בארסה שוב עשתה זאת. אפשר לא לאהוב אותה?

הגדולה בעולם. נכון, לברצלונה לקח זמן עד שגמר ליגת האלופות מול מנצ'סטר יונייטד עבר לשליטה מוחלטת שלה, אבל כשזה קרה העסק שטף. מי שקיווה שאלכס פרגוסון יצליח לעצור או לפחות לתת פייט למכונה של פפ גוורדיולה, קיבל מכה קשה. זה נגמר ב-1:3 ויכול היה להיגמר בתוצאה גבוהה הרבה יותר.

• הצטרפו לעמוד של ynet בפייסבוק
• הצטרפו לעמוד של ynet ספורט בפייסבוק
• פרגוסון: "זו הקבוצה הטובה אי פעם שפגשנו"
• דויד וייה: "בלתי אפשרי להיות יותר שמחים מזה"
• עיתוני ספרד: "ברצלונה מספר 1 בעולם"
  

אלופת ספרד כבר נפנפה העונה את ריאל מדריד וז'וזה מוריניו, כך שאלה שקיוו למצוא לה יריבה אמיתית - חשבו בוודאי על יונייטד כזו שיכולה לעשות לה משהו. בארסה אמנם לא עברה את החצי במשך 10 הדקות הראשונות, אבל בסופו של דבר קשה לעשות לחץ ממושך מול כל יריבה, בטח מול ברצלונה. כשהסוללות של ג'י סונג פארק נגמרו, הבלוף שנקרא מייקל קאריק התגלה והבלמים נותרו לבד, לא נשאר מי שיעצור את בארסה.

ד"ש לז'וזה מוריניו. הקבוצה הטובה בעולם חוגגת (צילום: EPA)

1. מישהו חשב אחרת? (1)

מוריניו אמנם יצא המפסיד הגדול של חצי הגמר, אבל ניצחון קטן הוא כן רשם בחודש שחלף מאז - מחוץ לכר הדשא. לפתע, החלו להישמע יותר ויותר קולות שהחלו לפקפק בכדורגל הטהור של בארסה ותהו האם הם באמת כל כך טובים, או שמא התחזויות של השחקנים והטבות מצד השופטים תורמים לכך.

והנה, הגיע לו הגמר, שאחריו כל אותן טענות וכל אותם מפקפקים נראים פתאום באור מעט מגוחך. איך אפשר שלא לאהוב אותם? הרי כל אוהד כדורגל שפוי מייחל ליום בו יוכל לצפות בקבוצה שמשחקת כדורגל מהנה כל כך, כדורגל נכון כל כך. כל אוהד שפוי בוודאי גם מבין כיום שזו באמת אחת המתמודדות הרציניות לתואר הקבוצה הטובה בעולם, כנראה שגם בכל הזמנים. טוב, לפחות עד שמוריניו יפצה שוב את פיו.

המאמן הטוב בעולם של הקבוצה הטובה בעולם (צילום: AP)

2. מישהו חשב אחרת? (2)

אם ברצלונה היא הקבוצה הכי טובה בעולם, עכשיו כבר ברור מעל לכל צל של ספק שמסי הוא השחקן הטוב ביותר כיום. לכבוש מעל 50 שערים בעונה כבר הפך לדבר רגיל עבורו, אבל מסי גם מוסר (91 כאלה בגמר, למשל), מפנה שטחים ועושה כל מה שהוא רוצה עם הכדור. השערים האחרונים שלו מול ריאל ומול יונייטד, גם מוכיחים שהוא התבגר.

מי שחיכה שמסי יהפוך לווינר האולטימטיבי, קיבל את מה שביקש בגדול בחודש האחרון של העונה. כמעט שכחנו שמדובר בסך הכל בשחקן צעיר (בן 24) שכל עתידו עוד לפניו. בעצם כשחושבים על זה - זו רק ההתחלה.

קבלו את השחקן הטוב בעולם. מסי חוגג בגמר הצ'מפיונס (צילום: EPA)

3. זלאטן מי?

היה משהו סמלי בגול האדיר של דויד וייה. אם בשנה שעברה זלאטן איברהימוביץ' לא ידע לעשות את הסוויץ' שגווארדיולה ביקש ממנו, הוכיח החלוץ הספרדי הנהדר שכדי להשתלב במכונה המשומנת הזו הוא צריך לעשות את ההתאמות הנדרשות.

העונה של וייה לא היתה מהטובות ביותר בקריירה שלו. אבל אפשר רק להעריך את האופן בו הוא הסתגל לתפקידו החדש, כחלוץ שבא מהצד. הפרס הגיע עם 'גולאסו' ענק, שגמר את המשחק.

וייה השאיר מאחור את זלאטן, בארסה את רוני (צילום: AP)

4. הסטטיסטיקה שמספרת הכל

בשביל להבהיר את העליונות של ברצלונה בשנים האחרונות, לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא שהיא זכתה בשלושה גביעי אירופה בשש השנים האחרונות. בעצם אפשר להתרכז רק במשחק הגמר, מול היריבה שהיתה אמורה להיות החזקה ביותר אותה היא פגשה עד היום - אלופת אנגליה הגאה להזכירכם.

ברצלונה בעטה 19 פעמים לשער, מתוכן 12 למסגרת של אדווין ואן דר סאר (לעומת 4 בעיטות בסה"כ של יונייטד). אחוזי ההחזקה בכדור אמנם ירדו לקראת הסיום, אבל נעצרו על 63 - עדיין מספר גבוה. עכשיו קבלו את הנתון הכי מעניין - ברצלונה מסרה את הכדור 772 פעמים ב-86 אחוזי הגעה. צ'אבי לבד מסר 136 מסירות, יותר מרבע מהכמות של כל שחקני יונייטד (419 מסירות).

נשיקה ספרדית.‏ (צילום: רויטרס)

1

2

3

4

5

6

7

5. מצטיינים עד הדקה ה-27

ריו פרדיננד ונמניה וידיץ' עשו עבודה גדולה במחצית הראשונה. עד השער של פדרו ולמעשה גם קצת אחריו, אפשר היה לראות כמה קשה הם עובדים. השניים עצרו את לאונל מסי ותסכלו את אנדרס אינייסטה וצ'אבי פעם אחר פעם. השלושה שמהווים את הבסיס של ברצלונה עשו כמה מהלכים יפים, אבל כשלו בפעולה האחרונה, ככל שהתקרבו לאיזור של וידיץ' ופרדיננד. עד הדקה ה-27 כמובן.

6. תודה, ואן דר סאר

לא, לא מדובר בתודה על השער של מסי, אותו הוא יכול היה לעצור, אלא בתודה על קריירה מזהירה של שוער ענק. אדווין ואן דר סאר רצה לסגור אותה כמו שהתחיל אותה עם אייאקס - עם תואר אירופי. זה לא קרה, אבל זה גם לא משנה את העובדה שמדובר בשוער יוצא דופן ואדם יוצא דופן, אותו תנסה יונייטד לשכפל בשנים הבאות עם דויד דה חאה.

במקום ללכת על בטוח ולהתחים שוער מנוסה כפי שעשה בעבר עם פיטר שמייכל, פביאן בארטז ו-ואן דר סאר עצמו, החליט פרגוסון להמר על כשרון צעיר. בפעמים הקודמות שהוא בחר במהלך שכזה, זה לא ממש עבד. העובדה שדה חאה מזכיר כל כך את השוער ההולנדי בנתונים הפיזיים, הכריעה כנראה לטובתו. "הוא עשה טוב כשהחליט לפרוש אחרי הגמר, כשהוא בשיאו", אמר פרגי עוד לפני המשחק על ואן דר סאר. צודק, אנחנו נתגעגע.

ואן דר סאר בגמר. פרידה משוער גדול (צילום: AP)

7. תודה יונייטד

לפני המשחק לא פחד מסי להצהיר על כך שהשדים האדומים, בניגוד לריאל מדריד, לא יבואו על מנת להתגונן. הוא אמנם ניסה להכניס קטנה נוספת למוריניו, אבל בסופו של דבר צדק. יונייטד פתחה עם לחץ מפתיע, כבשה שער שיוויון יפהפה (גם אם באדיבות נבדלון קטן). וויין רוני וראיין גיגס העניקו לא מעט מהלכים יפים במחצית הראשונה. חבל שאחרי ההפסקה זה נגמר.

8. פרגוסון למד את הלקח?

בשבוע האחרון טען אלכס פרגוסון כי נלמדו הלקחים מההפסד בגמר ברומא לפני שנתיים. בתקשורת האנגלית אף פרסמו כי במידה שיונייטד תיקלע לפיגור, הוא מכין תכנית ב', בה כריס סמולינג ייכנס כבלם שלישי ויונייטד תעבור למערך של 3-4-3.

בעשר הדקות הראשונות אכן היה נראה שמישהו עשה שיעורי בית באמת טובים. אבל אז בארסה השתחררה וכשיונייטד באמת שלפה את אותה תכנית ב', התגובה מהספסל היתה מאוחרת. נאני נכנס דקה לפני השער השלישי והיה כבר מיותר, קאריק בכלל לא היה רלוונטי במחצית השניה, שימש כקונוס - ועדיין לא הוחלף באנדרסון. מי יודע, אולי דמיטר ברבאטוב, שבמפתיע נותר מחוץ לסגל, היה יכול לשנות קצת. טוב, לא באמת.

אולי הפעם השלישית תהיה גלידה. רוני ויונייטד שוב הפסידו לבארסה (AP)

9. אייל ברקוביץ'

קצת מעליב היה לשמוע את הפרשן אייל ברקוביץ' קורא למאמן המפורסם ביותר בעולם אולי, אלכס פרגיסון. זה היה מעליב דווקא בגלל שאייל העביר את הגמר בסבבה. הניתוחים היו מעניינים, גם אם חזרו על עצמם, האווירה היתה טובה ובסך הכל מהנה. מעניין מה היה אומר אייל אם מישהו היה קורא לו כל הזמן ברקיביץ'?

הצקה קטנה ואחרונה בעניין אייל. ההצהרה כי קבוצה כמו ברצלונה כל אחד יכול לאמן, היתה מיותרת ושטותית. צורת המשחק של בארסה, שמתבססת על יצירת שטחים מתים, שוכללה על ידי גווארדיולה ולא משנה כמה שחקנים מוכשרים יש בקבוצה הזו. נכון שמדובר בהרכב של פעם בדור, אבל גם הרכב כזה צריך לדעת לנהל ולהדריך. בעצם, פרנק רייקארד אימן בהצלחה את אותה קבוצה ותראו איפה הוא היום.

גווארדיולה עם פרגיסון, סליחה פרגוסון. מאמנים גדולים (צילום: AFP)

10. לא הפריע

אחד האחראים הישירים לכך שהגמר הזה ייזכר כאחד הקצביים אי פעם הוא השופט ויקטור קסאי.

רק כדי לסבר את האוזן - ב-30 הדקות הראשונות נשרקו שתי עבירות בלבד (!!!), מה שגרם למשחק להיות קשוח, אבל הוגן ובעיקר מסחרר.

ההחלטה להעניק את הקרדיט לשופט ההונגרי הצעיר (רק בן 35) התגלתה כמוצלחת, למרות שתי פסיקות שהיו מעט מעוררות מחלוקת. את הנבדל של גיגס במהלך השער של מנצ'סטר יונייטד היה כמעט בלתי אפשרי לראות ועל נגיעת היד של דויד וייה עליה התלונן ראיין גיגס, כנראה שאף שופט לא היה שורק לפנדל.