובים מאוד. היום, למשל, ראיתי כמה הומלסים מנסים להתחמם. הומלסים הם כל כך עניים שכשהם קונים כפפות צמר, אין להם כסף בשביל החלק של האצבעות.

אתם לא יכולים להגיד שזה לא עצוב. זה מאוד עצוב, אבל בכל הנוגע לדיכאון, אפילו הומלסים והשמדה תיאורטית של שני שלישים מהאבאס־קנואירו לא יכולים להתחרות עם אסונות טבע בקנה מידה גדול, כמו זה שאנחנו יכולים לראות היום ביפן. ולפני שאנחנו מתחילים לדבר עליו, הרשו לי לומר רק שכל הנושא בכלל לא מצחיק, ואם בזמן שבין סגירת הגיליון להפצתו מתו כל היפנים, אז אני ממש מצטער.

עד לפני חודש נהנו היפנים מכל הטוב שבעולם. היה להם "פנסוניק", היה להם "סוני", הם אפילו לא שמעו על שחר חסון. אלא שאז, כרגיל, קרה משהו מחריד. אם אנחנו מסתכלים על ההיסטוריה, היפנים תמיד נדפקו בקטע הזה: רעידת האדמה הגדולה של 1923, הירושימה, נגסאקי, רעידת האדמה של 1995, גודזילה, ועכשיו הרעידה־צונאמי־צמח לי עוד אף. אבל זה שאסונות תכופים פוקדים את יפן לא אומר שהם לא עלולים להתרחש מדי פעם גם אצלנו. לכן הקדשתי את החודש האחרון למעקב אחר הקטסטרופה ולאיסוף מידע על דברים שעשויים לסייע גם לנו במקרה של אסון טבע משלנו, וזאת ההזדמנות להודות למקורות שלי בערוצים 102 עד 108.

אין טעם להדחיק: אסון טבע משמעותי שיתרחש בישראל יגרום לנזקים אדירים. הרי מערכת הבריאות שלנו קורסת גם ככה. יש זקנות ששוכבות במסדרונות, והן נורא מפריעות לעבור. יהיו כאן אלפי הרוגים, אבל הנה מעט נחמה: יש סיכוי שאחדים מהם יהיו כותבי הבדיחות של שחר חסון.

אחת מהתפיסות השגויות לגבי אסונות טבע היא שאין שום דרך להתגונן מפניהם. זה לא מדויק: אפשר, כמובן, להתפלל לאלוהים. מחקרים מצביעים על כך שהסיכויים של אדם שמתפלל באדיקות למות באסון טבע זהים לחלוטין לאלה של אדם שלא מתפלל בכלל, אז זאת לא אחת הדרכים. ואני לא אומר את זה מתוך חוסר כבוד לדתיים: בילדותי תמיד רציתי ללכת לבני עקיבא. הדבר היחיד שעצר אותי הוא שלאבא שלי קוראים דובי.

ועדיין, ישנן דרכי התגוננות. בתור אחד ששידרג לאחרונה ל־HD אספתי עשרות שעות של בהייה ב"נשיונל ג'יאוגרפיק", שהוא ערוץ המוקדש לשני סוגים עיקריים של תכנים: קופים שמנצלים את העובדה שאין כלא לקופים בשביל לגנוב דברים ("קופים גונבים", משודר כרגע, ואם לא כרגע אז בעוד חצי שעה); ודרכים שבהן אתה יכול להיהרג בצוותא עם המון אנשים אחרים (משודר כש"קופים גונבים" לא משודר).

מהצפייה בערוץ למדתי שאסונות הטבע נחלקים לשש קטגוריות עיקריות: אסונות גיאולוגיים, אסונות שמעורבים בהם מים, פגעי מזג האוויר, שרפות, מחלות ופגיעת גרמי שמיים. לגבי הקטגוריה הראשונה, הדרך להתמודד עם אסונות שמעורבים בהם מים היא די פשוטה: לא להיות ליד מים. גם עם שרפות אין הרבה מה להסתבך: הדבר החשוב הוא לא לתת לאלי ישי להיות שר פנים.

אפילו התמודדות עם מטאוריטים היא הרבה פחות מסובכת ממה שאתם עשויים לחשוב. כל שעליכם לעשות הוא לזהות את האסטרואידים שקוטרם עולה על 100 מטר ושנמצאים במרחק של עד 200 מיליון ק"מ מכדור הארץ, לחשב את המסלול שלהם תוך התחשבות בכוח הכבידה של כל העצמים בינם לבינינו, ואז להסיט את אלה שנמצאים בנתיב ההתנגשות באמצעות סדרה של פיצוצים גרעיניים (אל תדאגו, אם זה לא עובד אפשר להשתמש גם בפגיעה קינטית, בכוח משיכה של חללית ענק, בקרן פלזמה, בקטפולטה אלקטרומגנטית, במנוע רקטי עצום שיוצמד לאסטרואיד או בסתם מפרש סולרי ברוחב חצי קילומטר).

עכשיו כשפתרנו את זה, נותרו לנו רק אסונות גיאולוגיים ומחלות. לגבי מחלות, אחרי שעות של צפייה עולה שהפיתרון הכי טוב הוא להתרחק מאפריקה. באופן אירוני, אחת הדרכים להתרחק מאפריקה היא רעידת אדמה ענקית שתפריד את ישראל מהמזרח התיכון, בכפוף לאישור מדעי שזה באמת יכול לקרות ולא המצאתי את זה. אבל עד אז - בהנחה שאף אחד מכם לא יטוס לזימבבווה ויחזור עם חיידק אבולה נגוע באיידס - אני חושב שנהיה בסדר.

זה משאיר אותנו עם מזג האוויר, ואסונות גיאולוגיים כמו רעידות אדמה והתפרצות הרי געש. ומכיוון שהסיכוי להיווצרות טורנדו בישראל הוא בערך כמו הסיכוי שקבוצת הכדורגל הכי עשירה בארץ תחטוף 0:3 ממכבי נתניה, בואו נתמקד בצרות שהאדמה יכולה לספק לנו: רעשים, התפרצויות געשיות ופסטיבל זורבה.

במקרה של רעש אדמה ממליצים המומחים להכין ערכת חירום הכוללת מים, קופסאות שימורים ופותחן, בגדים חמים, תחבושות, פנס, שק שינה, אולר, בטריות ורדיו, כי אולי תהיה תוכנית עם שחר חסון ותטיחו את הרדיו בקיר בעוצמה שתפרוץ לכם דרך החוצה.

הרי געש זה כבר יותר מסובך, ואל תחשבו שאתם בטוחים רק כי אין הר געש פעיל קרוב אלינו. הידעתם, למשל, שכל פארק ילוסטון בארצות הברית הוא למעשה לוע הר געש אחד בקוטר של כמעט 65 ק"מ, ושהתפרצות־על שלו - אירוע שמתרחש אחת ל־600 אלף שנה בממוצע - עלולה להרוג בתוך דקות כמעט את כל מי שנמצא עד כאלף קילומטר משם, ואז לכסות את ארצות הברית בחצי מטר של אפר חונק ולוהט, להוביל לחורף עולמי שיימשך כעשור ולהשמיד את החיים על פני כדור הארץ כמו שאתם מכירים אותם? ועכשיו כשאתם יודעים את זה, נכון שזה מגניב?

אה, כן, והתפרצות־העל האחרונה של ילוסטון היתה לפני 640 אלף שנה. אז תתחילו להתפלל.

• טור זה מוקדש למאות המתנדבים האמיצים שמסכנים את עצמם כדי להשתלט על הקרינה מהכורים בפוקושימה, שרובם יסבלו ככל הנראה מתחלואים קשים, ומיעוטם יהפכו לגיבורי־על