אין אהבה בלי פיתוי, כמו שאין סקס בלי פיתוי
אהבה בתרבות שלנו היא הרגש הכי קרוב לאהבת אלוהים. מדברים עליה במונחים כמו 'קדושה' ו'נצחית', אבל היא לא נוצרה ישירות בידי אלוהים. קודם נוצר הפיתוי, שהוא רגש מובהק של חוסר יציבות, בנוסף להיותו חטא. בגלל זה האהבה כואבת?
אלוהים ברא את העולם בשישה ימים, אבל היווצרות העולם לא נגמרה בכך. העולם ממשיך להיווצר בכוח מה שנוצר בששת ימי הבריאה. כך, למשל, אלוהים ברא את אדם וחווה עם איברי רבייה שמאפשרים להם ולצאצאיהם להוליד בני אדם נוספים. אלוהים ברא בעצם מערכת אמצעים, כמו חוקי טבע, שמאפשרים לעולם אפשרויות יצירה בלתי מוגבלות כמעט. בדרך זו, נבראה גם האהבה.
בואו לדבר על אהבה גם בפייסבוק של ynet יחסים
כך, בעיניים חילוניות, אני מבין את סיפור הבריאה. אפשר לתקן אותי על פי דברי פוסקים ופרשנים דתיים, אבל אני בכל זאת חילוני, וסיפור בראשית הוא חלק מהתרבות בה גדלתי כחילוני.
השאלה שמעניינת אותי בסיפור הבריאה היא כיצד, על פי המיתוס התנ"כי, נוצרה האהבה, ועד כמה המיתוס הזה קרוב למה שאנחנו, חילוניים ודתיים, מוצאים באהבה.
אדם וחווה נוצרו כיצורים א-מיניים
אין אזכור לאהבה בימי הבריאה ועד לפרשת עץ הדעת. יש אזכור לדברים שאהבה יכולה להיווצר מהם. זכר ונקבה ברא אותם. זה קודם כל. יש לאדם וחווה איברי רבייה שונים ותואמים, שהמפגש ביניהם יכול ליצור בני אדם שאלוהים לא ברא בעצמו. בינתיים, נראה שלא אדם ולא חווה מודעים לאיברי הרבייה שלהם. אלוהים עצמו דאג לכך. הוא לא מצווה עליהם לעת עתה לפרות ולרבות. הציווי הזה מופיע רק לאחר פרשת עץ הדעת ("פרו ורבו ומלאו את הארץ"), והוא מופיע כתגובה מענישה לכך שאכלו מהעץ שלא ברשות ("בעצב תלדי בנים").
אדם וחווה נבראו כיצורים א-מיניים, אבל עם פוטנציאל להיות מיניים. קשה לדעת בדיוק איזה סוג של יחסים היו ביניהם, כנראה ידידותיים, אבל לא מספרים לנו לפני זה על אהבה ועל התעוררות יצרים. הדיבור הראשון על התשוקה ("אל אישך תשוקתך") מופיע גם הוא לאחר פרשת העץ וגם הוא כתגובה מענישה. ויש שמוסיפים ש"לדעת" בעברית זה גם יחסי מין, כלומר הסקס והרגשות מופיעים רק לאחר האכילה מעץ הדעת.
חטא מתוק? (צילום: Shutterstock)
כדי שכל אלה יקרו, יש להוסיף שחקן נוסף - הפיתוי. הפיתוי והנטייה להתפתות נבראו על ידי בורא עולם. ניתן ללמוד על כך מהתפתחות העלילה. קודם הנחש פיתה את חווה, וחווה נכנעה לפיתוי, ורק אחר כך היא אכלה מהעץ והעולם השתנה וכבר לא היה כבימי הבריאה.
שימו לב – אהבה ורבייה בין בני אדם לא מופיעים בימים שלפני עץ הדעת אלא כפוטנציה, בעוד שנראה שהפיתוי דווקא כן. נראה מוזר, במיוחד לאור העובדה שהפיתוי נברא כחטא. החטא ביחסים בין בני האדם זוכה למעמד ראשוני (לפני עץ הדעת), בעוד שרגשות חיוביים ביחסים בין בני האדם זוכים למעמד משני של היווצרות מאוחרת (לאחר עץ הדעת).
אהבה, נקודת השיא ביכולתו של אדם להיות מאושר, נוצרת לא רק באיחור תמוה, אלא נוצרת מתוך בור ביבים. אפשר להבין זאת, במילים החילוניות שלי, שאין אהבה בלי פיתוי, כמו שאין סקס בלי פיתוי. זה חשוב כדי להבין את הקשר בין אהבה לפיתוי.
"כמו שחורף מתברך בטיפות של גשם, אהבה נושאת את כאביה"
הפיתוי קושר בין אהבה וכאב. הוא רגש נחות, והיא רגש עליון, נושק לשמיים, והמפגש ביניהם מכאיב. כמו שבעצב תלדי, כך גם תאהבו. נבדוק, אם כן, את הקשר הזה. להלן, שלוש הערות לדוגמה.
1. אהבה היא געגועים, כותב ברדיצ'בסקי. ככל שהרגש גדול יותר, כך מתגעגעים יותר. יש לגעגועים דימוי חיובי בדרך כלל. געגועים הם הרי לדבר טוב. אבל, בפועל, געגועים הם כאב. "כמו שחורף מתברך/ בטיפות של גשם/ ...אהבה נושאת את כאביה", שרה רוחמה רז את שירה של רחל שפירא, "איש לא ילמד אותנו/ מה זה געגוע/ שתולש אותך מעצמך/ איש לא יספר לך/ למה ומדוע/ אין לך אף רגע של מנוחה".
2. אהבה בתחילתה היא אובססיה. היא מכאיבה כמו שכל אובססיה מכאיבה בלי שצורכים אותה בכל רגע. האושר הגדול הזה תלוי על בלימה. כל מילה מיותרת, כל טלפון שלא נענה, כל הבטחה שהמימוש שלה משתהה לרגע, בעצם כל פיפס של החיים, עלולים להרגיש כמו סכין צורבת. לא כל כך זוכרים את הרגעים האלה בתוך ההמולה הגדולה הזאת של האושר, אבל הם זוחלים בתוך הנשמה כמו תולעים בולעניות וחסרות מנוחה.
3. אהבה גדולה באה יחד עם קנאה וחשדנות, חסרות מנוחה לפעמים. אני לא מתכוון במקרה הזה שאהבה גדולה מייצרת בהכרח קנאה וחשדנות, אם כי זה די נכון בהרבה מאוד מקרים, אלא ששני הרגשות השליליים האלה מייצרים התאהבות גדולה. הקשר בין רגשות כל כך מכאיבים לבין אהבה הוא עמוק יותר ממה שמקובל לחשוב. כך, למשל, אם לא מקנאים לנו, ייתכן מאוד שנרגיש שלא אוהבים אותנו. אהבה לא אוהבת אדישות. יש לכך הוכחות מחקריות. מספר הזרעונים ששופך גבר מקנא, או חשדן, ומספר הזרעונים שסופגת ברחמה אשה מקנאה, או חשדנית, גדול פי כמה מאשר ביחסים שאין בהם קנאה וחשדנות.
זה לא אומר שאין אהבות שמחות. זה אומר שגם אהבות שמחות באות ביחד עם הכאב, כמו שהאושר מילדים בא יחד עם הכאב שבלידתם ובגידולם.
לידתה של האהבה מתוך הפיתוי
הסיפור המיתולוגי על אהבה מספר לנו, לפי הפרשנות החילונית שלי, את הסיפור הבא: אהבה לא נוצרה בששת ימי הבריאה. היא נוצרה מאוחר יותר, מתוך חולשה נפשית של אדם וחווה. אהבה היא חולשה בגלל זה.
אהבה, לפי התרבות שלנו, היא הרגש הכי קרוב לאהבת אלוהים. מדברים עליה במונחים אלוהיים כמו "קדושה", ו"נצחית". למרות זאת, היא לא נבראה ישירות על ידי אלוהים. היא תולדה של הפיתוי שהוא רגש מובהק של חוסר יציבות, בנוסף להיותו חטא. אהבה עומדת בגלל זה על בסיס רעוע,
סימן ללידתה של האהבה מתוך הפיתוי הוא ההשפעה הרבה שיש עליה לרגשות דחויים ונחותים כמו קנאה וחשדנות. אפשר להוסיף גם את הבוגדנות.
אהבה כואבת בגלל כל אלה.
