הכל אודות אמא: מרקו מ"הלב" חושף הכל

הגענו. את שערי הווילה המפוארת אליה נתבקשנו לנסוע פותח לנו שומר קפדן וחשדן, שמתעשת מיד עם הצגת תעודת העיתונאי שלי. הוא מהנהן ומכוון את הנהג באיטלקית שוטפת כיצד להגיע אל השער הרצוי. אני יוצא מהרכב, ומתלווה אלי איטלקיה יפהפייה, מכניסה אותי אל הבית ומלווה אותי עד הקומה השנייה. את הדלת פותח מי שכנראה משמש כמשרת חייכן, ומעברה השני, סוף סוף, מחכה מושא כתבתנו.

• עוד ראיונות, אמיתיים יותר ופחות, מחכים לכם בעמוד הפייסבוק שלנו
  

"נעים מאוד, מריאנו רוסי", הוא אומר באנגלית קלוקלת משהו. "עמית, תודה שהזמנת אותי לכאן", אני משיב. "למה בעצם באת?", הוא שואל. "נוסטלגיה, בעיקר נוסטלגיה", אני עונה. "אז תשאל", הוא צוחק אבל מסייג עצמו מיד: "אתה יכול לשאול מה שאתה רוצה. לא בטוח שתצא מכאן עם תשובות לכל מה שתרצה לדעת".

אני מוכרח להתחיל מהשם שלך, מריאנו. זה השם האמיתי?

"כן. זה מצחיק, אתה יודע, אף אחד לא טרח אפילו לבדוק את זה, בכל המדינות ההן ששידרו את 'הלב'. זה תמיד היה השם שלי ורק לצורך הסדרה, ביקשו לקרוא לי מרקו".

אתה יודע למה?

"האמת שאין לי מושג, אני מניח שזה קליט יותר. אולי יותר פשוט לילדים להתחבר לשם הזה, לא יודע".

היו עוד דברים מתוסרטים בעלילה? בכל זאת, סיפור חייך לא היה פשוט ובתור ילד עברת מסע מפרך, מה עוד קרה שם ש...

"הכל אמיתי", הוא קוטע אותי. "הכל היה אמיתי. המשפחה זו המשפחה שלי, החוויות היו אמיתיות לחלוטין, זה היה סרט דוקומנטרי של ממש על תקופה מאוד לא פשוטה בחיים שלי, אבל כזו שמאוד חישלה אותי".

"רוצה לסגור חשבון עם נרקו"

לפני שנגיע אל הונו הרב של מריאנו-מרקו רוסי, צריך להסביר שלא היה פשוט לשכנע את הבחור להתראיין, ועוד לתקשורת הישראלית. עשרות שנים הוא ניצב מבחירה בצל, לא נחשף לעולם כמעט, לא מדבר על התקופה ההיא.

סרטון "נרקו".  רוסי: "כמה רוע לב צריך כדי לעשות דבר כזה?"

עשרות תכתובות מייל, טלפונים ושכנועים של עוזריו השונים בפייסבוק הביאו בסופו של דבר, באופן די מפתיע יש לציין, להחלטה שלו להסכים ולהזמין כתב ישראלי שיגיע עד לביתו כדי לספק לנו ראיון ראשון מאז הימים ההם.

למה החלטת להיחשף בסופו של דבר?

"הבנתי שאתם לא באים ברע. אם היית מגיע לפה ברע, לא היית יוצא מכאן היום. אבל אני סומך עליך שהכתבה תצא טוב, אחרת לא יהיה לך טוב", הוא אומר - ועם טון הדיבור הסיצילאני שלו, זה ברור שהוא רציני לגמרי.

אממ.. אוקיי, בסדר, ובכל זאת, מה גרם לך להסכים, למה אתה רוצה להתראיין?

"אני חייב לכם. אתם, הילדים הישראלים, הפכתם אותי למה שאני. אני יודע שדורות רבים של צעירים גדלו עליי אצלכם, ואי אפשר לקחת את זה מכם. אני גם יודע לגמרי להפריד בין זה לבין מה שעשו לי אחר כך".

אתה מתכוון לסרטון ההוא?

"כן כן, נרקו. זה היה נורא. כששלחו לי את זה, כמעט לא ידעתי איך להתמודד. רציתי למצוא את הבנאדם שיצר את הזוועה ההיא ולסגור איתו חשבון אבל לא הצלחתי. מה עשו ממני שם? סוחר סמים? יורד לקוף? מה זה צריך להיות? איזה רוע לב צריך להיות לבנאדם כדי לעשות לי דבר כזה?".

אתה יודע, זה היה בהומור.

"אני אגיד לך מה זה הומור ומה אני יודע. אני יודע שאני עוד אמצא את הבנאדם שיצר את ההתעללות המצולמת הזאת".

משהו שאני יכול לעשות כדי לכפר בשם הדור שלנו על זה?

"למצוא לי את הבנאדם שעשה את זה. אתה יודע מי זה?".

אה, לא. מה פתאום. אין לי מושג. לא.

"טוב מה עוד אתה רוצה לשאול?".

בוא נדבר קצת על הטירה המפוארת שלך. איך הגעת לזה?

"אתה יודע במה אבא שלי עסק? הוא היה רופא. גם אני הלכתי ללמוד רפואה בעקבותיו, והתעשרתי".

אתה יודע, רופאים לא מתגוררים באחוזות שכאלה.

"תלוי איזה רופאים. יש ויש. אני עשיתי כסף מניסויים שונים, שלא נרחיב עליהם את הדיבור. אבל אם תבדוק קצת מה אבא שלי עשה, וזה כתוב בכל מיני מקומות, תבין שיש דרכים לעשות מרפואה כסף".

זה קשור לסחר באיברים?

"המממ... לא, אבל בדברים חיוניים אחרים. השאלה הבאה בבקשה".

ההורים שלך בחיים?

"אבא שלי כן, אבל אני לא בקשר איתו. כלומר, אני יודע שהוא כאן באיטליה, אבל אנחנו כבר לא מדברים הרבה שנים. אמא שלי מתה".

אני מצטער לשמוע. איך זה קרה?

"היא נפלה מהמרפסת. כשחזרנו לאיטליה, היא החלימה והיתה בסדר גמור, אבל שנה לאחר מכן היא עמדה במרפסת הבית ו..."

ו...?

"המרפסת נפלה, נו, היא לא היתה אישה קלילה. אתה ראית את זה כבר בתוכנית. היה עליה הרבה משקל".

רוסי, כיום בן 43, חי כשסביבו עשרות משרתים, נהגים ועוזרים אישיים, אבל זוגיות - זה כבר לא בשבילו. "אני גרוש", הוא מספר. "הייתי בזוגיות עם פיורינה כמה שנים אחרי הצילומים, בהמשך החלפתי אותה בקונצ'טה, איתה גם התחתנתי. שתתה לי את כל הכסף הבחורה הזאת - בסוף גם אותה זרקתי. לקח לי זמן לבנות את עצמי מחדש אחריה. היום אני ככה, לבד פה בטירה, וטוב לי".

וקופיפו? מה איתו?

"מי זה?".

הקוף שלך.

"אה, זה, נו", הוא צוחק. "מזמן הלך. נדרס. הדביל קפץ מהכתף שלי לכביש כשהייתי בן 13 בערך, נדרס על ידי שלוש מכוניות ברצף. לא נשאר ממנו כלום. אגב, הוא בכלל לא היה קוף שלי אלא של ההפקה, והשאירו לי אותו כמתנה לאחר הצילומים. אחרי שהוא מת החלפתי אותו ברוטוויילר גזעי, והיום אני חי פה עם הנכד של הרוטוויילר ההוא. יותר עדיף כלב, מצפצף פחות ולא מחרבן לך על הכתף".

אני חייב לשאול אותך: מה סוד הקסם שלך, מה כבש את הילדים בישראל ובכל העולם?

"שוב זה בגלל הקוף המניאק ההוא. היה לו איזה קטע עם ילדים, אבל אנחנו אף פעם לא הסתדרנו. מה אתה חושב, שכל התחבושות שהיו לי בסדרה היו

מנפילות? הוא נשך אותי הבן של קוף הזה, כמה פעמים".

היית ממליץ לילדים ללכת להפקה שכזו, להרפתקה שכזו?

"בחיים לא. זה הרס לנו את המשפחה. לא אמרתי לך אבל גם עם טוניו אחי אני כבר כמה שנים לא בקשר. הוא לא סולח לי עד היום על זה שבכל שנות הילדות שלנו אני הייתי באור הזרקורים. בהפקה הבטיחו לו סדרת בת משלו, אבל מעולם לא קיימו".

אז אני משער שלא היית חוזר לטלוויזיה.

"בחיים לא. אני את הפרק הזה בחיים שלי מיציתי. אולי, אם יזמינו אותי ל'האח הגדול VIP' - אבל רק אם בחוזה כתוב שאסור להם להכניס קופים".