לפעמים כל מה שבא לי הוא סקס, רק סקס
סקס מזדמן הוא בדיוק כזה: לא נשאר לישון, לא הופך לבן-זוג ולא לבעל. למה בכל זאת גברים צריכים לשקר לגבי כוונותיהם, אם ברור לשני הצדדים שמדובר במשהו יצרי בלבד? כי גברים לא מאמינים שנשים רוצות סקס מזדמן
היא: אתה הוא זה שנלחץ מסטוצים
למה לגברים יש הנחה בסיסית שכל בחורה שהם שוכבים איתה מחפשת לכבול אותם בשלשלאות לבית בפרברים, ג'יפ בחנייה, לברדור ושני ילדים? בתקופה הזאת, כשהמונוגמיה פשטה את הרגל ומוסד הנישואים אטרקטיבי בערך כמו עבודה פקידותית בבנק, נשים משנות את דפוס המחשבה שלהן. זה קורה לאט, ולפעמים נראה כאילו אנחנו מתַרצות סקס באמצעות רגשות, או תהיות על עתיד משותף. אבל האמת היא שאנחנו, הנשים, מודעות לצרכים הפיזיים שלנו כשם שאנחנו מודעות לצרכים הרגשיים.
>>> הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
>>> בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
זה לא שאין בנו את החלומות הפשוטים האלו, אבל גם אנחנו מבינות שלא כל גבר יתאים לפנטזיה הזאת, ולא כל תקופה בחיים שלנו תתאים לה (לרוב היא לא מתאימה וגם הוא לא, אם להודות באמת). מעטות הן הפעמים בחיי שחיברתי בין הלב למיטה, ולרוב גם לא היה בכך צורך.
האמת היא, שנוח לי לבוא על סיפוקי המיני. את ייתר הסיפוקים אני מקבלת בכל היבט אחר בחיי. הערכה, תמיכה, אהבה, נתינה. כל כך נדיר שיגיע מישהו שיהפוך את עולמי ויגרום לי לשים בצד את החשיבות של כל מה שעמלתי בשבילו ועשיתי ויתורים בדרך, כדי להגיע לאן שהגעתי בזמן כל כך קצר. ואם הוא יגיע - סביר להניח שלא ארצה לתת לו ללכת כל כך מהר. גם אם זה ידרוש ויתורים כואבים.
אין הבדל כזה מהותי בהסתכלות בין שני המינים. גם אני בוחנת כל גבר שעובר מולי, גם אני מרוצה מהמבטים, גם אני נהנית מהפלרטוטים, גם אני מאשרת לעצמי במיטה שאפשר אחרת ולא תמיד צריך (ואפילו עדיף) בלי כפיות. סקס אצלי הוא לא דרך לאינטימיות, הוא אולי הדבר הכי רחוק מאינטימיות שיש בעיניי. וכדי להעצים את התחושה הזאת, אני מקפידה על קונדום. אני יודעת שיותר נכון לומר שהסיבה שאני משתמשת בקונדום היא בריאותית, והיא אכן כזאת. אבל האמת היא שאין בי רצון לקבל לתוכי דבר מהגבר שמולי מלבד סיפוק אישי, פיזי שלי. מבחינתי סקס בלי קונדום מגיע קומפלט עם שתיקות מחויכות, קפה של בוקר, ארוחות שישי, נעים בגב לפני השינה. אלו לא דברים שאני בוחרת לעשות עם כל אחד, ובוודאי לא בגלל ששכבתי איתו.
אני מאמינה גדולה בבחירות, לא רק שלי. ללא מוסר כפול. אני לא מאמינה בלכבול או לאסור, או לכפות. כשם שלא הייתי רוצה שיציבו לי חוקים וגבולות. מי שירצה להיות איתי יצטרך לבחור בזה כשם שאני אצטרך לבחור בו. אז למה גברים מאמינים שכל בחורה שהם מזיינים מנסה לכבול אותם? אולי מאותה הסיבה שנשים מאמינות שכל גבר ששולח להן מבט רוצה להכניס אותן למיטה.
סקס ללא מוסר כפול (צילום: Shutterstock)
הוא: אין לי דרך יפה לומר שאני פשוט לא מאמין לך
לא משנה כמה תעידי על עצמך שאת משוחררת, ליברלית ושיודעת להפריד בין סקס לאהבה, אני לא אאמין לך, מכיוון שבכל מקרה אני אתפש בעינייך כחזיר שכל מה שמעניין אותו זה רק סקס. כאילו העובדה שהצהרת את המשפט הזה אומרת שיש עליי איזשהו קלון. כאילו העובדה שאת מחפשת בעל (ואת מחפשת!) אמורה ליצור אצלי איזושהי הבנה שאני הדפוק ואת הנורמלית או הבוגרת שבינינו.
אני לא רוצה להתנצל על זה יותר. לפעמים (ולא תמיד) כל מה שאני רוצה זה סקס. אני יודע את זה, את יודעת את זה, ואין דרך אחרת לפרש את הצ'ייסר ששלחתי לך מהצד השני של הבר. אנחנו משחקים משחק שבו אני (ורק אני) צריך לעבוד קשה ולשלם על האפשרות לסקס בינינו בסוף הערב, בעוד שאת משחקת משחק כפול: מצד אחד את נותנת לי לחשוב שאת זורמת, ומצד שני – את כבר מכינה את עצמך לנאומים של "כל הגברים חארות" למחרת בבוקר, כדי שהמצפון שלך ירגיע אותך.
כשאני מחוץ לזוגיות, וגם כשאני בתוכה, אני לא זקוק לנאומים על משהו שגם את נהנית ממנו, אבל בכל זאת מתעקשת להציג את עצמך כפרס שתמיד צריך לעבוד בעבורו עד צאת הנשמה והחשק. זה בסך הכל סקס, ואם מבחינתך סקס זה יותר מזה – אז אל תיכנסי איתי למיטה. סקס לא אומר חתונה, לא מערכת יחסים רצינית וגם לא הצהרת כוונות להתקשר בבוקר (אלא אם כן אמרתי שאתקשר).
אני לא מאמין ל"זרימה" שלך. ברגע שהכימיה היתה טובה בבר, ששיחת ההיכרות זרמה מצוין ובין הסדינים יצאו ממך קולות שלא האמנת שאת מסוגלת להוציא – את מיד תתחילי לחשוב למה זה לא יכול להיות משהו מעבר לסקס. כך יוצא, שלמרות שביקשת בלי משחקים ובלי שקרים ושכל הקלפים יהיו על השולחן, משהו אבולוציוני מתוכך יוציא את הצורך לשאול את השאלה – "אז אתה תתקשר בקרוב?" את שואלת את זה באדישות, אבל אני רואה את הברק בעינייך, את המחשבות המתגלגלות בראשך – ואז אני אומר שאתקשר, למרות ששנינו יודעים שלא. אני יצאתי חזיר ואת יצאת קורבן, שוב.
את אומרת לי שאני זה שנבהל ומסתבך עם עצמי, אבל זה לא נכון. הבהלה שלי לא הגיעה יש מאין, יש לה היסטוריה של סרטים ושיחות, הודעות כתובות ומיילים, פנים מאוכזבות ופולניוּת מניפולטיבית.
הבעיה שלך, ואני אומר זאת קצת בכאב, היא שאת במלכוד. במצד אחד, אם את מחפשת, כמוני, אחר ריגוש חד-פעמי, הסיכוי שייצא מזה משהו רציני בבר הקרוב לביתך הוא אפסי. ומצד שני, דווקא "הזרימה" הזו שאת מתהדרת בה מוציאה ממני את הרצון להילחם, להשתדל ולעבוד כדי להיות האחד, המיוחד, זה ששקלת ברצינות להכניס לחייך ולגופך. דווקא הליברליות שלך מעירה את היצרים הקדומים ומוציאה ממני את החשק לכוון את הערב למשהו שהוא לא יותר מסתם סקס.
בעיה. אולי זה לא הגברים שמשקרים לגבי כוונותיהם. אולי זו את שלא מוכנות להודות בכוונות שלך וללכת איתן עד הסוף, גם אם הערב לא יסתיים בסקס.
- דוד אלהרר-ברוש, יועץ תוכן ושיווק, מנהל האתר סיפורים מקוונים
- עינב דרומי, שף-קונדיטור תל אביבית. האימייל של עינב
לפנייה לכתב/ת 
