"סיטואציות קיצוניות זה כיף לא נורמלי"
בסרט "וביום השלישי" נחשפת השחקנית אפרת בן צור כדמות מעורערת בנפשה ואי אפשר להגיד שזה מפריע לה יותר מדי. שיתוף הפעולה עם הבמאי משה איבגי המשיך גם בהצגה חדשה. "שנינו קצת אחרים בתיאטרון ובקולנוע", היא מודה
התקופה האחרונה היתה עמוסה למדי עבור אפרת בן צור. צילומי הסרט "וביום השלישי" בבימויו של משה איבגי, נערכו בעודה בהיריון, ובמקביל להם החלו החזרות להצגה "הנסיכה איבון", שעלתה החודש בתיאטרון גשר, גם היא בבימויו של איבגי. עכשיו, אחרי הולדת בתה, תחילת הרצת ההצגה ורגע לפני יציאת "וביום השלישי" לאקרנים ביום ה' הקרוב, היא יכולה לעצור לרגע וליהנות מפרות יצירתה - בניגוד לדמות אותה היא מגלמת בסרט.
ב"וביום השלישי" מגלמת בן צור את דמותה של אילנה, אישה שנראית כמצויה בדיכאון, למרות שעל פניו אין שום דבר לקוי בחייה. היא נשואה לבעל שאוהב אותה (איצ'ו אביטל), אם לשתי בנות, וכל מה שהיא רוצה זה לברוח למקום אחר, ולזרועותיו של גבר די מעורער בעצמו (שרון אלכסנדר).
"אני רגילה לקבל תפקידים קצת קורבניים, וחששתי שאני עלולה לשחק אותה בדומה לדמויות שגילמתי בעבר (בסדרות "תמרות עשן" ו"פרשת השבוע"). ניסיתי לחשוב איך אעשה דמות חדשה, אבל ברגע שנכנסתי לעבודה כבר לא חשבתי עליה בהשוואה לדברים אחרים. נורא אהבתי אותה, המשהו הפשוט והלא מתוחכם שיש בה. איבגי כל הזמן דייק אותי, אהבתי שהוא רואה ומרגיש אותו דבר".
למרות שהסרט מתרחש בתל אביב ברובו, בן צור קיבלה מהדמות שלה תחושה אחרת: "היא במקום לא תל אביבי, אלא של מישהי מאוד פשוטה במובן הטוב. זה לא שאני מתוחכמת, אבל לה אין מניירות. היא בדיכאון בהגדרה שלה, על סף דיכאון עמוק, אבל משהו קורה לה בסרט. היא עוברת ממקום כבוי מאוד ולא יצירתי, שקבור בתוך השנאה העצמית שלה, למציאת פרצה ותקווה למשהו חדש בחיים שלה, משהו יצירתי וחי, שמוכן לאהוב את עצמו".
הולכת אחרי משה
"וביום השלישי", סרטו הראשון של איבגי כבמאי, אותו גם כתב יחד עם אסתי נמדר, מתנהל כפסיפס של דמויות נשיות ברובן, שבמהלך יומיים, אירועים שונים בחייהן מובילים לכך שעולמן מתהפך. בין חלקן יש קשר כזה או אחר, וחלקן רק חולפות זו על פני זו באופן רנדומאלי. האווירה הכללית העולה מהמפגשים ביניהן, וכן ביניהן לבין חלק מהדמויות הגבריות בסרט היא קשה מאוד, חסרת רחמים.
בן צור כאילנה. קורבנית (צילום: ורד אדיר)
לצד דמותה של אילנה (בן צור) פועלות בין היתר בסרט מיכל (הילה פלדמן), בת לאם גוססת שמתפרנסת מהגשמת פנטזיות מיניות לגברים ועלית קרייז, כסוכנת מס הכנסה שנלחמת לבדה נגד שחיתויות שמסכנות את חייה. למרות שישנן גם כמה דמויות גבריות חיוביות בסרט, ביניהן הדמות שאיבגי מגלם, כברמן טוב לב, הדמויות הנשיות חוות לא מעט הטרדות מיניות ואלימות.
הטיפול בדמויות בסרט מותיר אותן חשופות, נפשית וגם פיזית, עם סצנות עירום פרונטליות גם של שרון אלכסנדר. העולם שהוא מציג מלא באנשים פגועים ופוגעים, זה בזה ובעצמם, כשמעל לכל מרחפת תחושה של אסון מתקרב.
למרות ואולי בגלל אופיו הקשה של הסרט, בן צור מספרת שמאוד נהנתה על הסט. "יש אכזריות בסרט, אבל היא קיימת גם בחיים", היא אומרת. "הוא כן מגיע בסוף למקומות של נחמה. איבגי בחר לשים זכוכית מגדלת ולהתמקד בסיטואציות קיצוניות, ובתור שחקנית אני יכולה לומר שזה כיף לא נורמלי, כי זה מאפשר לך להביא המון דברים לכל סצנה. אתה מתחיל במקום אחד ועובר דרך סערה שאני מאוד נהנית ממנה. זה מקום שמאפשר לחשוף את הדמות".
אלכסנדר ובן צור. עם בגדים (צילום: ורד אדיר)
היא מפרטת על סצנה אחת במיוחד, בה אילנה רוקדת עם דמותו של אלכסנדר: "היא נחשפת מול מישהו שהיא לא מכירה, מוצאת את עצמה במצב שהיא פותחת חולצה, מתחילה לרקוד ובסוף מעיפים לה סטירה על זה. יש בזה משהו אכזרי, אבל גם נוגע ללב ואפילו קומי. עד שהיא נפתחת ומעיזה, זה מה שקורה".
גשר בין הקולנוע לתיאטרון
בהצגה "הנסיכה איבון" ישנם יותר רגעים קומיים מובהקים, גרוטסקיים ברובם. בהצגה פרי עטו של המחזאי הפולני ויטולד גומברוביץ' מגלמת בן צור את דמות המלכה, שבנה מתעקש להתארס, כמרד נעורים, בנערה איבון הענייה (דאנה איבגי), שעוברת בשל כך התעללות מבני המלוכה.
"התיאטרון, הבמה, זה עולם אחר. חזרות במשך שלושה חודשים הן תהליך הרבה יותר אינטנסיבי. אני אוהבת שיש זמן לעשות חזרות כדי לעבוד על משהו. בקולנוע אתה עושה ארבע חזרות וכבר צריך לעמוד מול מצלמה. מצד שני זה גם כיף, כי את עושה טייק – שניים, צריכה להיות נורא מחוברת אבל אז זהו, זה נשכח. בתיאטרון מרגע שאתה מתחיל ועד הסוף אתה צריך לבנות משהו שיעבור במה, הצופים לא יושבים לך על הפרצוף. פה היינו צריכים לחפש ולהמציא את הכול, וזה היה מאתגר מאוד".
על הבמה. בן צור ב"הנסיכה איבון" (צילום: רונן שעיה)
בן צור מספרת על ההנאה שבקושי: "אני מגלמת מלכה. האכזריות היא מרכיב באישיות שלה, שמאפיינת את כל הממלכה במחזה. אני מאוד נהנית לשחק אותה כי זה קשה, וזה באמת שונה מכל תפקיד שעשיתי".
במה שונה העבודה עם איבגי כבמאי בתיאטרון מול העבודה מולו על סרט?
"שנינו קצת אחרים בתיאטרון ובקולנוע, זה אותו אדם, אבל הצפיפות, האינטנסיביות של שעות על שעות של חזרות, היא אחרת. שנינו באנו עם ניסיון קצת אחר, אני רגילה למשהו מסוים מתיאטרון גשר, ואיבגי מחפש לשחק יותר אישי, רוצה להביא את הקולנוע לבמה. לקח לנו זמן להבין את השפה אחד של השני".
רוצה הקול
פרט להיותה שחקנית, בן צור היא גם זמרת, ואין כמעט תפקיד שגילמה בו הדמות שלה לא מבצעת שיר. אילנה, דמותה מ"וביום השלישי" היא זמרת בנשמתה, וגם המלכה ב"הנסיכה איבון" כתובה מראש כדמות ששרה. כשבן צור נשאלת על השירה בתוך המשחק, היא קצת הופתעה להיזכר בכל הפעמים בהן דמויותיה שרות.
בן צור. שרה כל הדרך לקולנוע (צילום: ורד אדיר)
"חלק גדול מהדמויות האלה היו כתובות מראש כזמרות. אולי זו הסיבה שאיבגי רצה אותי לדמות, כי אני גם שרה, אבל אני לא חושבת שזה נורא חשוב. חשוב שהדמות תדע לשיר, אבל היא לא חייבת להיות ממש זמרת. אני לא תמיד יודעת מה קדם למה, אם הדמות מראש שרה, או שאני הבאתי את זה, אבל זה נורא כיף שזה ישנו. ב'תמרות עשן' לאה קפקא הולכת לקריוקי, אבל היא לא שרה מגניב, זה בטוח. היא בטח שרה כמו מורות בבית ספר, וזה ביאס אותי כי רציתי לשיר יפה".
האם היית מסוגלת לבחור בין שירה למשחק?
"אני נורא נהנית בתוך מוזיקה, וגם באיזשהו אופן בפנימיות יותר קל לי שם. החיבור שלי למוזיקה הוא מקום שאני מרגישה בו יותר נוח.
משחק זה הרבה יותר מורכב, וגם דורש ממך להיכנס לנעליים של דמות, אפילו שזה בסופו של דבר אתה".
על העונה הבאה של "תמרות עשן" בן צור לא יכולה לפרט, אבל בין הפרויקטים הבאים שלה צפויה הופעה נוספת של שירי אמילי דיקנסון יחד עם קרני פוסטל בחודש מאי, והקלטות של השירים לאלבום באוגוסט הקרוב. עם הזמן שהתפנה, היא מתכננת לחזור לאהבתה השנייה: "אני עוד לא יודעת מה יהיה הדבר הבא שאעשה. אלו ימים בהם ממש בא לי לנוח. אחרי הצילומים והחזרות שהיו צמודים קצת התעייפתי, אז עכשיו נחמד שיש לי קצת חופש להתפנות לעבוד על המוזיקה".
