עם הפנים לאמריקה

קלישאת כדורסל ידועה קובעת, שאי אפשר ללמד גובה. כלומר, אתה יכול ללמד שחקנים לכדרר, לקלוע או לשמור על שחקן יריב. שחקנים יכולים להעלות או להוריד במשקל, אבל הגובה שלהם נתון. אם הם לא עומדים בתקן, כנראה אין מה לעשות. ובכן, את אותה קלישאה אפשר לאמץ גם בכל הנוגע לעולם הדוגמניות הזוהר. אפשר לעבוד על חיטוב הגוף, סטיילינג, אבל יופי אי אפשר ללמד, או שיש לך את זה, או שאין לך.

בניגוד לממדים הצנועים של כדורסלני ארצנו, דווקא דוגמניות ישראל בורכו במראה שקוסם לסקאוטים בינלאומיים. השילוב בין יופי קלאסי לאקזוטי הביא רבות מהן לקמפיינים מפוארים בחו"ל עבור בתי אופנה יוקרתיים, ומשם הדרך לקולנוע קצרה יחסית.

היופי הוא משאב שצריך לנצל - גם על המסך הגדול. השבוע נודע שמלי לוי תחבור לבראד פיט ב-"World War Z". זה קורה קצת אחרי יציאת "מהיר ועצבני 5", בהשתתפותה של גל גדות. גדות אמנם נמצאת כרגע בזינוק בעליה, אבל אנחנו דווקא ניקח לרגע רוורס אל הדוגמניות הישראליות שהיו שם כבר בעבר.

מיכאלה ברקו מחדדת ניבים

מי שנחשבת לסוג של פורצת דרך בנתיב העקלקל להוליווד היא מיכאלה ברקו. אי אז ב-1992, עת היתה בת 25 בלבד, עשתה היסטוריה כשלוהקה ל"דרקולה" המדובר של פרנסיס פורד קופולה. הקאסט היה עמוס כוכבים - מגארי אולדמן (בתור הרוזן הערפדי המסוגנן) דרך ווינונה ריידר כאליזבתה החסודה, קיאנו ריבס כג'ונתן הארקר הנועז, אנתוני הופקינס כפרופ' ואן הלסינג ואפילו טום ווייטס כמשרת ביזארי. ברקו גילמה את אחת משלוש כלותיו של דרקולה.

בחורה עם בשר. הכלות ברקו, בלוצ'י ופלורינה קנדריק

לכאורה, מדובר בתפקיד שסגולותיו יותר אסתטיות מדרמטיות, והיא גם כך הופיעה תמיד לצד שתי שותפותיה על הסט. מצד שני, כשלוקחים בחשבון שאחד משותפותיה היא מוניקה בלוצ'י, אפשר להעריך יותר את ההישג. חבל רק שבניגוד למגה-בייב האיטלקיה, ועל אף העירום המרומז שלה בסרט, ברקו נתקעה שם. היא לא פתחה את הפה אפילו בשביל לתת ביס ונותרה קפואה ודוממת בארון המתים הקולנועי של דרקולה - סרטה היחיד עד כה.

סנדי בר בלי ביקיני

סנדי בר הגיעה ללוס אנג'לס עם בעלה דאז אקי אבני, שחקן טלוויזיה וקולנוע מנוסה יחסית, שהצליח ב"הדרך להודו" אבל קצת פחות בדרך לארצות הברית. בר, המתמודדת העיקרית מול יעל בר זוהר על תואר המגה-בייב של ישראל בשנות ה-90, התנסתה בכמה סדרות טלוויזיה לא רציניות ("זבנג", "כסף קטלני"), אבל קיבלה הזדמנות אצל עמוס גיתאי ב"קדמה" ב-2002.

יפהפיה לטינית, רק משלנו 

עם הניסיון הקולנועי הצנוע הזה הגיעה בר לאמריקה, אבל רק ב-2006 זכתה לתפקיד - ראשי יש להדגיש -  ב-"Sea of Dreams" של חוסה בוחורקס המכסיקני. הסיבות לליהוק ברורות: סנדי גילמה את גרסיה האקזוטית, נערה יפהפיה ופלרטטנית שאהבתה לים ואהבת הים לה, אשר מביאה כליה על המתאהבים בה. לרוע המזל, למרות שאת מרב זמנה מבלה בר בין הגלים, חולצות המלמלה הלבנות שלה נותרו אטומות. אפילו חצי ביקיני לא ראינו. יבש. 

בר באנגלית רמת אביבית

ומבר לבר - רפאלי. על פניו ופניה הזוהרות, מדובר ביצוא המוצלח ביותר של ישראל לסצינת הדוגמנות הבינלאומית, אולם משהו עדיין עוצר אותה. בניגוד לכוכבים ההוליוודים (כלומר, ליאו דיקפריו), היוצרים לא התרשמו עד כה מהפוטנציאל הוויזואלי. מי שכן נתן לה הזדמנות הוא חיים בוזגלו, בהפקה האמריקנית שלו "סשן", שם מגלמת בר את עדן (שם עברי לא מחייב), נערה במצוקה, שמסתבכת עם הפסיכולוג סטיבן באואר, החוטף בגללה התקף פסיכוטי.

המבטא הישראלי שלה עומעם ביעילות מרשימה, אך משהו בלהג הרמת אביבי דווקא נשאר ומתלפסס מדי פעם במהלך הטקסטים הלא קצרים שלה כדמות ראשית בסרט. המשחק לא מרשים, וגם העלילה לא משהו - אבל יש בסרט מתח אפקטיבי: בר תתפשט בסוף או לא?

ספק אם זו היתה הכוונה, אבל בוזגלו מספק לנו תכסיס פטישיסטי מחוכם, מנקודת המבט של הפסיכולוג, אותה הצופים הזכריים חולקים. לא ממש מעניין אותנו הצרות שלה, אנחנו לא ממש מקשיבים, וגם אם היינו רוצים להאזין, אי אפשר שלא להתהפנט מיופייה הנערי הנדיר (הסרט צולם כשהיתה בת 22) וחיטוביה המהודקים. ובשביל לספק את יצר המציצנות הזה, בוזגלו ורפאלי עשו איתנו חסד עם סצינה שמתרחשת בבריכה.

אסתי גינזבורג מתאבקת

בעקבות רפאלי, הגיעה גם אסתי גינזבורג למהדורת בגדי הים של "ספורטס אילוסטרייטד" ומשם הלאה - מתמונת הסטילס הקטנה למסך הגדול בסרטו של ג'ואל שומאכר "Twelve". שם היא מגלמת את שרה לאדלו, מלכת הכיתה.

היא חתיכת פרינססה, שרה זאת, אולי קצת פחות מבמציאות, ובעלת חיבה גדולה במיוחד לסם המכונה Twelve. היא מתמרנת את כולם כדי שיחגגו לה יום הולדת במסיבה עצומה וגדושת משקאות ואבקות. לרוע המזל, המסיבה הופכת למרחץ דמים במהלכו מסיימת גם שרה את חייה, אבל אל תבנו על זה שגם הקריירה של גינזבורג מתה. היא התאקלמה די יפה, נראית טוב ואף אחד לא יתפלא אם אחרי השחרור מהצבא, תגויס להוליווד. 

שרי גבעתי יורה לכל עבר

מטבריה הקטנה שעל שפת הכנרת, טסה שרי גבעתי ללוס אנג'לס. היא נחתה דחוסת ביטחון עצמי, ועם שינוי פלסטי למראה, אבל לא הצליחה להסתיר את המקורות הישראליים שלה, כפי שמעיד המבטא הכבד.

גבעתי ודורף ב"The Passage". דיאלוג מהסרטים

היא חשבה אולי שתפקידה כסטפני, כתבת הוליוודית, בסדרה "כל לילה" מסמיך אותה כאמריקנית, אולם היא לא הצליחה לעבוד על המלהקים המקומיים, שלקחו אותה לגלם דמויות של נשים אוריינטליות בטלוויזיוניה. היא כן הצליחה לשכנע ב-2003 כבחורה מרוקאית שחוברת לסטיבן דורף בסרט "The Passage" - תפקיד לא מבוטל בסרט זניח.

סיירת גבעתי ב-"Black Velvet"

לזכותה של גבעתי בת ה-29 ייאמר שהיא חתיכת בולדוזר. הסרט "Black Velvet" בהשתתפותה יעלה השנה לאקרנים. בסרט הטראשי של טים פאפה, היא מגלמת את האנטר - אחת הדמויות שנשזרות במסע הרג נוסח רוצחים מלידה - של זוג הטובח בתושבי עיירות ספר בארצות הברית האפוקליפטית. גבעתי יורה לכל עבר וספק אם פוגעת. בתפקיד הראשי, אגב, מככבת אחת בשם אביבה, שדווקא יכולה לעבוד עלינו ולטעון שהיא ישראלית.

נעה תשבי מרחיבה חוג חברתי

הגרסה המשופרת של גבעתי, ושל כולן לצורך העניין, היא נועה תשבי, שהתנחלה לה בעיר המלאכים, אבל נשארת עם הרגליים על הקרקע. יש לה סיבה טובה: לא מעט עבודה. התפקידים אולי לא ממש גדולים, אבל היא יכולה להציג ברזומה שלה מספר מרשים של הופעות בסדרות טלוויזיה גדולות, כמו "מסע בין כוכבים", "CSI" למיניהם, "ניפ/טאק" ועוד.

תשבי. ברוכים הבאים לאיילנד

בזירה הקולנועית יש לה שלושה סרטים להתגאות בהם. ב-"Connecting Dots" היא מגלמת את קרי, שכמו שני חבריה וכמוה בחיים האמיתיים מנסים לעשות זאת בגדול בהוליווד. ב"איילנד" (2005) של מייקל ביי היא התבשמה באבק הכוכבים של סקרלט ג'והנסון ויואן מקגרגור, אבל רק מהצד, כסוג של עירית ענבי עתידנית. המילייה שלה התרחב בקומדיה "Ghosts of Girlfriends Past" וכלל גם את ג'ניפר גארנר, אמה סטון ומת'יו מקונוהיי. 

גל גדות, מבחינתה, יכולה לשאוף להיות כמו תשבי. היא עשתה זאת בקטן ב"דייט לילי", כחברה הישראלית של מארק וולברג, אבל עכשיו הכל שונה. אחרי ההצלחה הגדולה כל כך של "מהיר ועצבני 5", שצבר כ-145 מיליון דולר בשבוע וחצי בארצות הברית, היא יכולה לשבת בשקט במושב הנהג של הקריירה שלה. המפתחות כבר בפנים. לא צריך ללמד אותה יופי, האמת - גם לא גובה.