שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    הם כ"כ אוהבים, אז למה הם נכשלים בזוגיות?

    כיף לחשוב שיש בנו המון אהבה לתת. שאנחנו רוצים להיות עם בן זוגנו 24 שעות ביממה. אבל כדאי לשאול את עצמנו אם אמנם זה כך, או שמא התנהגותנו נובעת מפחדים ומצרכים שלנו כגון חרדת נטישה, פחד הלבד, צורך בקבלה, חוסר-ביטחון אישי ועוד

    יש כאלה האומרים לעצמם, בזמן שהם מחפשים זוגיות: "כשיהיה לי בן זוג, הוא יהיה מה-זה מאושר! יש לי כל כך הרבה אהבה לתת לו/לה!" הם כביכול יודעים, עוד לפני שפגשו את הפרטנר העתידי, שיתנו לו המון אהבה. לכן הם אינם מבינים מדוע אלה הנפגשים איתם בפגישה עיוורת אינם רואים כמה אהבה יש להם לתת ואינם ממהרים להיכנס איתם לקשר רציני.

    וכשסוף-סוף הם נכנסים לזוגיות, הם נמצאים שם "מאה אחוז" עבור בני-זוגם. אוהבים עד בלי די. מפנקים ומעסים ודואגים לבן/בת הזוג יומם-ולילה.

     

    בואו לדבר על אהבה חונקת גם בפייסבוק של ynet יחסים

     

    אבל אם הם "אוהבים כל כך", מדוע בכל זאת הם נכשלים במערכות הזוגיות שלהם? הייתכן שבני הזוג שלהם פשוט אינם מעריכים את מי שהם ואת מה שיש להם לתת ולהציע? או שמא התשובה אחרת לגמרי?.

     

    נירה הטרחנית

    נירה אוהבת את דוד "עד בלי די". מאז עברו לגור יחד היא משכימה קום כדי להכין לו ארוחת בוקר (היא עצמה אינה אוכלת בבוקר), מכינה לו את הבגדים שלפי דעתה כדאי לו ללבוש, מפצירה בו לומר לה אם יש איזשהו סידור בעיר שהיא יכולה לעשות עבורו ("לי הרי קל יותר ממך לחמוק החוצה לכמה סידורים"). היא מזכירה לו להגיע הביתה מיד לאחר העבודה, שהרי היא ממהרת להגיע לפניו כדי להכין לשניהם את ארוחות הערב שהוא אוהב. כל ערב, לפני שהם הולכים לישון, אחרי שהסכימה לעשות איתו אהבה כפי שהוא מבקש, היא אומרת לו, בקול ילדותי-כלשהו, שהיא "כל כך אוהבת אותו"; שהוא "כל העולם שלה", וש"כל כך טוב לה איתו".

     

    נירה אינה מבינה כיצד קרה שלאט לאט דוד מתחיל לקום קצת יותר מאוחר, כך שאין לו זמן לאכול את ארוחת הבוקר שהיא מכינה לו, ומדוע הוא מתחיל להגיע הביתה באיחור. כשהיא שואלת אותו מה קורה והוא ממלמל את מה שממלמל (משהו כמו "תפסיקי לדאוג לי כל הזמן"), היא אינה מבינה את תשובתו, מתרצת לעצמה את התנהגותו באלף ואחד תירוצים ומחליטה שכנראה אינה מראה לו מספיק אהבה. אם רק תשתדל יותר, היא אומרת לעצמה, הכל יהיה בסדר.

     

    כשהיחסים ביניהם המשיכו להידרדר עד שלבסוף עזב, נירה היתה בטוחה שזה בגלל מישהי אחרת.

     

    הסבר:

    נירה אינה מבינה דבר אחד קטן: שהאהבה הרבה שהיא מרעיפה על דוד מתחילה עם הזמן לחנוק אותו. עצם העובדה שהיא "אוהבת כל כך" עליו מבוקר ועד ערב מתישה אותו. כשהוא מעיר לה על כך, היא אינה מסוגלת להבין ולקבל זאת. הרי היא כל כך אוהבת אותו, למה שלא תראה לו זאת כל הזמן? ובכלל, הוא צריך להיות מאושר שיש לו בת זוג כמוה!

     

    כיוון שנירה חסרת מודעות, היא אינה יכולה לראות שהיא פועלת לא מתוך "המון אהבה", אלא מתוך צורך עז לקבלה. ש"האהבה הרבה" שהיא מרעיפה על דוד היא בדיוק האהבה שהיתה בעצמה רוצה לקבל. ושכל הדברים שהיא עושה כביכול למענו נובעים מפחד שמא אינה טובה מספיק, מפנקת מספיק, אוהבת מספיק, מה שעלול לגרום לו לעזוב אותה.

     

    כל זמן שנירה לא תבין מה מניע אותה להתנהג באופן חונק שכזה, היא עלולה לטרפד כל מערכת יחסים אליה תיכנס וה"אהבה הרבה" שתיתן לבני הזוג שלה תהיה בדיוק זו שתרחיק אותם ממנה.

     

    בנוסף לכך, ככל שנירה תיעזב על ידי בני זוג רבים יותר, היא עלולה עוד יותר "לחנוק" בני זוג חדשים, מתוך חרדת נטישה גדולה עוד יותר ומתוך חשש שאולי "לא עשתה מספיק" עבור בני-זוג קודמים, ולכן עליה להשתדל כעת עוד יותר.


    צריך לכבד את החופש האישי של השני (צילום: Shutterstock) 

     

    דניאל חי עבור בת-זוגו

    מרגע שנכנסו למערכת יחסים התחיל דניאל להיות "מאה אחוז" בשביל רבקה. לא רק שקנה לה מתנות כל שבוע, ולא רק שהזמין אותה למסעדה לפחות פעם בשבוע, הוא גם היה חוזר ושואל אותה, מידי יום ביומו, אם חסר לה משהו, אם יש משהו נוסף שהוא יכול לעשות עבורה, ואם היא אוהבת אותו. במשך היום היה מטלפן אליה לעבודה לפחות חמש פעמים. ובערבי חורף גשומים היה בא לא פעם עם מכוניתו לקחת אותה חזרה מהעבודה, כדי שלא תצטרך לנסוע באוטובוס. כך גם "יש להם יותר זמן ביחד", נהג לומר שוב ושוב. היא הרי "כל החיים שלו", היה משנן, כמו מנטרה.

     

    חברותיה של רבקה לא התפלאו כשהודיעה להם כעבור חצי שנה שנפרדה ממנו.

     

    הסבר:

    דניאל אינו מודע לעובדה שהוא חונק את רבקה. הוא גם אינו מודע לעובדה שהתנהגותו נובעת מפחד שמא תעזוב אותו עבור מישהו אחר, כמו גם מתוך צורך עז בשליטה. יותר קל לו לחשוב שהוא "אוהב אותה מאוד" מאשר לראות את עצמו כגבר קנאי ושתלטן. בניסיון לגונן על עצמו מפני האפשרות שרבקה תעזוב אותו ולשלוט בכל צעד מחייה, הוא קונה לה מתנות בלי סוף. אפילו ההסעה בחזרה מהעבודה מיועדת בעתם לוודא שהיא תמצא זמן לבלות עם מישהו אחר.

     

    כל זמן שדניאל לא ייעשה מודע לקנאה ולשתלטנות שלו, הוא עלול לטרפד קשר אחר קשר.

     

    אנחנו וגילויי האהבה שלנו

    כיף לחשוב שיש בנו המון אהבה לתת. שאנחנו רוצים להיות עם בן זוגנו 24 שעות ביממה. אבל כדאי לשאול את עצמנו אם אמנם זה כך, או שמא התנהגותנו נובעת מפחדים ומצרכים שלנו. ואם כן, האם זה בור ללא תחתית?

     

    כדי להבין את עצמנו אנחנו יכולים להתבונן ביחסי הזוגיות שלנו (העכשוויים ואלה שבעבר), ולראות:

     

    1. האם יש לנו את הנטייה "לאהוב עד בלי די", לתת את "כל-כולנו"?

    2. אם כן, כיצד זה בא לידי ביטוי במערכת הזוגית שלנו?

    3. לאן זה הביא (ומביא) אותנו?

    4. האם אנחנו יכולים להבין מה מניע אותנו להתנהג כך? האומנם התנהגותנו נובעת מ"אהבה עצומה ללא תנאי", או שמא מתוך פחדים וצרכים? (למשל: חרדת נטישה, פחד הלבד, צורך בקבלה, חוסר-ביטחון אישי, תחושת פגיעה והזנחה בעבר).

    5. האם יש לנו אפשרות להתמודד עם פחדים וצרכים אלה ולסגל התנהגויות חדשות, מאוזנות יותר?

     

    יחסי זוגיות בריאים

    יחסי זוגיות בריאים מושתתים על נתינה וקבלה הדדיים. כשאחד "אוהב המון", הוא למעשה אינו מאפשר לשני להחזיר אהבה. בני הזוג "מתרגלים" לכך שאחד אוהב ונותן והשני מקבל. זה שאוהב ונותן מתחיל במשך הזמן לרגוז ולרטון על שאינו מקבל, שהרי בסך הכל הוא "אוהב ונותן כל כך" כדי שבסופו של דבר גם יקבל.

     

    חשוב לדעת את הגבול בין "להיות שם עבור השני" לבין "לתת לשני את המרחב שלו". ההבדל הזה חשוב דווקא כיוון שהגבול הזה דק עד מאוד! "לאהוב מישהו מאוד" אין פירושו (רק) לתת ולדאוג בלי סוף, אלא גם לכבד את החופש האישי של השני.

     

    אלה האוהבים עד מחנק יוכלו לפתח מערכת זוגית בריאה ונמשכת רק אם ילמדו להתגבר על האהבה חסרת הגבולות הזו ולמתן את ביטוייה.

     

     


     

     

    *כל השמות המופיעים בדוגמאות - בדויים
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים