מציאות מקוזזת: מכבי חיפה - "אלופת המדינה"
בדיוק כמו שנתאכזב מאצן ל-100 מ' שייטול חומרים אסורים וינפץ שיאים, כך שיטת הקיזוז של לוזון גורמת לנו לשכוח את המטרה לשמה התכנסנו. ממש כמו הפיינל פור בכדורסל הישראלי. האורגזמה הרגעית לא שווה את זה
19:30, מבואות חיפה. הכבישים פקוקים לחלוטין, אבל אי אפשר לחוש בעצבים. הצפירות מטמטמות את הראש בקצב וכולם מסביב מחייכים. בני טיפש עשרה מנופפים בצעיפים ירוקים וצורחים מהחלונות.
הורים שהגיעו מהישובים הקרובים עם ילדיהם ברכבת, נהנים מההליכה הארוכה שמזמנת להם הדרך לאצטדיון קריית אליעזר, קצת לפני המפגש בין מכבי חיפה לעירוני קריית שמונה. האבא הגאה מאושר עד השמיים: "הילד שלי יזכה לראות רגע היסטורי, כמו שאבא שלי לקח אותי כשהייתי קטן".
22:27, שלוש דקות לסיום המשחק. אצטדיון מלא מפה לפה נעמד על הרגליים. הכרוז מבקש בכל לשון של בקשה מיושבי יציע ג' לא לפרוץ לכר הדשא. בינתיים הבמות בצדדים כבר מתארגנות. שריקה לסיום. שרית חדד מלהיבה את הקהל, השחקנים יוצאים בהקפת ניצחון ואלישע לוי חוגג אליפות שלישית ברציפות...
יכול להיות שהתבלבלנו? אוי, שכחנו, זה לא קורה במציאות, הפלייאוף לפנינו. איפה המציאות? היא התקזזה לנו.
עדכון מציאות
בשבוע הבא תסתיים לנו העונה הסדירה בליגת העל, אבל כבר היום אנחנו יודעים: עם יתרון של ארבע נקודות בפסגה מחזור אחד לסיום, ועם שיטת ליגה הגיונית וספורטיבית, לפחות כמו באחת מחמש הליגות היותר טובות מאיתנו באירופה, מכבי חיפה זכתה באליפות.
במקום זה, יחל לו בעוד שבועיים הפלייאוף המקוזז. פער של ארבע יהפוך לשתיים, פער של שבע יהפוך לשלוש. גורל האליפות עשוי להיקבע במשחק בין חיפה להפועל תל אביב בקריית אליעזר. אל דאגה, הדרמה כבר מחכה לנו מעבר לפינה. אך האם זה שווה את הנזק לספורטיביות?
הדרמה לא שווה את הפגיעה בספורטיביות. גוטמן בשנה שעברה (יועד כהן)
קיזוז: גרסת הכדורגל לפיינל פור
יותר מכל, שיטת הקיזוז מזכירה את הפיינל פור בכדורסל הישראלי. גם בו, בדיוק כמו בקיזוז, תמכתי בתחילה. הדרמה במחזור הסיום בעונה שעברה באצטדיון טדי, האליפות של הפועל חולון או המתח שעולה לו מדי שנה בחודש מאי בכדורסל, רק איששו כי מדובר בשיטות גאוניות.אבל אז הגיעה האליפות של גלבוע/גליל. קבוצה שהפסידה שמונה פעמים במהלך העונה, לקחה/גנבה/זכתה באליפות מקבוצה שהפסידה פעם אחת ב-22 משחקים. השמחה לזכותו של האנדרדוג היתה לפתע מזויפת, זו לא סינדרלה כמו שסיפרו לנו עליה בספרים.
בעוד עשר שנים, אחרי שאבנר קופל ומנהלת הליגה יבינו שמשהו פה לא הוגן, נסתכל כולנו על טבלת הזכיות ונאמר: "מה, גלבוע/גליל היתה אלופה ב-2010? אהה, נכון, היה פיינל פור". אותה אנחת זלזול, תחזור על עצמה עם האליפויות של 2009/10 ו-10/11 בכדורגל.
לא נרצה שמישהו ינצח בצורה לא ספורטיבית. בן ג'ונסון בסיאול 88 (AP)
אבי לוזון ואבנר קופל הם לא אנשים רעים. להפך. הם רוצים באמת להפוך את המוצר שלהם לסחורה חמה, כזו שתספק את היצרים הכי עמוקים שלנו כאוהדי ספורט ושל המפרסמים ככר נוח לשיווק. הבעיה שבדרך הם, ואנחנו, שכחו את המטרה העיקרית עבורה התכנסנו.
בעולם הספורט האמיתי אנחנו לא מוכנים לקבל ביטוי או מהלך לא ספורטיבי. בדיוק כמו שנתאכזב מאצן ל-100 מ' שייטול חומרים אסורים וינפץ שיאים, או נרטון על
שחיין שיילבש חליפה טכנולוגית ששוברת זמנים שאיש לא חלם עליהם, כך גם נרצה שהאלופות שלנו יזכו בתואר בכוחות עצמן.
האורגזמה הרגעית שנקבל ממאבק מותח, לא שווה את ההאנגובר ותחושת אי הנוחות שנחוש בבוקר שאחרי. לוזון, תחשוב על זה.
