לא הורשתה לגשת לטסט - רשות הרישוי תפצה
בתביעה שהגישה כנגד רשות הרישוי, טענה נבחנת כי לאחר שנכשלה בארבעה מבחני נהיגה, נמסר לה שאישור הכשירות הרפואית שבידיה אינו תקף, וכי עד שלא תציג אישור חדש, לא תוכל לגשת למבחן נוסף. ביהמ"ש נדרש להחליט בסוגיה
תובעת, שהינה בעלת מום מולד בכף ידה, נדרשה להציג אישור כשירות רפואית כתנאי לביצוע מבחן הנהיגה המעשי. ואולם, מתברר שלרשות הרישוי זה לא מספיק. בתביעה שהגישה כנגד הרשות, היא טענה כי לאחר שנכשלה בארבעה מבחני נהיגה מעשיים, נמסר לה כי אישור הכשירות הרפואית שבידיה אינו תקף, וכי עד שלא תציג אישור חדש, לא תוכל לגשת למבחן נוסף.
כל התשובות
דיברתי ב"ספיקר" תוך כדי נהיגה - מגיע לי דו"ח?
עו"ד דריה כנף
כולנו הפנמנו שדיבור בטלפון סלולרי ללא דיבורית בנסיעה זה דבר אסור ומסוכן. אך מה לגבי שימוש ברמקול הפנימי של המכשיר? האם מותר להניח את הטלפון על הברכיים? האם מותר להחזיק מכשיר גם אם הוא כבוי?
לטענת התובעת, לאחר שניגשה ונכשלה בארבעה מבחני נהיגה מעשיים, הודיעה לה רשות הרישוי כי נפלה טעות מאחר ואישור הכשירות הרפואית שבידיה איננו בתוקף, ולכן היא אינה יכולה לגשת למבחן נהיגה מעשי נוסף עד שתציג אישור חדש, וזאת לטענתה, למרות שהאישור הרפואי ניתן לה ללא הגבלת זמן.
התובעת טענה, כי עד שהונפק לה אישור חדש נמנע ממנה לקחת שיערי נהיגה נוספים, ורצף השיעורים נפגע.
בתביעה שהגישה לבית המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, טענה כי בעבר קיבלה אישורים רפואיים בעלי תוקף שונה, ואילו באישור האחרון לא צוין תוקף ונאמר לה כי הוא "לכל החיים", ודרשה פיצוי של 25 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה והפגיעה ביכולות הנהיגה.
רשות הרישוי טענה, כי תוקפו של אישור כשירות רפואית הינו לשלוש שנים בלבד, ומחלוף מועד זה לא יכלה התובעת להבחן על סמך האישור. לטענת רשות הרישוי, האשם הינו של מורה הנהיגה של התובעת, שכן היה עליו למנוע ממנה להתחיל ללמוד ולא לאפשר לה לגשת למבחן ללא אישור רפואי תקף, ולפיכך הגישה תביעה (הודעת צד ג') נגד המורה. בנוסף טענה, כי לתובעת לא נגרם כל נזק מהצורך להנפיק אישור רפואי חדש.
מורה הנהיגה טען כי הטפסים שהגיש עבור התובעת נבחנו על ידי בוחני רשות הרישוי פעם אחר פעם ולא נמצא בהם כל פגם, וכי הבוחנים עצמם לא היו ערים להנחיה לפיה תוקף האישור מוגבל לשלוש שנים.
הרשות הכשילה את התובעת והמורה
השופט אורן שוורץ קיבל את התביעה באופן חלקי, לאחר שקבע כי רשות הרישוי הפרה את חובת הזהירות אותה היא חבה כלפי הניגשים למבחני נהיגה. התובעת, כך נפסק, ניגשה לארבעה מבחני נהיגה טרם התעוררה מחלוקת לגבי תוקף האישור, ומכאן שבוחני הנהיגה של רשות הרישוי עצמם לא היו מודעים לנוהל."לא ניתן לצפות מהתובעת שתכיר את קיומו של נוהל עלום, שעה שבוחנים מנוסים של רשות הרישוי לא מכירים נוהל זה. לא ניתן לצפות ממורה הנהיגה שיבחין כי האישור אינו בתוקף, לאחר שהוגש ואושר בארבע הזדמנויות שונות, על ידי בוחני הנהיגה של רשות הרישוי", כתב השופט.
לפיכך נקבע, כי רשות הרישוי צריכה היתה ליידע את התובעת שתוקפו של האישור הרפואי מוגבל לשלוש שנים, ומשלא עשתה כן ואף לא הפיצה את הנוהל בין בוחני הנהיגה, הרי שגרמה להכשלת התובעת ומורה הנהיגה שלה, ובכך גרמה לתובעת נזק, שכן זו נאלצה להפסיק למשך כחודש וחצי את השיעורים ולאחר קבלת האישור החדש, לקחת שיעורים נוספים.
לפיכך נקבע כי רשות הרישוי תשיב לתובעת את עלותם הכספים של עשרה שיעורים נוספים בעלות של 85 שקל לשיעור, ובנוסף תשלם לה פיצוי של 1,000 שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה, ובסך הכל תפצה אותה ב-1,850 שקל, וכן תשלם לה הוצאות משפט של 350 שקל. התביעה שהגישה רשות הרישוי נגד מורה הנהיגה נדחתה אף היא, והרשות חויבה לשלם למורה הוצאות משפט של 350 שקל.
לקריאת פסק הדין
לאתר המשפט הישראלי "פסקדין" - www.psakdin.co.il
פורסם לראשונה 29/05/2011 23:00
לפנייה לכתב/ת 
צילום: סביסטיאן שיינר
מומלצים
