הוא בגד בי דווקא כשהיינו הכי מאוהבים
באותו רגע כמעט ניצח האינסטינקט ההוליוודי להעיף לו סטירה, לשפוך עליו כוס מים בפרצוף ולעזוב. אבל אז השתלט עליי ההיגיון וחשבתי שאסור לי לצאת קטנה
זה היה הרגע בו ננעץ המסמר האחרון בארון המתים של ערך הנאמנות בעולם הזה, מבחינתי.
ישבנו אני והאקס (הטרי) לצהריים בסושי. התחבקנו בכניסה חיבוק ארוך אחרי שלא ראיתי אותו חודש, חייכתי אליו חיוך מבוייש, כי באמת הרגשתי מרוחקת, סוף סוף בלי הדפיקות לב, בלי ההתרגשות, פשוא ריקנות מוחלטת מהולה בחיבה.
הצטרפו לדף הפייסבוק של ynet לקבלת עדכונים
בואו להגיב גם בדף הפייסבוק של ynet יחסים
חיכינו ביחד להזמנה, ובזמן הזה, בשתיקה שהיתה בינינו, הייתי חייבת להבהיר לו שאני כבר לא אוהבת אותו, ממזמן כבר אין בכי בלילות, אני מרגישה מאושרת בלעדיו, כבר לא קשה.
הוא אמר שהוא מרגיש גם אותו דבר ונחמד להיות ככה ולהיפגש לפעמים.
"תגיד, עכשיו שאנחנו בסדר, כבר אין רגשות, הכל רגוע ,הכל מאחורינו, אני יכולה לשאול אותך שאלה ותענה לי בכנות? "
"כן, בטח", אמר באדישות.
"אבל אני משביעה אותך שתגיד לי את כל האמת, כי כלום לא ישנה לי, אני ממילא לא מרגישה אליך כלום".
"תשאלי מה שבא לך", ענה שוב באדישות.
"במהלך כל שלוש השנים שלנו יחד, בגדת בי פעם?"
השאלה הזאת נשאלה בצורה הכי ספונטנית, בלי מחשבה מוקדמת, פשוט בלי סיבה, יכול להיות משיעמום, יכול להיות שזה בא בעקבות ההצהרה שלי על חוסר הרגשות שלי אליו ויכול להיות שבתת המודע שלי תמיד רציתי לדעת.
"את רוצה לשמוע את האמת, או את מה שאת רוצה לשמוע?" שאל.
באותו רגע הייתי בטוחה שהוא צוחק. מה זאת אומרת את "האמת", הרי ברור שהוא לא בגד בי, בטח עוד רגע הוא יחבק אותי, יסתכל לי בעיניים ויגיד "נראה לך שאני הייתי מסוגל לעשות לך דבר כזה?" דמיינתי.
"כן רק את האמת", אמרתי בחצי חיוך. "כאילו שתגיד כן", גיחכתי לעצמי בשקט.
"אז כן, בגדתי בך", אמר והסתכל לי עמוק בעיניים.
"אתה רציני?" מחקתי את החיוך.
"כן. רצית לדעת את האמת לא? אמרת שלא אכפת לך לדעת".
באותו רגע כמעט ניצח האינסטינקט ההוליוודי להעיף לו סטירה, לשפוך עליו כוס מים בפרצוף ולעזוב אותו עם החשבון.אבל אז השתלט עליי ההיגיון וחשבתי שאסור לי לצאת קטנה. הרי מלכתחילה השאלה המטופשת הזאת הגיעה עם הקדמה עוד יותר מטופשת של "לא אכפת לי לדעת, אני לא מרגישה כלום אז אני לא אפגע", אז לצאת עכשיו מטומטמת?
אמרתי לעצמי - תזרמי עם זה, תהיי אדישה, תראי שזה באמת לא מזיז לך, אחרת מה היה שווה כל נאום ה"אני לא אוהבת אותך".
"אני לא מאמינה שעשית את זה", שברתי לבסוף את השתיקה. "מתי זה קרה?" שאלתי, כבר בעצבים.
"את בטוחה שזה לא יעשה לך רע?" שאל.
"אני בטוחה! עכשיו תענה לי על כל השאלות ואל תעצבן אותי יותר ממה שעיצבנת כבר", הסרתי לגמרי את מסכת הלא אכפת לי.
"זה היה יומיים לפני שסיימת את קורס הקצינים שלך".
"מה?!" צעקתי וחצי מסעדה שמעה אותי. "בחצי שנה שלנו? מילא בתקופה האחרונה,לפני שנפרדנו, כשהיחסים שלנו היו בריצפה עוד איכשהו הייתי מבינה, אבל בתקופה שהיינו הכי מאוהבים?! כשהייתי בוכה בלילות בבה"ד 1 שאולי עדיף לי לפרוש מקצונה ולהיות איתך יותר?! בתקופה ההיא?! כשהייתי בעננים?! כשהאהבה הזו נראתה לי הכי מתוקה והכי מושלמת?"
הקול שלי רעד, הרגשתי בחילה, הראש הסתובב בטירוף.
"מי זאת? איך זה קרה?" דרשתי לדעת.
"הלכתי עם שכנה שלי ערב אחד לפאב, שתינו קצת, הסעתי אותה הביתה ואז זה קרה באוטו, במושב האחורי".
"באוטו? יפה לך", אמרתי בציניות. "ואיך היה?" שאלתי בלי להסתכל עליו בכלל.
"היה גרוע, באמת, מאותו רגע הבנתי כמה זה היה סתם ושאני אוהב אותך. ואם זה ישפר את ההרגשה שלך, אז כשהייתי איתה דמיינתי אותך".
"אוייש נו באמת!" גילגלתי את העיניים, קמתי, עזבתי את המקום בנימוס ונסעתי. פשוט נסעתי, רחוק, לא משנה לאן, רק לחשוב לחשוב לחשוב.
מילא, אני חושבת לעצמי, אם היתה לי סיבה לחשוד, אבל כלום! מדובר בבחור שלא יגרום אפילו טיפה לחשוד בו, מעגל החברים שלו מצומצם מאוד, בלי ידידות, בקושי יוצא, לא איזה בליין מועדונים שהאופציות פרושות בפניו כל לילה. בחור רגיל,סטודנט, נראה סביר, עם עבר שהיה מביש כל גבר ממוצע בניסיון עם בחורות. ובכל זאת, באותו רגע החליט לעלות את הבחורה ההיא לטרמפ ואופס - לא התאפק.
אז מה בעצם יגרום לי לא לצאת כזאת מטומטמת פעם הבאה? בעצם מה יכול לגרום לכל אדם להיות בטוח?
התשובה ברורה, מבחינתי: אף פעם אי אפשר להיות בטוחים.
וזה שבר אותי. כי באמת סמכתי עליו, בעיניים עצומות, והוא איכזב. אחרי שהרבה איכזבו אותי, הוא היה נקודת אור בשבילי, שיש גם גברים כמוהו, אחרים.
אולי אני "רק" בת 22, תמימה, שלא חוותה עוד כלום
העולם השתגע, חשבתי לעצמי. אמא עזבה את אבא מאותה סיבה, את אחי ראיתי כשהייתי צעירה יותר נכנס עם חברתו לחדר בלילה ובבוקר מתעורר עם אחרת. אצלנו פוליטיקאים ושוטרים בכירים נואפים, בעיתון הופיעה תמונה על בעלה של סנדרה בולוק, שחקנית יפהפיה וכלת אוסקר, שבעלה בגד בה עשרות פעמים. הספורטאי המצליח ביותר בעולם, טייגר וודס, חגג עם עשרות נשים מאחורי גבה של אשתו הדוגמנית.
עכשיו תגידו שלל תירוצים - הקושי להיות עם אותו אדם הרבה זמן, הצורך בגיוון, ירידת ההורמונים המופרשים בזמן ההתאהבות באדם אחד וההתחדשות שלהם באדם אחר, הלחץ היומיומי, הרצון התמידי בריגושים חדשים, האשה העלתה כמה ק"ג והמזכירה החדשה נראית מיליון דולר ובלה בלה בלה.
נכון, אולי אני "רק" בת 22, תמימה, שלא חוותה עוד כלום בחיים, אבל לדעתי לנאמנות אין גיל, ומכל שלל התירוצים שהזכרתי - אין אף אחד שמצדיק בגידה .
לפנייה לכתב/ת 
