למה חשבת שארצה לעשות סקס באוטו?
בסוף כל דייט מגיע הרגע הלא נוח באוטו, כשגם אחרי שהסברתי שזה לא יקרה הערב, הוא חייב לנסות. אם רק היית מנשק אותי לילה טוב, היה נשאר טעם של עוד. ככה זה סתם מגעיל
חזרתי עכשיו הביתה מדייט. זה השבוע השני ברציפות בו אני מבלה את שישי בערב עם מועמד לא מוכר לזוגיות בפאב, וקצת מסוחררת, אבל במידה כדי לא לעשות שטויות. עם הסיטואציה הזאת אני עוד יכולה להתמודד, למרות שהיא הפכה קצת מוכרת מדי עקב מיליון הדומות שקדמו לה. לעומת זאת, עם סצנת סיום הדייט באוטו אני לא יכולה להתמודד יותר.
אני פשוט שונאת את סיטואציית האוטו הזו, שמתרחשת בדרך כלל ברכב דלוק עדיין, אבל עם בלם יד מורם. לא משנה מי הבחור, אם אני רוצה אותו ונמשכת אליו או לא, משהו בי רוצה לברוח משם, לקום וללכת.
זה מרגיש לי כל כך טיפשי לשבת שם אחרי שהרגע היינו בדייט שעתיים, וזה תמיד מלכוד. אם אני אצא הוא יתבאס, אם אשאר אני ארגיש שזה לא קשור. כן ינשק לא ינשק, כן בא לי לא בא לי, אוסף של שאלות וחפירות במוח רצות לי בכסא שליד הנהג, שעוד לא הוכרעה דעתי לגביו, עד שהוא מצליח להכריע אותה בלי שאצטרך להתאמץ.
הפעם כבר חשתי שתהיה פה בעיה, כי בדרך חזרה מהפאב זה כבר יצא לו בלי בושה: "אז אליי או אלייך?" באיזו ישירות הוא שואל את זה, ובאיזו אדישות. בנקודה הזאת, אם לא ירד לי מספיק ממנו עד עכשיו, הרגע התחיל תהליך ההתרסקות.
תמיד היה לי ברור שאם בחורה שוכבת עם גבר על ההתחלה, יירד לו ממנה. אבל עכשיו אני מתחילה להרגיש גם ההפך - יורד לי מהם כשהם מנסים. פתאום הם נראים לי זולים ומלוכלכים. "אף אחד מהם, הביתה", אני קובעת באסרטיביות, אבל נראה שלא באסרטיביות מספיק כי בשנייה שהגענו לבית שלי, שוב הועלתה ההצעה "אז עולים?"
"לא".
וזה עוד משהו, תמיד אחרי הסירוב הראשון הם ינסו לפחות עוד פעמיים את מזלם. כמה עלובים זה גורם להם להצטייר בעיניי. כמה זה מוריד מערכם. בכל מקרה, אחרי המשא ומתן הכבד שכבר נוהל בדרך, הגיעה סיטואציית האוטו הבלתי נמנעת. ושוב, חשתי צורך עז לברוח. מפה לשם, איך שבאתי לצאת מהאוטו, הוא תפס לי את הראש ונישק אותי, דווקא היה משהו בזה שקצת עשה לי את זה.
כולכם הופכים לחרמנים מגעילים
הנשיקה עצמה היתה טובה ובאה לי בטוב. מפתיע, כי כל הצעות העלייה הביתה היו מעצבנות, חצופות, ולא במקום. וכך, איכשהו לדקה נסחפתי בתוך הנשיקה. עוד לא הספקתי ליהנות ממנה באמת, ולפתע פתאום אני מרגישה יד משוטטת לי על הגב ובלי ששמתי לב, החזייה שלי כבר פתוחה. פחות מדקה אחרי זה, אותה יד תחמנית היתה בדרך לפתוח לי גם את החגורה.
לאן אתה רץ, נשמה שלי? הצעת כמה פעמים שנעלה הביתה וסירבתי. הצעת להחנות את האוטו, וסירבתי. אז למה שעכשיו אני ארצה פתאום לעשות את זה באוטו? או שאתה כזה חרמן שאתה לא מודע לעצמך, או שאתה מודע וסתם מנסה בכל מחיר, אבל מה שזה לא יהיה, זה לא עובד.
זהו. הוריד לי את החשק. כל הפאסון הגברי שיכול עוד להיות לו נעלם כמו הזיקפה שלו, שעוד שנייה תיעלם לה גם היא. ברגע שגבר מנסה לזיין אותי ככה אחרי דייט, זה דוחה אותי, ועושה אותו זול. זה גורם לי להסתכל עליו כעל חרמן מגעיל. לא משנה כמה הוא חתיך או חכם, התנהגות כזו מבטלת את כל מה שהוא, ושמה אותו בקו אחד עם כל שאר הגברים, ולצורך העניין גם עם בני ה-16.
מהרגע שהוא עשה את זה, הוא סתם עוד אחד בלי שום ייחוד. כל החכמה היא לדעת לגרום לי לרצות. אם רק היית מתאפק בסבלנות עוד קצת, כבר ממש הייתי רוצה. אם היית רק מנשק אותי ואומר לי לילה טוב, הייתי יוצאת עם הרבה יותר טעם של עוד ואפילו יותר חרמנית. ככה זה סתם מרגיש מגעיל.
אני גם יודעת שזה אומר שהוא כבר החליט. הוא רוצה ממני רק דבר אחד, גם אם זה על חשבון זה שלא יהיה מפגש שני או במקרים יותר קיצוניים, בתקווה שלא יהיה מפגש שני.
וכשהכוונות שלו מוצהרות, גם אם לא בקול רם, ישר אני מבינה שזה לא מה שאני רוצה וקמה והולכת. אני נכנסת למיטה, כדי לישון, כשאני מותשת אחרי משא ומתן כבד ומאבקי ידיים נמשכים, ותוהה, מתי יהיה כבר מישהו שזה לא כל מה שיעניין אותו.
לפנייה לכתב/ת 
