שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "מזונות אזרחיים" נפסקו לאשה גם בלי חתונה
    ככל שמתרבים המקרים של זוגות החיים ללא נישואין, מסתמנת בפסיקת בתי המשפט מגמה למצוא מענה למקרים שבהם יש לאשה לא נשואה צורך בתמיכה כספית לאחר סיום הקשר עם הידוע בציבור שלה. בפס"ד חדש נקבע שידועה בציבור זכאית למזונות מבן זוגה במשך תקופה מסוימת לאחר הפרידה
    בעל חייב במזונות אשתו רק כשהם נשואים, ולאחר הגירושין נפסקת חובת התשלום. גם בעת הנישואין לא יהיה על הבעל לכלכל את אשתו בנסיבות מסוימות, למשל אם היא מרוויחה  מספיק לכיסוי צרכיה, או כאשר התנהגותה פוטרת אותו לפי ההלכה מלזון אותה. הדוגמה הבולטת: אשה לא נאמנה (על מעשה כיעור ותוצאותיו). דוגמה אחרת: אשה הרוצה להתגרש, אבל מטעמים טקטיים טוענת לשלום בית, אולי לא תזכה במזונות (על כך במאמר מסרבת להתגרש? אולי ימנעו ממך מזונות אשה).

     

    בואו לדבר על זה גם בפייסבוק של ערוץ יחסים 

     

    אבל ככל שמתרבים מקרים של זוגות החיים ללא נישואין, מסתמנת בפסיקת בתי המשפט מגמה הבאה למצוא מענה למקרים שבהם יש לאשה לא נשואה צורך בתמיכה כספית לאחר סיום הקשר עם הידוע בציבור שלה.

     

    בפסק דין שנתן באחרונה בית המשפט למשפחה ברמת גן חייבה השופטת שפרה גליק אדם לשלם למי שהיתה בת זוגו "מזונות אזרחיים" בסך 10,000 שקל בחודש למשך חמש שנים.

     

    בפסיקה מכונה חיוב זה לעתים גם "דמי שיקום" או "מזונות משקמים". השופטים לוקחים בחשבון שיקולי צדק, תלות כלכלית שנוצרה בין הצדדים ושיקולים נוספים כדי להטיל חיוב "מזונות" אזרחי על אדם כלפי אשה, שאיתה חלק פרק חיים מסוים ללא נישואין. 

     

    בני הזוג התגרשו מבני זוג קודמים כדי לחיות ביחד

    בפסק הדין הנ"ל מדובר בבני זוג שחיו ביחד 35 שנה. הם היו שכנים באותו בנין והכירו זה את זה בהיותם נשואים לאחרים. הרומן ביניהם פרח בהיותם בני כ-40, ושניהם התגרשו כדי לממש את אהבתם בחיים משותפים. בשנים האחרונות לקתה האשה באלצהיימר, אושפזה והיא נזקקת לטיפול ולהשגחה 24 שעות ביממה. בפועל, נפרדו חייהם תחת אותה קורת גג.

      

    האשה תבעה מזונות. האיש טען שהוא אינו צריך לשלם לה דבר, משום שהם לא נישאו וכן בגלל שהאשה "נטשה אותו". בעת הדיונים היו הצדדים בני יותר מ-80.

     

    השופטת גליק דחתה את טענות ההגנה. היא קבעה כי בשל הנסיבות הרפואיות אין לראות בפרידה הפיזית בין הצדדים פרידה המונעת חיוב האיש לתמוך באשה. "אין ספק", כתבה השופטת, "כי בין הצדדים שררו יחסי אהבה ואושר במשך 35 שנים. כל אחד מהם סיכן את עברו למען עתיד משותף ובאופן שלא היה קל, פירק את משפחתו למען הקשר ביניהם".

     

    השופטת קבעה שלאשה היתה ציפיה מכוח "אינטרס ההסתמכות" שהאיש יתמוך בה ויפרנס אותו כל ימי חייה. בנסיבות אלה, נאמר בפסק הדין, "יש לאיש מחוייבות כלפי האשה". טענת האיש שאינו חייב לה דבר חסרת תום לב, הוסיפה השופטת, ו"אין הוא יכול להשליכה לעת זיקנה".

     

    השופטת לקחה בחשבון גם את העובדה שהאשה לא עבדה במשך כל 35 השנים שחייתה עם בן זוגה, וכי בעת גירושיה, לצורך קשירת גורלה עם בן זוגה החדש, ויתרה על חלקה ברכוש שנצבר בנישואיה. לכן היא פיתחה ציפיות שהאיש, שאיתו חיה כידועה בציבור, ידאג לה (על זוגות שחיים ביחד ללא נישואין הרחבתי ברשימה ידועים בציבור: מה צריך לדעת על ידועים בציבור).

     

    המסקנה: "האשה היתה תלויה כל העת באיש, והיא תלויה בו עתה שבעתיים כשהיא תשושת נפש, זקנה, חולת אלצהיימר, סובלת משברים ומגידול סרטני וזקוקה לעזרה סיעודית צמודה".

     

    "דמי כיס" בסך 8,500 שקל בחודש

    השופטת קיבלה כעובדה את טענת האשה שחייתה ברמת חיים גבוהה מאוד, שאותה מימן האיש עד לקרע ביניהם. רמת חיים זו, לגירסת האשה, כללה נסיעות רבות לחו"ל, הם סעדו במסעדות פאר וכדומה, כאשר חשבון הבנק המשותף של הצדדים שימש אותה בפזרנות וברווחה לרכישת בגדים ותכשיטים. בנוסף נהג האיש לתת לה "דמי כיס" בסך 8,500 שקל בחודש.

     

    חיזוק לדברי האשה מצאה השופטת בעדות של חברתה, שסיפרה כי היא חברת נפש שלה 40 שנה, וידוע לה שהאשה עזבה את בעלה חסרת כל, משום שהאיש "אמר לה שהוא ידאג לה לכל מחסורה. אני מכירה אותם כזוג מאושר, עשיר ובעל יכולת. הוא לא חסך ממנה שום דבר ומילא את כל מחסורה, דאג לה ואהב אותה. תמיד הוא מילא את כל רצונה, קנה לה תכשיטים ובגדים ונתן לה כרטיס אשראי חופשי".

      

    טענת האיש: היא נטשה אותי

    גירסת הנגד של האיש הושמעה מפי בנו, שכן גם מצבו הרפואי הידרדר בעת הדיון, הוא היה מרותק לכיסא גלגלים וניטל ממנו כושר הביטוי. עמדת האיש היתה שילדיה של האשה עומדים מאחורי תביעתה. הם ביקשו מבית המשפט למנות אותם לאפוטרופסים לה בלי להתייעץ איתו. בנסיבות אלה, "הוא אשר חש אבל וחפוי ראש, נטוש ועזוב".

     

    האיש הוסיף כי ילדי האשה לא התחשבו ברצונו שאמם תשוב לביתו, למרות שהתאים את הבית לצרכיה המיוחדים של בת זוגו. הוא האשים אותם בפרידה מחברתו לחיים. 

     

    במצב זה גרס האיש שאין לחייבו לשאת בתשלום הוצאותיה של האשה לצורך החזקתה בבית אבות סיעודי. לכך הוסיף כי אין ידו משגת לממן אשפוז זה. עוד טען כי האשה בעלת ממון "ולנוכח נטישתה של התובעת את הנתבע באופן חד צדדי, אין לקצוב לה דמי שיקום".

     

    השופטת הזמינה חוות דעת של מומחה על מצבה של האשה והשתכנעה לפי חוות הדעת שאין יסוד לטענת האיש שבת זוגתו נטשה אותו וכי לא היה מקום לשכן אותה בבית אבות.

     

    האיש הבריח כספים ורכוש לבנו

    במהלך הדיון התברר שהאיש העביר לבנו בשנים האחרונות נכסים וכספים בשווי עשרות מיליונים. העברת רכוש זו, בעת שהאיש היה בריא בעוד האשה כבר חולה באלצהיימר, כתבה השופטת, "מעוררת קושי ואף תמיהה. לכאורה העברת הנכסים נראית מלאכותית ואף פרי תכנון מוקדם של הנתבע, המנסה לחסום תביעה אפשרית מצדה של התובעת".

     

    האשה תבעה לקבל מחצית מכל רכושו של בן זוגה, אך תביעה זו טרם נידונה לגופה.

     

    הנסיבות המורכבות של המקרה הביאו את השופטת לכתוב על הרקע הפסיכולוגי של הסכסוך, "שהפך להיות רב-דורי". את מניעיו של הבן מצאה השופטת בתשובותיו בחקירתו הנגדית בבית המשפט, שבה נחשף כעסו על האשה, שבגללה עזב אביו את אמו. הבן הודה שלאחר גירושי הוריו, משעבר אביו לחיות בחו"ל שנים ארוכות, הוא ניתק איתו קשר למשך 20 שנה. 

     

    הצורך בהגנה על צדדים חלשים

    השופטת הביאה בפסק הדין מדברי החוקר פרופ' שחר ליפשיץ במאמר שכתב: "ההצדקה האמיתית להטלה של חובת מזונות בין ידועים בציבור לאחר פרידתם נעוצה באינטרסים חוץ חוזיים, ובמיוחד בעקרון ההסתמכות כצורך בהגנה על צדדים חלשים ובעיקרון השוויון".

      

    לשיטתו של פרופ' ליפשיץ, על בית המשפט להתמקד - לצורך קביעת סכום התשלום החודשי לאשה לאחר הפירוד - בדפוס היחסים בפועל בין הצדדים, במשך הזמן של היחסים, בתלות הכלכלית שנוצרה, בקיומם של ילדים, בהפסדים וברווחים שנגרמו ליכולת ההשתכרות של בני הזוג עקב הקשר וכדומה. 

     

    סיכומו של פסק הדין: למרות שהוכח לשופטת כי לאשה הכנסה חודשית שוטפת בסך 6,600 שקל מביטוח רפואי ומקצבת זקנה, ושיש לה חסכונות בהיקף של כמה מאות אלפי שקל, השופטת חייבה את האיש לתמוך כספית במי שהיתה בת זוגו במשך 35 שנה. היא השתכנעה שאין לו קושי כספי לכלכל אותה. הסכום 10,000 שקל לחודש למשך חמש שנים נראה לה צודק ונכון, ועליו הוסיפה סך 10,000 שקל לכיסוי הוצאות המשפט של האשה.

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים