הנשיא בראיון ל-ynet: הכל פתוח, גם עם חמאס

הידברות עתידית עם חמאס? "גם עם ערפאת אמרו שאין סיכוי". הכרזת או"ם על מדינה פלסטינית? "החלטה על המשך הסכסוך". ביקורת על נתניהו? "לא בפומבי". אין עתודות קרקע לבנייה בירושלים? "שייבנו לגובה". ומדוע בחר לא לפעול לנוכח השמועות על קצב? בראיון מיוחד ל-ynet לקראת יום העצמאות ה-63 של מדינת ישראל, מדבר נשיא המדינה, שמעון פרס, על הכל, ולא מאבד תקווה לשלום.

הסכם הפיוס בין חמאס לפתח הוציא אותו משלוותו, אבל הנשיא פרס - אופטימיסט נצחי - עדיין לא מוכן להרים ידיים. מבחינתו, משא ומתן מדיני עם הפלסטינים עדיין אפשרי. גם כשברקע נשמעות אמירות מיליטנטיות מפי בכירי חמאס, המדברים על המשך "התנגדות אלימה", הנשיא אינו פוסל את האפשרות להידבר עם חמאס בעתיד, אם ישנה עורו.

"הכל פתוח" הוא אומר, ומסביר: "גם כשהתחלתי את המשא ומתן עם ערפאת, אמרו 'אין שום סיכוי'. אותו הדבר אני חושב לגבי חמאס - השם לא מעניין אותי, מעניין אותי התוכן. הכל עוד פתוח, מפני שגם לחמאס יש בעיות והוא לא כל כך חזק". הנשיא הזהיר כי אם חמאס יישאר בעמדותיו, הוא עלול לעמוד בפני סנקציות כלכליות.

הוא דוחה את הביקורת שנמתחה על תגובת ישראל בעקבות הסכם הפיוס הפנים פלסטיני, ומבהיר כי להסכם השלכות ביטחוניות על ישראל, "אם הם רוצים להתאחד, שיתאחדו. אנחנו דנים בענייני הביטחון שנוגעים לנו, ואם הם עושים אחדות עם ארגון שמוסיף לדגול באופן ברור בהשמדת ישראל. זה לא ענייני פנים, זה ענייני חוץ - וזה נוגע לנו".

לפתוח במגעים חשאיים לשלום

למרות ההתפתחויות המדאיגות בגזרה הפלסטינית, קורא פרס לפתוח במגעים חשאיים בין ישראל לפלסטינים, הרחק מעיני התקשורת, ולנסות להגיע להסכם - אולי כפי שהוא עצמו עשה באוסלו: "צריך לנסות להגיע בשקט להבנה עם הפלסטינים, ואני מדגיש את המלה בשקט. בפומבי אין שום סיכוי".

למוד ניסיון משיחות שלום קודמות, מסביר הנשיא כי "משא ומתן נפתח בהצהרות מקסימליסטיות ועל כן כל אחד מצהיר את המקסימום. אם אתה שומע את ההצהרות, אתה רוצה לקחת חופש. אני מכיר את זה. הצהרות הצהרות. כל צד רוצה להוכיח לבני עמו שהוא חזק, תקיף, שהוא לא ותרן, אבל כל המנהיגים יודעים בלבם שאין ברירה ומוכרחים להגיע לשלום. איש לא רוצה היום לחזור לשפיכות דמים, במיוחד במצב הקיים. על כן צריך להבחין בין המראה החיצוני לבין הפוטנציאל הנסתר".  

לדברי פרס, "צריך לחפש את השלום מאחורי הסלעים, מאחורי החומות ובמקומות הנסתרים. אני הייתי מנסה להגיע למקסימום הסכמה עם הפלסטינים בטרם המשא ומתן ולא במקומו, ובשקט. העולם בלבו והמנהיגים בלבם יודעים שאין ברירה, מוכרחים להגיע לשלום. אף אחד לא רוצה היום לחזור לשפיכות דמים ולמלחמה במצב הקיים".

"רכילות היא לא המקצוע שלי" (צילום: גיל יוחנן)

הוא סבור שיש סיכוי להגיע להסכמות, אפילו בנושאים נפיצים כמו הפליטים: "ברור לפלסטינים שלא נקבל את זכות השיבה שלהם בשום פנים ושזו התאבדות של ישראל. עכשיו בא העניין של איך להביע את זה. לפעמים נדיבות במלים חוסכת נדיבות בקרקעות, ואנחנו קמצנים במלים".

"בלי אוסלו כולם היו חמאס"

הנשיא ער לביקורת שנמתחה עליו בגין הסכם אוסלו, שעליו חתם בתחילת שנות ה-90', ועליו קיבל פרס נובל לשלום עם ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, ועם יאסר ערפאת - אך מוצא עידוד אקטואלי בעובדה ש"בלי אוסלו, כולם היו חמאס. זה שיש שני מחנות בקרב הפלסטינים, אחד שרוצה לנהל משא ומתן, ואחד שעוסק בטרור, זה תוצאה של הסכמי אוסלו". 

על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לא תשמעו מפרס מילת ביקורת בפומבי. בשנתיים שעברו מאז הוקמה ממשלתו השנייה של נתניהו, מסרב פרס לתקוף את המדיניות שהובילה לקיפאון מדיני ולבידוד גובר של ישראל בזירה הבינלאומית, ודחפה את הפלסטינים לחפש הכרה באו"ם להקמת מדינה עצמאית. נתניהו משקיע שעות רבות בטיפוח יחסיו עם פרס, מעדכן אותו וחושף אותו בפני הסודות הכמוסים ביותר. הנשיא מכיר לו תודה.

"מה שיש לי להגיד, דברי ביקורת או אי-הסכמה, אני אומר שלא בפומבי", מבהיר פרס. לדבריו, הוא אינו מכיר את תוכן נאומו הצפוי של נתניהו בארה"ב בהמשך החודש: "אני לא בטוח שיש נאום כזה כבר. אני גם חושב שנאום כזה מוכרח להיות מושפע מההתפתחויות שיהיו. אילו היה נואם אותו לפני חודש, זה היה נאום אחד, ועכשיו נאום אחר".

להתפתחויות בשטח יהיו מן הסתם השלכות על שרטוט הגבולות בין ישראל לרשות הפלסטינית, ובייחוד לקצב ההתפתחות של ההתנחלויות. דעתו של הנשיא בעניין ההתיישבות במזרח ירושלים ברורה. "במשך 40 שנה, אף ממשלה מממשלות ישראל לא בנתה ב-21 הפרברים הערביים במזרח ירושלים, ואני לא רואה צורך לשנות את זה".

"סוניה חסרה לי"

באשר לטענה שחייבים להרחיב את ירושלים, משום שעתודות הקרקע בבירה נגמרו, אומר הנשיא כי "אין שום סיבה שלא נבנה בירושלים לגובה. במגדל אחד אתה יכול לפעמים להכניס 10,000 איש. היום כל העולם בונה לגובה, וכך משאירים מקום לשטחים ירוקים".

ומעניינים מדיניים, עובר פרס לענות בנושאים אישיים יותר. מדוע לא פעל לחשוף את השמועות שהגיעו לאוזניו על מעללי הנשיא הקודם, משה קצב, לפני שגבר עליו במרוץ לנשיאות? "אני לא תובע, לא משטרה, ולא בית דין", משיב הנשיא, "היות שאני הייתי קורבן לכל כך הרבה סיפורים, וכל כך הרבה אנשים השקיעו אנרגיה כדי להוכיח סיפורים שהם בסך הכל בדיות, אני לא רוצה להתעסק בזה. רכילות היא לא המקצוע שלי". הוא מתעקש שמוסד הנשיאות לא נפגע מהסיפור: "הנשיאות לא הואשמה בשום דבר. אדם שמילא תפקיד נשיא הואשם בגלל תפקידו כאדם, ולא בגלל המוסד".

לפני ארבעה חודשים הלכה לעולמה רעייתו של הנשיא, סוניה. "היא חיה בלבי", מספר על החיים בלעדיה. "המוות הוא פיזי, אבל האהבה לא מתה. לא רק שאני מתגעגע, אני גם מתגאה שהיתה לי רעיה כזו ש-70 שנה לא רק אהבתיה, אלא גם הערכתי אותה מאוד. היתה לה חוכמת לב, אשה אמיצה, ישרת דרך וגם אוהבת. ודאי שהיא חסרה לי".