"הצלת הרבה חיים". חן אפרת הובאה למנוחות

"אחותי הקטנה, אתמול כשהודיעו לנו שאנחנו צריכים להיפרד, לא קלטתי. לא הסכמתי וגם עכשיו אני לא מסכימה לשחרר אותך. אני זוכרת שהיית בת שנה, ראיתי טלוויזיה ופתאום נעלמת לי ופתאום קראת לי ואיבדת את ההכרה. הרמתי אותך על הידיים ורצתי לבית חולים. למה לא קראת לי עכשיו?"

שני (37), אחותה של חן אפרת (26), שמתה אחרי שאכלה ממרח אגוזים מסוג נוטלה, ספדה לה בצהריים (יום ו') בבית העלמין באילת. כ-2,000 איש ליוו את אפרת בדרכה האחרונה בחום כבד מאוד של 40 מעלות. בסוף ההלוויה פרצה האם מלכה בדמעות והתמוטטה על הקבר: "בואי אלי חן, למה הבת שלי? למה הבת שלי?" הקרובים אחזו בה שלא תיפול. היא התנחמה בכך שאיבריה של חן נתרמו: "הצלת הרבה אנשים, עזרת להרבה אנשים".

האחות זוהר נזכרה ביום שבו אמהּ סיפרה להם שהיא בהריון: "שאלתי אותה: מה, תהיה לנו אחות? אני רציתי לקרוא לך בשם אחר, אבל אמא אמרה חן וזה מה שהיה. תמיד קראתי לך חנוש, הייתי מקלחת אותך, הייתי כמו האמא הקטנה שלך. אם לא רציתי לקחת אותך לחברים, היית נשכבת על הרצפה ונתלית לי על הרגליים. את הלב שלי, את הנשמה שלי, אני

אוהבת אותך".

האבא יובל אפרת, שיושב בכסא גלגלים, ספד לה ב"היי" ארוך, שהיה ייחודי לחן: "תבואי אלי בחלום. ביי חן". הקרובים, המסתייעים בייעוץ משפטי, ממאנים לדבר לפי שעה על נסיבות המוות. אפילו החברות הקרובות שהיו לצדה בבית החולים ממלאות פיהן במים.

האם מלכה פרצה בבכי (צילום: יוסי דוסנטוס) 

חבריה של חן סיפרו שתכננה ללמוד משפטים ותקשורת. היא התגוררה שלוש שנים בתל-אביב, עבדה בחנות למוצרי גלישה וחזרה לגור באילת בשנתיים האחרונות. היא תכננה לשוב לגור בתל-אביב. לפני שבוע ליוותה אותה אמה לטיסה. ביום שאושפזה, סיפרה האחות זוהר, ניסתה האם להשיג אותה והיא לא היתה זמינה בטלפון. בשש בבוקר שמעה דפיקה על הדלת ואז קיבלה את הבשורה כי חן מאושפזת והיא מחוסרת הכרה.

האם נתמכת בקרובים (צילום: יוסי דוסנטוס)

חברתה של אפרת, שירלי, המתגוררת במרכז הארץ ספדה לה: "את החברה שגרה הכי רחוק ממני והכי קרובה אלי. אני זוכרת שהצגת את עצמך לראשונה. היי, אמרת, אני חן מאילת. מיד התאהבתי בך. פיזרת את שמחת החיים שלך, את היופי ואת הקסם שלך בכל מקום שאליו הגעת. אני מתגעגעת אלייך". חברתה יסמין מאילת

סיפרה שהגיעה אליה כשעה לפני שהודיעו על מותה. "איזה מזל שהספקתי לראות אותה עוד בחיים. גדלנו ביחד כל החיים, בכל רגע אני מרגישה צורך להתקשר אליה , שתגיד לי שהכל בסדר. האור שהפיצה החוצה חסר לי".  

בת דודתה: "את הטיול המיוחל לא הספקת לממש ובלימודים השקעת. כבוד ואהבת האדם היו ראשונים בעינייך, לשון עבר אינה נקשרת עם שמך. לכולם היו לך כינויי חיבה. בלבי נפער חור שלעולם לא ייסגר".

הדודה ציונה ציינה כי למרות האלרגיה הקשה שסבלה ממנה, היא הסתובבה ללא מזרק אפינפרין או נוגד אלרגיה משום שרופא המשפחה אמר שהיא לא צריכה: "עינייך תמיד היו מלאות שמחה, רצית לכבוש את כל העולם, מציירת, רוקדת, גולשת, השקעת ימים ולילות בלימודים והצלחת, כשתגיעי לגן עדן תבקשי להיות עם סבא יוסי, דוד מוטי ועם קרובים נוספים שישמרו עלייך. הצדיעי להוריך ולאחיותיך האצילים שבחרו לתת חיים לחולים אחרים, נוחי בשלום אהובה".