דובל'ה, החיים שאחרי
חיבה לאלכוהול, פרידה כואבת, דיכאון קשה, תאונת דרכים, עימות עם שוטרים, שלילת רישיון, ברנז'ה שמפנה עורף - וניצני ההתאוששות. דובל'ה גליקמן, האיש הכי מצחיק בארץ, מדבר לראשונה על השנים הקשות רגע לפני שהוא חוזר לקדמת הבמה
"הייתה תקופה קצרה מאוד שהייתה לי בעיית אלכוהול. היא נמשכה כמה חודשים. הייתי במשבר ואני אומר את זה בשיא הכנות האפשרית". דובל'ה גליקמן אמנם לא אוהב הגדרות, אבל אפשר לקבוע מבלי להסתכן שהחודשים האחרונים היו מהקשים בחייו. אחרי כמעט עשור שבו מיעט להופיע על מסך הטלוויזיה ובמות התיאטרון, ובעקבות פרידה מזוגתו, השחקנית ג'טה מונטה, שלצדה חי שנים ארוכות, הידרדר מצבו הנפשי. חבריו מספרים שנהג לשתות באופן קבוע, וכמה מהם אף דחקו בו ללכת לגמילה מאלכוהול. שיאו של השפל היה ביוני אשתקד, אז היה מעורב בתאונת דרכים לאחר שנהג בשכרות.
האסוציאציה האוטומטית לשם "דובל'ה גליקמן" היא קומדיה. הפרופיל האמנותי שלו מורכב מנכסי צאן ברזל של ההומור, התיאטרון, הקולנוע והטלוויזיה בישראל. מי שפרץ לתודעה בסרט "הלהקה", הפך לחלק בלתי נפרד מהישראליות ב"זהו זה", והשכיב מצחוק צופים בתור שאול מוכר הפרחים הנוירוטי בפרסומת ל"דפי זהב", הצליח לגרום לאנשים להתרגש ולצחוק. אבל בתקופה האחרונה הוא לא חווה הרבה רגעים מצחיקים. "עברתי תקופה קשה בזמן התאונה", חושף גליקמן בריאיון ראשון. "יש לפעמים כל מיני תקופות. עכשיו אני עובר רגעים טובים".
וויסקי באוטו
גליקמן מתאושש מהתקופה הזאת, מבחינה אישית ומקצועית כאחד. אבל לפני עשרה חודשים זה נראה אחרת לגמרי. ב־3 ביוני 2010, עשר דקות לפני השעה ארבע לפנות בוקר, הוא איבד שליטה על רכב מסוג סמארט שבו נהג ברחוב בן יהודה, עלה על אי תנועה ופגע ברמזור. השוטרים שהגיעו למקום מצאו אותו מבולבל, מדיף ריח אלכוהול ומתנדנד בעמידה.
"ביקשתי ממנו להזדהות... והוא סירב תוך כדי שהוא מטיח בפנינו כי אנחנו 'מטומטמים'", כתב אחד השוטרים במזכר. "לאחר שסירב (להיכנס לניידת) מספר פעמים, תוך כדי המשכת הקללות, הודעתי לו שהוא עצור בגין סירוב לעיכוב ונהיגה בשכרות. הנ"ל המשיך להתנגד ואף ניסה להרים עליי ידיים". בסופו של דבר הוא נאזק. בחיפוש במכוניתו נמצא בקבוק וויסקי.
גליקמן השתוי הובא לתחנת המשטרה, וכעבור מספר שעות שוחרר בערבות בידי ידידו הצייר שיר שבדרון. שבדרון סירב להתראיין לכתבה, אך בעדותו במשטרה מסר כי בתקופה שקדמה לתאונה הוא פנה לגליקמן וביקש ממנו שיחל טיפול גמילה מאלכוהול, מכיוון שיש לו בעיית שתייה חמורה.
צילום: משה שי
במהלך החקירה נראה גליקמן מבולבל והתקשה לדבר לעניין. רק כעבור מספר שעות החל לשתף פעולה עם החוקרים. "בשעה שמונה בערב שתיתי כוס יין לבן אצל חברים, ומעט לאחר חצות שתיתי מעט מאוד וויסקי", אמר. הוא סיפר כי הוא מנסה להיגמל משתיית אלכוהול, ואחר כך טען שמעד וחזר לשתות אחרי חצי שנה שבה היה נקי. בגרסה מאוחרת יותר, השלישית במספר, טען לבסוף "שתיתי בבית הרבה וויסקי ויצאתי לנהוג... אני בדיכאון כיוון שנפרדתי מאשתי. אני עובר עכשיו תקופה נוראה, תקופה קשה, אני רוצה למות, אני אשם בתאונה".
"נסיבות התאונה שבהן הודה דובל'ה גליקמן הן למעשה פרידה מזוגתו, שגרמה לו צער רב, ולכן שתה את הכמות שהוא שתה. הוא פרוד, חי לבד, זקוק לטיפולים רפואיים, מצבו רעוע, הוא אינו משתכר", הסבירה עורכת דינו.
נגד גליקמן הוגש כתב אישום, ולפני כשבועיים, לאחר שהודה במיוחס לו, גזר עליו בית משפט לתעבורה בתל אביב חמישה חודשי מאסר על תנאי ופסל אותו מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך שלוש שנים. "רמת השכרות המיוחסת לנאשם גבוהה ביותר", כתב השופט יהושע צימרמן בגזר הדין, שלהקראתו לא התייצב השחקן. "ואם לא די בכך, עברו התעבורתי אינו עומד לזכותו... אין מדובר בתאונת דרכים ראשונה שבה הנאשם מורשע".
על אף שהודה במיוחס לו, השבוע מספק גליקמן הסבר אחר לכמות האלכוהול הגבוהה שנמצאה בדמו — פי חמישה מהמותר. "השתייה שהוזכרה שם נעשתה אחרי התאונה", הוא אומר בשיחת טלפון מביתו, שלמרות תוכנה מתנהלת בשקט וברוגע. לדבריו, הוא לא אמר את הדברים בפני בית המשפט מפני שהעדיף להימנע מלהגיע לדיונים, בשל סיקור הפרשה.
"קיבלתי עונש נוראי ויכול להיות שזה קשור לכך שלא הייתי נוכח בבית המשפט ולא התעקשתי. הסיבה לכך היא שבפעם היחידה שכן התייצבתי באיזו דחייה שעשו במשפט, העיתונאים זיהו אותי והתחילו לעשות כתבות. אני פתאום הופך למוצר. זה מחריד, זה מזעזע. אני רוצה לעבוד ואתם רוצים לקבור אותי. אתם רוצים להפוך אותי לשיכור. אני לא מבין את הרצון להתאכזרות, אתם פשוט רוצים להתאכזר אליי. בסך הכול עשיתי עבירת תנועה. היה מקרה חד פעמי, והפכו את זה למשהו מחריד".
בבית המשפט התברר כי תוקף רישיונו פג כחצי שנה לפני התאונה, וכי בעברו יש 15 הרשעות שכוללות מעורבות בתאונה, חניה בחניית נכה, אי ציות לרמזור אדום ועוד. בכתב האישום שהוגש נגדו טענה התביעה כי "הנאשם נהג בקלות ראש... הוא מהווה סכנה לציבור ולביטחונם של עוברי אורח".
לריבוי עבירות התנועה יש לגליקמן הסבר. "זה קשקוש", הוא אומר. "רוב ההרשעות הן על חניה אסורה. חניתי באדום לבן ואני פושע גדול, וחניתי פעמיים בחניה של נכה שזה דבר פסול, אבל בן אדם נקלע לכל מיני מצבים. תפסו אותי פעם על מהירות מופרזת באיילון. נסעתי במהירות של 120 קמ"ש כי איחרתי להלוויה של אימא של חבר".
פליט "זהו זה"
גליקמן (61) נולד בתל אביב ולמד בבית הספר לאמנויות רננים. את שירותו הצבאי עשה בלהקת חיל הים יחד עם שלמה ארצי, רבקה זהר, ריקי גל ועוד. עם שחרורו למד משחק בבית צבי והחל לשחק בתיאטרון חיפה, משם עבר לקאמרי ואחר כך להבימה. הוא לוהק לשחק גם בסרטים, בהם "מסע אלונקות" של ג'אד נאמן ו"שלאגר" של אסי דיין, אך פרצופו הפך מוכר בעיקר בזכות תפקידו כמפקד הצוות בסרט הקאלט "הלהקה" (1978).
בשנות ה־80 הגיעה פריצת הדרך המיוחלת. הוא גילם תפקיד אורח בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" והופיע בתיאטרון, אך יותר מכול נחקק בזיכרון הקולקטיבי כחבר בצוות "זהו זה", תוכנית הטלוויזיה ששודרה בחינוכית במשך 20 שנה והפכה לעוד להבה במדורת השבט הישראלית. אולם ביחס לשאר חבורת "זהו זה" — גידי גוב, שלמה בראבא, מוני מושונוב ואבי קושניר — התקשה גליקמן למנף את הצלחת התוכנית. בעוד שחבריו עושים חיל בטלוויזיה, בתיאטרון ובקולנוע, את גליקמן לא זכו לראות על המסך והבמות יתר על המידה.
"יכול להיות שהתהודה של האחרים הייתה יותר גדולה, אבל זה לא מדויק שדובל'ה לא עשה דברים", אומר השבוע אבי קושניר. "הוא שיחק בתיאטרון, עשה סדרה בטלוויזיה. כל אחד מאיתנו הלך לכיוון אחר. זה עניין של איך אתה מנהל את עצמך".
קושניר מגדיר את גליקמן כחבר, למרות שלא שמר עימו על קשר בשנים האחרונות. "ראשית יש בינינו הבדל של עשר שנים", הוא מסביר. "פרט לכך, העבודה על 'זהו זה' הייתה מאוד אינטנסיבית, המון שעות ביום. כשנגמר יום העבודה הלכנו הביתה, לא בילינו ביחד המון. אבל בזמן העבודה על הסט דובל'ה היה שטותניק, מצחיקן, וכשצריך גם לוקח אחריות, בדיוק כמו שאר החברים. היה תענוג לעבוד לצידו, ואנחנו מדברים על 20 שנה של עבודה משותפת".
אחרי ירידת התוכנית נותק הקשר בין השניים. "לצערי אנחנו מתראים רק מדי פעם", אומר קושניר. "חייו של שחקן הם אינטנסיביים, אז ההזדמנויות להיפגש מתמעטות. עשינו לא מזמן מערכון של הפולניות ביחד, בתוכנית 'עושים כבוד' שעשו למוני מושונוב בערוץ 2. זו הייתה הנאה גדולה לחזור לעבוד ביחד. אחרי התאונה הרמתי לו טלפון. מבאס לשמוע שחבר שלך עושה תאונה". קושניר לא חושף מה אמר לו גליקמן בשיחה ביניהם, ולדבריו מעולם לא שוחח עם גליקמן על בעיות של שתייה.
גם שלמה בראבא לא מתראה הרבה עם גליקמן בתקופה האחרונה ואפילו הופתע לשמוע על התאונה שעבר ועל גזר הדין. הדבר היחיד שהסכים לומר הוא: "אני באמת מת על גליקמן". מושונוב, שדווקא נמצא עימו בקשר טוב, סירב להתייחס לנושא.
"לכל אחד יש כל מיני תקופות", אומר גליקמן השבוע ביחס להשוואת שעושים בינו לבין שאר חברי "זהו זה". "לרוב הם עושים דברים נהדרים, ואני מאוד שמח לראות את זה".
מריח מאלכוהול
בשנות ה־90 עוד השתתף גליקמן בסיטקום "ייסורי אפרים" של אפרים קישון והנחה את הפסטיגל, אך מעבר לכך לא כיכב. הדמות הזכורה ביותר מאותה תקופה היא דווקא זו של מוכר החמניות שגילם בפרסומת ל"דפי זהב" שכתבה ענת גוב, דמות שיצרה קונוטציה מיידית בינו לבין המשפט "ווא ווא ווי ווא". ב־2007 חזרו גליקמן וה"ווא ווא ווי ווא" שלו לכותרות, לאחר שפורסם כי השחקן שוקל לתבוע את סשה ברון כהן, יוצר הסרט "בוראט", על זכויות יוצרים לאחר שהאחרון השתמש בביטוי המוכר בסרטו.
הוא כתב ושיחק בקומדיית המצבים "שאול", שם גילם דמות המבוססת על דמותו בפרסומת ל"דפי זהב", השתתף בסרט "מכתבים לאמריקה" והופיע בתפקידי אורח בתוכניות שונות. ב־2004 שיחק לצד זוגתו דאז ג'טה מונטה בהצגה "האישה שבישלה את בעלה" שעלתה בתיאטרון חיפה.
את החשיפה הגדולה ביותר בשנים האחרונות קיבל גליקמן בסדרה "מסודרים" שעלתה בערוץ 2, שם גילם את אביו של אסף הראל. "במקור היה אמור להיות לו תפקיד הרבה יותר קטן", מספר הראל, מכותבי הסדרה, "אבל הוא הצליח לקחת דמות קטנה יחסית ולהפוך אותה לכל כך כיפית, אז הוספנו לו עוד פרקים. היה כיף לעבוד איתו, הוא עזר לנו גם בחדר העריכה. הוא קומיקאי קלאסי ומגוון ויש לו טיימינג מעולה".
עם זאת הראל לא שמר על קשר עם גליקמן לאחר הצילומים. "לצערי לא ידעתי שעוברת עליו תקופה קשה", הוא אומר.
למרות המחמאות הקריירה של גליקמן דשדשה. ב־2009 לוהק לתפקיד ראשי בהצגה "הרפר ריגן" שעלתה בתיאטרון גשר, בבימויו של עודד קוטלר ובכיכובה של לאורה ריבלין. גורם בגשר מספר שקוטלר הוא שהתעקש להביא להצגה את גליקמן. "הוא חבר מאוד יקר שלי, אני אוהב אותו והוא מוכשר בעיניי. לצערי הרב הוא לא עובד מספיק. אין לי מושג למה ומדוע", מסביר קוטלר את החלטתו לפנות לגליקמן. "הוא בנאדם לרוחי ולליבי. בעקבות ההצגה בגשר הבאתי אותו גם להצגה 'מסיבת יום הולדת' שעלתה בקבוצת התיאטרון 'עת' שהקמתי עם לאורה ריבלין, וליקקתי את האצבעות מהעבודה שלו".
למה הוא לא שיחק הרבה?
"הוא איש עם טעם וריח משלו. הוא לא רוצה לעשות סתם דברים שלא מעניינים אותו עם אנשים שלא מעניינים אותו ולא מאתגרים אותו, כך שבסופו של דבר הוא עושה דברים מעטים וזה המחיר שהוא מוכן לשלם. הצד השני הוא של מנהלי תיאטראות, שלצערי הרב מידת הסקרנות שלהם שואפת למעט מאוד, והם לא הולכים ומחפשים שחקנים מוכשרים. זה אדם במיטב שנותיו, וחסרים שחקנים טובים בטווח הגילים שלו. יש כל כך הרבה מקום לדובל'ה גליקמן ואני לא יודע למה לא מציעים לו יותר תפקידים".
הוא כעס על כך שלא הוזמן לשחק יותר?
"הוא איש שלא נתון לטרוניות ולטענות. הוא לא מתלונן, הוא חי את חייו. אבל אני מאמין שבתוך תוכו הוא היה רוצה לעשות דברים מעניינים, דברים שקרובים לליבו. כשהייתי מדובב אותו הוא היה מדבר על זה קצת, אבל רוב הזמן זה לא נמצא על קצה לשונו. כנראה הוא בנאדם מעט סגור".
סביר להניח שהעובדה שהוא לא עבד הכניסה אותו לקשיים כלכליים.
"אני מתאר לעצמי שכן, אבל גם על זה הוא בקושי דיבר. כמה, איך ומה אני לא יודע".
עם זאת, גליקמן שיתף את קוטלר בבעיית השתייה שלו. "הוא אמר לי פעם שהייתה לו בעיה והוא ניסה להיגמל", אומר קוטלר. "דיברנו על זה. אנחנו לא מושלמים, וגם הוא לא. יש נפילות. אבל להדביק עליו את הדבר כאיזה מעצור בקריירה שלו זה שטות. עבדתי איתו במשך חודשים ולא הייתה שום בעיה של שתייה. הוא צריך לקבל על הראש אם הוא נהג תחת השפעת אלכוהול, אבל אני לא יודע מה היה שם באמת".
אנשים נוספים בסביבתו של גליקמן היו ערים לבעיית השתייה, כך לפי גורם בתיאטרון הקאמרי: "כשג'טה שיחקה ב'הרטיטי את ליבי' הוא היה מנג'ס ומזמין את כל העולם ואשתו שיבואו לראות אותה משחקת. לא נעים להגיד, אבל לא פעם היה סביבו ריח של אלכוהול".
בתיאטרון גשר אמנם אהבו את גליקמן ("הוא שחקן שכיף לעבוד איתו ולא היו שום בעיות", מוסר גורם בתיאטרון. "לא ראינו שום דבר מכל הדברים שכתבו בעיתון לאחרונה") והביקורות החמיאו להצגה, אבל הקהל סירב להתלהב והיא ירדה במהירות.
הוא מתבזבז
בקיץ 2009 שוב נקרא גליקמן לדגל, הפעם על ידי הבמאי רפי קינן. האחרון עבד באותה תקופה על הצגת יחיד המבוססת על עולמו של ריימון דבוס, קומיקאי צרפתי. "הייתי באיזה אירוע שבו גליקמן עלה לבמה ואמר כמה דברים, ואז נפל לי האסימון. אמרתי לעצמי 'וואלה, למה לא הוא?'", אומר קינן. "בסופו של דבר לא התבדיתי, זה היה פשוט תענוג. הוא מתאים לטקסט הזה ובכלל אני חושב שהוא היה השחקן הטוב ביותר בדורו. כישרון עצום. הוא גם אדם תרבותי וסקרן שקורא ספרים וחובב מוזיקה".
גם גליקמן עצמו נזכר השבוע בערגה באותה הצגה ("מישהו מאחוריי" בהפקת תיאטרון צוותא): "עשיתי אותה 85 פעמים. רפי קינן ואני עבדנו עליה במשך שנה עד שהיא עלתה. היה נפלא לעשות אותה ולעבוד על זה למרות הקשיים, כי היא בעצם לא סיפקה את היצר הבידורי של סטנדאפ".
"יש בו חריצות בלתי רגילה והמון רעיונות טובים", ממשיך קינן. "העבודה איתו הייתה אחת החוויות המענגות שהיו לי וכיף אחד גדול. אני באמת חושב שזה אובדן. אין שחקן שמתקרב לאיכותו בגילאים שלו וחבל שמנהלי התיאטרון לא עושים את המאמץ ופונים אליו. הוא גם מאוד פופולרי, הקהל אוהב אותו. אנשים פונים אליו בלי סוף ברחוב, ויש לו גם סבלנות לדבר איתם. הלכתי איתו פעם אחת ליד בנק באבן גבירול, והשומר קרא לו ועצר אותו. הם דיברו זה עם זה במשך 20 דקות".
"הוא בחור מוכשר מאוד. לא סתם נתנו לו את התפקיד בהצגה", מסביר משה טנא, מנכ"ל צוותא. "קינן אמר שמי שיכול לעשות את התפקיד הכי טוב זה גליקמן ואני חושב שהוא צדק. דובל'ה הראה על הבמה שהוא יודע להגיש חומר איכותי. אלא שההצגה לא תאמה את ציפיות הקהל. הקהל חשב שהוא עומד לראות את שאול מוכר הפרחים וגילה משהו אחר. אמנם זו הייתה קומדיה, אבל זה היה הומור מתוחכם, עדין".
היו סימנים לדיכאון?
"לא. הוא עמד תמיד בכל המטלות, הגיע בזמן לחזרות ולהופעות. הוא מאוד פדנט בעבודה שלו. הוא בודק כל מילה בטקסט, למרות שהוא יודע גם לאלתר. לצערי הוא מתבזבז וחבל ששאר מנהלי התיאטראות לא נותנים לו הזדמנות. עם זאת, אי אפשר להתעלם מכך שמכל חבורת 'זהו זה' מי שמקבל פחות עבודה זה דובל'ה גליקמן. יכול להיות שזה גם משהו בהתנהגות שלו".
צילום: דניאל בר און
"יש לו הרבה חברים, אבל נראה לי שהוא מסוגל לחיות גם כחיה בודדת", הוא ממשיך. "אם כי אין לי ספק שכשהוא פוגש אנשים הוא מיד הופך להיות במרכז, יש בו המון חביבות ונעימות. היו לנו שיחות ותמיד שאלתי אותו רק למה הוא מעשן כל כך הרבה. הוא מעשן רבע סיגריה ומדליק אחת אחרת. אמרתי לו בצחוק שהוא מבזבז ככה כסף. השיחות שלנו התנהלו הרבה על פוליטיקה. הוא מאוד מעורב. הוא לא אוהב את הצורה שבה מתייחסים לעובדים ואת פער המשכורות, מצב האמנים, דברים מהסוג הזה. הוא בחור אכפתי".
הוא דיבר על בעיות כלכליות?
"לא ידוע לי שהוא היה בבעיות כלכליות, הוא מעולם לא סיפר לי על כך למרות שהייתי יכול לעזור לו בעניין הזה. הוא מעולם לא התלונן על כך שלא מעסיקים אותו".
בית חולים פסיכיאטרי
במהלך השנה שבה ההצגה "מישהו מאחוריי" רצה על הבמות חיי המשפחה של גליקמן התפרקו. בקיץ 2009 הוא נפרד מזוגתו מונטה, ותקופה קצרה אחר כך החל לצאת עם שלומציון קינן, בתו של עמוס קינן, שצעירה ממנו בעשרות שנים. לאחרונה דווח במדורי הרכילות כי השניים נפרדו, אך גליקמן טוען שעדיין יש ביניהם יחסים קרובים.
אתם עדיין זוג?
"אני לא אוהב הגדרות. אי אפשר להכניס את היחסים בינינו לאיזושהי מגירה".
היום, כפי שניתן להבין מדבריו, התקופה הקשה שהגיעה בעקבות הפרידה נמצאת מאחוריו. "הראש שלי עובד כל הזמן", הוא אומר. "באתם אליי רגע לפני דברים חדשים שאני מתחיל".
אחד הפרויקטים החדשים שבהם הוא נוטל חלק הוא הסדרה הקומית "בובי ואני" בכיכובם של השחקנים ויוצרי הסדרה יובל שגב ורועי עידן, שהופקה על ידי ביפ ותעלה לשידור בחודש יוני בימי שישי בערוץ 2. צילומי הסדרה הסתיימו וגליקמן, שקיבל תפקיד מרכזי, משתתף בכל הפרקים ויגלם בה תפקיד מסקרן במיוחד של פסיכיאטרית טרנסג'נדרית שמנהלת בית חולים לחולי נפש.
"נהניתי בעבודה על 'בובי ואני'", מספר גליקמן. "היצר הקומי התחיל להתעורר והטורים שלי קפצו מ־10 ל־90". הוא גם מדגיש את החיבור המעולה שהיה לו עם יובל שגב: "אהבתי כל כך את האינטראקציה, מצאתי ראש כל כך טוב איתם".
שגב מספר שאחרי שנכתב התפקיד לא היו להם התלבטויות מי יגלם את הדמות: "מיד חשבנו שהוא הבן אדם האידיאלי לבצע אותו, והוא באמת היה מדהים. יש לו תפקיד מרכזי וזה ישב עליו בול. גבר שמשחק אישה. היה בינינו המון נונסנס. הוא בן אדם מאוד מיוחד, טוב וכן ומהר מאוד הגענו לשיחות אישיות וחבריות. הוא שחקן נדיר ואני חושב שאנשים יופתעו מהתפקיד שלו, זה לא דומה לשום דבר אחר שהוא עשה. הוא גם מאוד התחבר לדמות ולכן הגיע לשיאים מאוד גבוהים".
כחלק מיציאתו מתקופת הבצורת המקצועית, גליקמן גם מפתח לדבריו בימים אלה סדרה טלוויזיונית, דרמה קומית, ביחד עם שלומציון קינן. "הסדרה תיקרא 'דב' והיא מבוססת על חלקים מחיי", מציין גליקמן. יהיה מעניין לראות אילו חלקים בחייו של גליקמן יעברו את שלב העריכה וייכנסו לתוכנית.
