פרסי התיאטרון: "רוחל'ה מתחתנת" - הצגת השנה

המחזה זכה בארבעה פרסים, בהם פרס השחקן הראשי שהוענק לששון גבאי. תיקי דיין זכתה על תפקידה הראשי ב"מכולת". עודד תאומי, חתן פרס מפעל חיים, תקף בנאומו את מצב התיאטרון הישראלי: "המצב מסוכן, אנחנו על סף התמוטטות"

"רוחל'ה מתחתנת" היא ההצגה הטובה ביותר לשנת 2011. כך הוכרז היום (ו') בטקס פרסי התיאטרון שנערך באולם תיאטרון גשר ביפו. בסך הכל הובילה ההצגה את רשימת הזוכים עם ארבעה פרסים, שכללו גם את פרס המחזה המקורי, פרס למחזאית סביון ליברכט ופרס התפקיד הראשי שהוענק לששון גבאי.

צוות "רוחל'ה מתחתנת" זוכה בפרס. הצגת השנה (צילום: בן קלמר)

גבאי אמר עם קבלת הפרס: "כמה אפשר להתרגש. המון אנשים ריגשו אותי היום. הפרס הזה הוא הוכחה מוצקה לקשר הגנטי בין עירקים לפולנים. או לחליפין שמוצא האדם הוא מפולין, או כמו שאמר חבר שלי: כל בני האדם פולנים". גבאי הודה לתיאטרון בית ליסין, לקאסט השחקנים ולעובדים מאחורי הקלעים אותם כינה "שותפיי לגורל". כמוכן הודה לקהל, "שבא ואוהב אותנו, והרי כל העסק הזה של תיאטרון קשור באהבה".

הצגה בולטת נוספת בטקס היתה "הלילה ה-12" של תיאטרון החאן, שזכתה בשלושה פרסים. ארז שפריר זכה בפרס שחקן המשנה הטוב ביותר, פרס עיצוב תלבושות הוענק לפולינה אדמוב ויוסף ברדנשווילי זכה בפרס המוזיקה המקורית.

שלושה פרסים הוענקו גם למחזה "גטו" של התיאטרון הקאמרי, בבימויו של עמרי ניצן, שאף גרף גם את פרס הבמאי. "גטו" זכתה גם בפרס עיצוב התפאורה שהוענק למעצב הבכיר רוני תורן, שעבורו היתה זו זכיה ראשונה בפרס. חני פירסטנברג זכתה בתפקיד שחקנית המשנה.

עמרי ניצן, במאי "גטו", הודה לשותפיו ליצירה ואמר: "סופר, כל מה שהוא צריך זה כמה ניירות על מחשב ושקט. צייר, כל שהוא צריך זה קנבס, כמה צבעים, דמיון, כישרון ושקט. אבל במאי לבד מה יעשה? פרצופים בראי? יקרא מחזה ויפנטז? במאי צריך מחזה, שחקנים, יוצרים ושותפים לדרך. לכן תיאטרון זו תרופה פנטסטית נגד בדידות. במאי הוא אולי ראש המשלחת, אבל העבודה על יצירה היא משותפת".

עוד בין הזוכים: תיקי דיין על תפקידה הראשי ב"מכולת", קופרודוקציה של הקאמרי ובית ליסין; "שחק אותה סם" של תיאטרון באר שבע היא הצגת הקומדיה של השנה; "כוכבים נוצצים" של תיאטרון היידישפיל היא הצגת הבידור של השנה.

עם קבלת הפרס אמרה דיין, שעבורה זו הפעם השלישית בה היא זוכה בפרס על עבודה לצד המחזאי הלל מיטלפונקט: "אהובי, זו פעם אחרונה שאני עובדת איתך", אמרה וצחקה. דיין הודתה לו "על מחזה נפלא ותפקיד נפלא", וכמו כן לתיאטרון הקאמרי ולבית ליסין שחברו כדי להפיק את "הפנינה הזו" כהגדרתה.

בטונים צורמים נרשמה בטקס התעלמות כמעט מוחלטת מההצגה "וויצק" של התיאטרון הקאמרי, הנחשבת לאחד האירועים התיאטרוניים יוצאי הדופן בשנה החולפת. פרס אחד בכל זאת הוענק ל"וויצק", לרות אסרסאי, השחקנית הראשית. בנאומה הודתה אסרסאי לבמאי איתי טיראן על "ההזדמנות והדמות המאתגרת", לדבריה. "הזכרת לי למה המקצוע הזה כל כך יפה וקסום, אתה במאי ענק, פרטנר מדהים ואדם עם כל כך הרבה מעלות. פשוט זכיתי", אמרה.

עם סיכום רשימת הפרסים ניכר כי בניגוד לשנתיים האחרונות, בהן בלטו תיאטראות הפריפריה, השנה חזרה הבכורה לתיאטראות הרפרטואריים המרכזיים. עם זאת, התיאטרון הלאומי "הבימה" נעדר לחלוטין מרשימת הפרסים.

תאומי: "לא נותנים לצופים לבחור, זו זנות שאנו חלק ממנה"

פרס מפעל חיים מיוחד, על שם השחקן מאיר מרגלית, הוענק בטקס לשחקן עודד תאומי. נשיא המדינה שמעון פרס בירך את תאומי במכתב ששיגר. "אתה אחד מגדולי השחקנים בישראל, משחקך ניכר בכל צעד ושעל בהתפתחות התיאטרון בארץ", כתב הנשיא והוסיף: "אתה עוטף את הצופה בתיאטרליות שלך, המשך להביא לבמה רגש וחיוניות רבה עוד שנים רבות, ישר כוח".

תאומי. "מה שקורה בתיאטרון - רגע של סכנה" (צילום: בן קלמר)

עמרי ניצן אמר: "מדובר במאסטר ובונה. כמו ארכיטקט טוב. כשדדי בונה תפקיד הוא חופר לעומק והופך כל מילה כמו אבן. יש לו שאלות יותר קשות מכל תשבץ היגיון שאני מכיר. הוא מטרידן סדרתי אבל ההטרדות שלו מעוררות. כשהוא עובד על תפקיד, הוא נוסע פנימה למקומות הכי כמוסים, כדי למצוא חיבור אל עצמו, וזה ההבדל בין שחקן מבצע ליוצר".

תאומי, שדילג אל הבמה כילד צעיר, זכה לתשואות הקהל שנעמד על רגליו, ופנה בדברים חריפים אל שרת התרבות, לימור לבנת, שנכחה באולם. "רציתי לנצל את ההזדמנות. זהו לא יום לביקורת, אבל מה שקורה בתיאטרון הישראלי הוא רגע של סכנה. מנהלי התיאטראות שלנו, הכלליים והאמנותיים, הם גאונים בלנסות ולהחזיק מעמד עם שורשים שנרקבים כי אין תמיכה בהם.

"נמצאת פה שרת התרבות ואני אומר: מצאו דרך להגדיל את ההקצבות לתרבות, שקטנות בארץ פי 50 מבכל מדינה מתוקנת ומחייבות אותנו ללכת בין טיפות גסות כדי לעשות גם דברים שבשבילם יש תיאטרון. אנחנו על סף התמוטטות. מצאו דרך לסייע כיוון שכיום זהו נס שעוד רואים על הבמה הצגות כמו "גטו" או "אלוף הבונים".

"אנחנו יודעים מה קורה לקהל שלנו, שלא נותנים לו אפשרות לבחור בהצגות שייגעו בו באמת. אנחנו חלק מהזנות הזו.

מובלים על ידי אנשים שמבקשים עדיין לשמור על צלם אנוש בעשייה התיאטרונית. השחקנים הם ראי התקופה, אם נרצה להיות יפים בעיני עצמנו ובפני קהלנו, נצטרך לתרום את חלקנו".

שרת התרבות לימור לבנת השיבה בדבריה לתאומי: "תקציב התרבות שלנו הוא הקטן בין המדינות הנאורות. אני מסכימה שזה תקציב מעליב, ובכל זאת, עודד, השנה הוא גדול יותר מתקציבי התרבות אי פעם. צריך לזכור שתקציב התיאטרון בתוכו הוא הגדול ביותר. אפשר להתווכח על התכנים, אבל מול הריאליטי, התיאטרון הישראלי מציג בכל זאת שייקספיר, מולייר, מיטלפונקט, ליברכט וטופול. אז יש לנו במה להתגאות".