חוק החרם: ביבי נעלם, בוז'י נאלם

חובב הסקרים בנימין נתניהו מחזיק בידו גרף מוזר. בגרף הזה, ככל שעקומת עוצמתו הפוליטית עולה, כך יורדות עקומות האומץ והתבונה הציבורית שלו. ככל שהממשלה שלו יציבה יותר, כך הוא הופך לחיוור יותר, לסחיט יותר ולחלש יותר מול תומכיו הצעקניים מן הימין. כך הוא הופך לראש ממשלה חסר אמירה ציבורית.

• הסערה הבאה: ועדת חקירה לארגוני השמאל
  

רבנים המסיתים ומסרבים להיענות לדרישות החוק ולהתייצב לחקירה? לא נורא, שיסיתו. תומכיהם יוצאים להפגנות מאיימות מול בית המשפט העליון כדי להלך אימה על מערכות אכיפת החוק? לנתניהו לא בוער לגנות. וכשכבר בוער, כל שיוצא מפיו הוא המשפט המונומנטלי "חוק זה חוק". ואפרופו חוק: הכנסת מעבירה את "חוק החרם", עוד חוק בסדרה שמעבירה צמרמורת בגבו של כל בן תרבות? לנתניהו אין שום בעיה. כלומר, אין לו בעיה שהחוק יעבור, יש לו בעיה, גדולה אפילו, להתייצב במליאת הכנסת ולהביע את עמדתו. אתמול, למשל, הוא פשוט לא התייצב להצביע. כזה הוא ראש ממשלת ישראל מודל 2011: חיוור המנוהל בידי הימין.  

ראש הממשלה ידליף שהוא ידחה את ההצבעה (בגלל הקוורטט), יחזור בו אחרי שעה וחצי (בגלל לחצים מימין ומהמתנחלים), וייעלם מן הכנסת לפני ההצבעה, כדי שהמצלמות לא יתפסו אותו מצביע. מזהים את הדפוס? זיג-זג קלאסי א-לה נתניהו. אבל ראש הממשלה השתכלל - הוא כבר לא מחכה כמה ימים כדי לעשות פניית פרסה מביכה. הבושה נעלמה לה.

אבל באופוזיציה, כמעט כמו תמיד, לא מפספסים הזדמנות לפספס הזדמנות. במקום להציג אתמול חזית אחידה ונחושה מול חוק החרם, הם התבטלו, התקזזו ונעלמו מהמליאה. איך ולמה מתקזזת קדימה, וח"כים נוספים באופוזיציה, בהצבעה כה גורלית? לא ברור. מדוע לא דפקה יו"ר האופוזיציה ח"כ לבני על השולחן והודיעה: "אין שחרורים!"? איפה היה ח"כ יואל חסון, למשל? בסין. ויצחק הרצוג, איפה הוא היה? הוא דווקא הספיק להגיע להצבעה המכרעת במליאה, אבל כשקראו בשמו וביקשו שיצביע הוא הודיע שהוא מקוזז. הוא מקוזז, אתם מבינים? וזה ח"כ שרוצה להנהיג מפלגה בישראל.

לא אומר "לא" למתנחלים

חזרה לנתניהו. יותר משנתיים עברו מאז הקים נתניהו את ממשלתו, וככל שעובר הזמן מאבד ראש הממשלה עוד ועוד מכוחותיו, ומאבד גם את רצונו לפעול על פי הנורמות הדמוקרטיות. הוא נכנע ליוזמות חקיקה סהרוריות ומשתף פעולה עם עריצות הרוב - צעדים שדוחפים את ישראל אל פינה חשוכה, ומרחיקים אותה מקבוצת המדינות הנאורות.

יותר אנשים דיברו על האח הגדול בבתי הקפה הסמוכים (צילום: עופר עמרם)

לא צריך את ספטמבר האיום או את האירופים הנוראים כדי לייצר דה לגיטימציה לישראל. המחוקקים שלה עושים את זה בהצלחה רבה, בגיבוי מלא או חלקי, חזק או מגומגם, של ראש ממשלה שלא מסוגל לדפוק על השולחן. ראש ממשלה שלא מסוגל אפילו ליישר את יו"ר הקואליציה שלו זאב אלקין, בשר מבשרו הפוליטי, מינוי אישי שלו שקם על יוצרו. הזנב מכשכש בכלב.

ביום ראשון בערב, בעיצומן של ההתייעצויות המדיניות לקראת כינוס הקוורטט, המליצו לנתניהו לדחות את ההצבעה על חוק החרם. לרגע, ראש הממשלה כנראה השתכנע, ומקורביו הבטיחו שההצבעה תידחה. בכל זאת, כל העולם יושב בוושינגטון כדי להתעסק עם ה"צונאמי המדיני" של ספטמבר, לא הגיוני להרגיז אותו עכשיו. ואז הוא חזר בו. תוך זמן קצר, בלי למצמץ ובלי להסביר. ח"כ זאב אלקין, יוזם החוק, נשמע לאורך הערב כולו נינוח, שלו. הוא לא התרגש מהקולות מלשכת ראש הממשלה. הוא ידע שהגב שלו חזק יותר. נתניהו לא יכול לומר "לא" למתנחלים.

בבתי קפה במקום בכיכר

אבל מה קרה לאהוד ברק? מה קרה לשלום שמחון, למתן וילנאי, לאורית נוקד, לעינת וילף, לדן מרידור, לגדעון סער, לסילבן שלום? איפה הם היו בהצבעה על חוק החרם? מדוע הם בחרו להיעלם, ולא להשמיע קול? ברק וחברותו רוצים לשרוד עוד בחירות, ואילו סער ושלום חולמים להנהיג יום אחד את הליכוד. ככה לא עוברים את אחוז החסימה וודאי שלא מנהיגים מפלגה גדולה.

במקום להתעמת ולהתייצב נגד החוק, הפוליטיקאים הבכירים ביותר בישראל מסתתרים, נעלמים, מתקזזים. הם מאמינים שהציבור הישראלי מטומטם, אדיש, עייף ממאבקים. והם כנראה צודקים.

 כ-100 איש התייצבו הלילה בכיכר רבין להפגנה ספונטנית נגד החוק. אחרי שעה וחצי הם התפזרו.

ממול, בבתי הקפה של תל אביב, ישבו יותר אנשים ודיברו על האח הגדול, ממספרם של אלו שעמדו בכיכר והפגינו נגד עוד פגיעה בדמוקרטיה הישראלית. אף אחד מהם לא טרח לעבור את הכביש ולהצטרף למחאה. אף נהג לא צפצף. אפילו השוטרים, שהגיעו למקום כדי לוודא שהמפגינים לא מרעישים ולא פוגעים באיכות השינה של השכנים, נטשו את הכיכר אחרי כמה דקות. 100 איש עם שלטים מאולתרים כבר לא מעניינים אף אחד. בטח שלא את השלטון המזגזג בירושלים.