בלי רמזור אדום: על ערב השידורים של ערוץ 2

כאילו לא היו כבר ערבים כאלה בהיסטוריה המסוכסכת שלנו: גם הפעם, כך נדמה, נחתו הרקטות על חברת החדשות של ערוץ 2 בהפתעה גמורה.

הסלמה בדרום - הכותרות האחרונות ב-ynet

• גורם מדיני: חמאס לקח אחריות והזמין החרפה
• הרוג ופצועה אנוש במטח על באר שבע
• שני ילדים נפצעו קל באופקים, יירוט בבאר שבע
• ביטולים בפסטיבל הג'אז בעקבות האירועים  
  

"שידור מתגלגל", חזר דני קושמרו ואמר, למרות שכל עיתונאי בר דעת יכול היה לספר לו, החל משעות הבוקר, שזה יהיה המצב: שצריך יהיה להתגלגל, כלומר לפרוש כתבים בצורה אינטליגנטית יותר מכפי שנעשה; שצריך יהיה לשלוח מישהו לבאר שבע אפילו אם יהיה בסטנד-ביי ולא יעלה לשידור; שכן, באר שבע היא יעד אטרקטיבי לחמאס, ויעד מעורר עניין אצל צופינו גם יחד ושלא - לא עושים הפוגה מהחדשות בערב שכזה לטובת פרק של "רמזור".

אדיר מילר ב"רמזור". בערב שכזה אפשר גם בלי שירותי ההצחקה(צילום: ערוץ 2)

לא ייתכן כי בשעה שיש מטחים בבאר שבע, והם לא לגמרי בלתי צפויים, ניר דבורי מדווח עליהם מאשדוד, רק מפני שבאשדוד היו נפילות בבוקר. באורח פלא, אפילו בערוץ 1 ידעו לשלוח אנשים לבירת הנגב, בעוד חברת החדשות של ערוץ 2 מייחלת שהכתב שלה אכן יגיע לזירת האירוע בזמן - וגם יוכל לעלות לשידור בלי יותר מדי תקלות.

חברת החדשות של ערוץ 2 היא ברירת המחדל לפיגועים, מלחמות ואסונות מכל סוג. בצדק או שלא בצדק, ימים של תבערה הם ימים בהם צריכת החדשות שלנו הישראלים עולה באופן חד וברור ודוחקת את כל היתר הצידה. חברת החדשות, כמו המתחרות שלה, נתונה תמיד בדילמה תלת-ראשית לא פשוטה, בין הרצון להשביע את רצונו של ציבור צופיה, בין המחויבות העיתונאית לבין החשש מפני הגזמה ויצירת פאניקה, שלפעמים משתלט על המחויבות העיתונאית ומממחזר חומרים קשים לצפייה רק מפני שהם קשים לצפיה, וכך מובטח כי יצפו בהם.

בכל מקרה, קשה להעביר ערב כזה בלי שמישהו ימחה על עודף התכנים, העדר תכנים רלוונטיים, ברברת מיותרת של כתבינו ופרשנינו או עמימות מיותרת של אותם אנשים עצמם - ומה שלא יהיה, רוב הצופים יישארו צמודים דווקא לערוץ הזה.

ולו רק למען הסולידריות

ולכן, כשבערך מיליון מהצופים הפוטנציאליים האלה, מאשדוד ועד הנקודה הדרומית ביותר שחמאס החליט לכוון אליה, מצויים הלילה קרוב קרוב לחדרים המוגנים, גם חברת החדשות צריכה להתגייס לעזרתם ולהמשיך את השידור הזה, מתגלגל או לא, עם קושמרו או שחקני הספסל, עם כתבים בפריסה נכונה יותר, ובעיקר בלי "רמזור".

מענגים ככל שיהיו אדיר מילר וחבריו הנעבעכים, הערב הם היו מיותרים וצורמים לפלח גדול באוכלוסיה, ומתוך איזושהי סולדיריות בסיסית עם הפלח הזה, אפשר היה לוותר על שירותי ההצחקה שלהם עד יעבור זעם.

והם לא לומדים. עברתי את מלחמת שלום הגליל 2, ואולי אעבור גם את השלישית כפי שפרשני חברת החדשות מבטיחים מדי פעם, כתושבת הצפון הרחוק. אותה מבוכה, אותה דילמה, אותם שיבוצים מטומטמים של שידורים לא נכונים איפיינו גם אותה. בימים האלה, כמו אז, העם היושב כאן התחלק לשניים: אלה שחיו בטווח הטילים ואלה שלא.

הראשונים היו זקוקים, במיוחד בהתחלה, לכל החדשות שאפשר לשדר - וכל הזמן. האחרונים יכלו למצוא את מבוקשם בעשרות ערוצי כבלים. בימים כמו היום הזה, האחרונים צריכים היו להידחק לסוף התור, ולא להפריע לשידור להמשיך להתגלגל, עד שכולם יירדמו בביטחה בממ"ד.