עם אחד לשני עמים
מי אמר שאנחנו עם אחד? ירון לונדון יצא לנתץ מיתוסים ישראליים, ופגש בילד חרדי בן עשר ששבה את לבו. צפו במפגש שחידד את הפערים. "מסיבת גן" - מודל 2011
ירון לונדון - ההשראה המיתולוגית לילד הנצחי ירון זהבי - כבר מזמן לא ילד, אך עודו מביט על המציאות הישראלית בעיניים של מתבגר; כזה הקורא תיגר על המוסכמות שהממסד מתעקש להזין בהן את החברה. מתוך אותה אמביציה לנתץ מיתוסים (או לפחות לערער אותם), נולדה סדרת הדוקו "העם הנבחר", הבוחנת את הפרדיגמות הקדושות שבונות את החברה הישראלית, ושוחטת אותן ביסודיות.
הפרק הרביעי והאחרון בסדרה, שישודר בסוף השבוע הקרוב בערוץ 8 ב"הוט" – עוסק בהנחת היסוד הקולקטיבית הגורסת כי כולנו עם אחד. הפרק מפגיש את לונדון עם חלקים זרים ומקוטבים זה לזה בחברה הישראלית, מתוך רצונו לבחון את יעילותו של כור ההיתוך. באחת הסצנות החזקות בפרק, הוא מתארח אצל משפחת קרויזר המתגוררת במודיעין עילית – "ההתנחלות הגדולה ביותר בשטחים הכבושים", כדבריו.
"ספק אם אנחנו עם אחד"
המפגש עם המשפחה החרדית שעות מספר לפני כניסת השבת, מוליד שיח מרתק עם אלחנן בן העשר, "ילד מזהיר ושובה לב", כדברי לונדון. וגם עם אביו, יועץ התקשורת אבריימי קרויזר, ששואל את לונדון: "למה אתה לא יכול לקבל את העובדה שאני עם אחד אתך - אבל נוהג קצת אחרת, אוכל אחרת, חושב אחרת ומתפלל אחרת".
"אותה הגדרה נכונה גם למה שמפריד או מאחד אותי עם הטורקים", משיב לונדון לקרויזר. אך את מורכבות החיים קשה לפרק לעומק מול מצלמה, בחמישים דקות ערוכות ומהודקות.
"יש כמובן החרפה של הקונפליקט, לצרכי דרמטיזציה של השאלה", אומר לונדון ל-ynet. "אך בסופו של דבר, אני חש בארץ כבביתי. זו ארצי ואני חש כאן ב-ד' אמותיי בכל מקום שאליו אני הולך. עם זאת, אחרי שקראתי ספרים, וניהלתי אינספור דיונים סביב משמעות המילים עם ואומה, ניישן ופיפל – אני מגדיר 'עם' כקבוצת אנשים שיש לה תמונה דומה של עבר משותף וכיסופים משותפים. במובנים של עבר ועתיד אנחנו קרובים, אך אנחנו גם מאוד לא קרובים".
למי אתה מרגיש קרוב?
"דומים לי חילונים משכילים שיש להם ראייה ביקורתית, והם לא מקבלים את מה שכתוב בתנ"ך כהיסטוריה, ומטילים ספק ברוב הפרדיגמות. תמונת העתיד שלהם זו, כמובן, מדינה בעלת אופי חילוני, דמוקרטי וליברלי. כאלה יש בארץ אולי 40%".
אז מה המסקנה שלך מהסדרה?
"מסקנתי היא שספק אם אנחנו עם אחד", מצהיר לונדון, אך מוסיף בהמשך כי "יש פה הפרזה. הרי בסך הכל, אנחנו חיים על אותה אדמה, ודוברים לשון אחת. אותם החרדים שדיברו בעקשנות יידיש ולשון הקודש, מדברים וקוראים היום ברובם עברית. במובן הזה הציונות ניצחה לחלוטין. אליעזר בן יהודה, שהיה שנוא נפשם של החרדים בירושלים, ניצח".
בלי כוכבי כדורגל
אבריימי קרויזר, אחד מכוכבי הפרק, הוא יועץ תקשורת המקורב לניר ברקת ולאייל ארד. "הלשון שלו חילונית מודרנית", אומר לונדון. "הוא מבין את העולם הזה. אפשר להגיד אולי שהוא לא החרדי האותנטי. הוא שונה מאברך שלא יצא את גבולות הישיבה ואשתו עובדת במכולת השכונתית. אבל את הילד שלו הוא מחנך להיות ראש ישיבה. זה החלום הגדול שלו".
במהלך הסרט נרשמות כמה דקות תדהמה הדדיות, למשל כאשר לונדון מגלה שאת הצעירים לבית קרויזר לא מעניינים כוכבי כדורגל או כוח ("מה ייצא לי מזה?" שואל אותו בפליאה ארי, שאוסף תמונות של רבנים). והן שמסכמות את השסע החברתי.
עם זאת אומר לונדון, כי התרשם לטובה מאווירת השוויון האמיתית השוררת בבית, "וזה לא כל כך שכיח במשפחות חרדיות. גם רמת החיים שלהם גבוהה יחסית. כשאתה מסתובב בעיר החרדית הזו, יש שם רק אופניים ועגלות. אתה רואה בית בן ארבע קומות, עם שש-עשרה דירות ומאתיים ילדים. זה רחוק מאוד מאורח חיי ועולם מושגיי".
האם תחושת הגורל המשותף עשויה לשמש כמבחן היתוך להיותנו עם אחד – חרדים וחילונים גמורים?
"אכן שנינו נתונים לסכנות משותפות. לא אמרתי את זה בסרט, אבל לפני שנים רבות עבדתי ב'קול ישראל' עם יהודי צרפתי ששמו היה מארק הלל. אחרי שנים מעטות הוא ירד מהארץ, וכתב בצרפתית את הספר 'ישראל בסכנת השלום', בו קבע כי ברגע שלא יהיו לנו אויבים - נתפרק כמו חבית שמורידים ממנה את החבקים. אני חושש מאוד שהוא צדק, אבל מאחר שאין סיכוי לשלום, אז הכל בסדר".
לא מחפש את אהבת הקהל
לונדון מודה כי שאלות הנוגעות בהוויה הישראלית לעומקה, מנקרות בו ללא הרף. "לכן עשיתי קודם סידרה בת שישה פרקים על הלשון העברית", הוא אומר. "הארץ הזו מניבה סיפורים שהם גן עדן לדוקומנטריסט. אתה רק מרים אבן – ומוצא סיפור אנושי שראוי למצוא עצמו בסרט תיעודי. האתגר שלקחתי על עצמי, לדעתי, מורכב בהרבה, מכיוון שקשה יותר לעשות סרט על אידיאות. ובכל זאת, אני נוהג לעסוק בנושאים רחבים, ואני פחות יודע לספר סיפורים".
לונדון ניגש לפרויקט מתוך רצון לעשות סדרה בת 16 פרקים, שתערער עד היסוד את כל הנחות היסוד הישראליות. במקום זה, יצאה לו סדרה בת ארבעה פרקים, הנוגעת, בין היתר, באתוס השואה ובתנ"ך. "יש אילוצים כלכליים. הצלחתי להשיג כסף רק לארבעה פרקים. הסרטים הללו מתקיימים לאו דווקא בגלל שאדוני השידור מעוניינים בהם, אלא כי על פי החוק הם צריכים לעשות את זה. הם צריכים ארבעה פרקים באורך מסוים שירצו את הרגולטור, אז קיבלתי כסף לארבעה סרטים.
"אם הייתי יכול, הייתי עושה פרק, למשל, על המושג 'הפרחת השממה', ושואל למה בעצם להפריח שממה שהיא כל כך יפה. למה לזרוע דשא בנגב כשאין לנו מים. ולמה להתעקש על פיזור האוכלוסייה - כי צריך לשמור על גבולות הארץ? גדוד אחד של צנחנים שומר עליהם טוב יותר מעיר שלמה".
הוא מודע בהחלט לצד שעליו מרוחת חמאת הרייטינג. "מכיוון שלא אכפת לי כל כך לעצבן, אז אני מעצבן - וממלא שליחות חברתית חשובה. לא נורא. אז לא כולם אוהבים אותי. אני לא רואה משאת נפש בכך שכולם יאהבו אותי. הייתי נעלב אם כולם היו אוהבים אותי. הייתי אומר שמשהו אצלי כנראה לא בסדר. שאני, כנראה, לא אומר שום דבר בעל ערך אם כולם אוהבים אותי".
- "העם הנבחר" תשודר במוצאי השבת, בשעה 22:00 בערוץ 8 ב"הוט"
לפנייה לכתב/ת 
