"הדולפין": לשחרר את מוראד

בימים אלו מוקרן בסינמטקים בישראל הסרט התיעודי "הדולפין" של הבמאים דני מנקין ויונתן ניר. הסרט מלווה לאורך ארבע שנים את מוראד, נער ערבי-ישראלי שהפסיק לתקשר עם בני אדם בעקבות טראומה קשה של אלימות, וטופל בריף הדולפינים באילת. אחרי מספר חודשי שתיקה, הוא חוזר לדבר בזכות קשר מיוחד שיצר עם הדולפינים. אולם אז מתברר כי הוא פיתח לעצמו זהות חדשה וכי הוא מתכחש לעברו ומסרב לשוב לחיק משפחתו בכפר.

• רוצים עוד? כתבות, ביקורות וידיעות נוספות על סרטים וקולנוע
  

הסרט, שזכה בצל"ש מטעם שופטי פסטיבל ירושלים, ישודר בערוץ 2 במסגרת רצועה מהחיים ב-28.8 ונרכש לשידור בערוצי טלוויזיה בצרפת וגרמניה, בריטניה, דנמרק, שוודיה, פינלנד, אירלנד, שוויצריה ולאחרונה גם יפן. בפניכם מוצג סיפור של הנער בשילוב קטעים מן הסרט וכאלו שנותרו בחוץ אחרי עריכה ומוקרנים פה לראשונה. יונתן ניר, מיוצרי הסרט, מספר על הפרויקט שהתחיל במקרה בעקבות גיוסו למלחמת לבנון השניה, ממנה חזר פצוע:

"כמה שבועות אחרי המלחמה חזרתי לאילת ולריף הדולפינים. חווית המלחמה שאבה ממני את שמחת החיים והשאירה אותי עצוב ומדוכא, עד שיום אחד החלטתי שאני חוזר לעבודה כצלם בריף הדולפינים באילת. את היום הזה אני לא אשכח אף פעם. נכנסתי למים והדולפינים פשוט חיכו לי שם. צללתי איתם במשך כחצי שעה והם לא עזבו אותי, קפצו סביבי, התחככו בי, עשו שמח במים, כאילו ידעו שאני זקוק להם. קשה לי להסביר במילים את מה שזה עשה לי.

מתפללים לטוב בריף הדולפינים

הרגשתי כאילו מישהו טוען אותי מחדש בתקווה. ידעתי שאני רוצה לחלוק את החוויה הזו עם עוד אנשים, לספר את הסיפור על האופן שבו דולפינים יכולים לעזור לאדם במצוקה, אבל לא ידעתי איך אני הולך לעשות את זה בדיוק. התשובה לכך הגיעה מספר שבועות אחר כך כשאותו נער אילם והלום הגיע לריף הדולפינים יחד עם אביו.

אבא של הנער הזה הוא איש מיוחד במינו. כשהוא גילה מה קרה לבן שלו הוא החליט לא לפתור את העניין בדרכים אלימות של נקמת דם והתנגד בכל תוקף לאשפוז פסיכיאטרי. למזלו הוא פגש את ד"ר אילן קוץ, מומחה לפוסט טראומה, שהציע לו אפשרות אחרת - טיפול עם דולפינים באילת. הוא מכר רכוש ואדמות, נפרד מאשתו וחמשת ילדיו וירד עם הבן שלו לאילת לתקופת זמן בלתי ידועה.

מוראד ואביו בסרט "הדולפין"

הוא סיפר לנו שנערים מבוגרים מהכפר נתנו לבן שלו מכות רצח עם אלות לילה שלם, בגלל שחשדו בו בטעות שיש לו מערכת יחסים רומנטית עם נערה בת משפחתם. החוויה הזו הייתה כל כך קשה עבורו שהוא פשוט ניתק את עצמו מבני אדם. אבל עם הדולפינים הוא תקשר כמעט מהרגע הראשון.

לצלול פנימה

באותה תקופה פגשתי את דני מנקין לצורך כתבה שכתבתי על סרטו '18 קילו של אהבה', וסיפרתי לו על הסיפור המופלא שמתרחש באילת. כך החלטנו לצאת יחד למסע. עוד באותו סוף שבוע ירדנו לאילת. הנער כבר דיבר, אבל מעט מאוד. ודאי שלא היה מוכן לדבר על העבר שלו אלא רק על הדולפינים ועל החיים החדשים שיצר לעצמו. מבחינתו הוא נולד בגיל 18 מוקף בדולפינים וללא עבר.

די מהר הבנו שחוץ מסיפור מורכב ונדיר שמתרחש לנגד עינינו, יש לנו כאן "זהב דוקומנטרי" כמו שדני אוהב להגיד. שכל ההתחלה של הסיפור הזה שלא אנחנו צילמנו מתועדת אף היא לפרטי פרטים.

משחקים עם הדולפינים באילת

בשלוש השנים הבאות, ירדנו לאילת אחת למספר שבועות כדי ללוות את הנער בתהליך ארוך ולעיתים מכאיב של היזכרות והשלמה עם העבר. לקח כל כך הרבה זמן ליצור את הסרט הזה, משום שהוא התקדם בקצב שהתאים לנער עצמו. לא לחצנו עליו. הבנו שמדובר בנפש פצועה של אדם וקיווינו שבאופן הדרגתי הוא ייפתח אלינו. בהתחלה הוא הרשה לנו לצלם אותו רק מרחוק ומאחור ובלי סאונד, אחר כך הוא הסכים לדבר אבל רק על דולפינים.

וכך, לאט לאט, קליפה אחרי קליפה הוא אפשר לנו להתקרב. בכל פעם שהיה לו קשה היינו הולכים לצלול ומצלמים אותו מתחת למים. שם תמיד היה לו טוב ונעים.