שווים לתחת: על "4X", "ג'קאס" הישראלים
הגרסה הישראלית ל"ג'קאס", "4X" היא זבל טהור שממש לא מצליח להצחיק, ובעיקר מביך ומעורר רחמים עבור ההורים של המשתתפים. העם דורש צדק טלוויזיוני
אין גבר שלא מחזיק קופסת שרצים מחוויות גיל ההתבגרות. שטויות שעשה עם החבר'ה, התערבויות שאף פעם לא נגמרו טוב, תעלולי קונדס שהצחיקו בגיל 16 אבל במבט לאחור נראים פתאטיים לגמרי. תאמינו לי שאני יודע. בקרב חברי הילדות שלי אני ידוע עד היום בכינוי "אבי פדיחה". הדבר הטוב באותה קופסת שרצים, הוא שזו נמצאת עמוק בתוך הזיכרון של כולנו והשרצים חתומים בקופסה שאסור לפתוח. יש מעשים שאפילו השנים לא מצליחות להשכיח.
כשרואים את הפרק הראשון של "4X", הגרסה הישראלית ל"ג'אקס" (א', yes Real) עולה בראש מחשבה אחת עיקרית: מי לעזאזל אישר לשידור את התת-רמה הטלוויזיונית הזו? אפילו שאנחנו נמצאים בעיצומו של אוגוסט ובבית יושבים מתבגרים משועממים שייהנו מההומור המטומטם לגמרי של חבורת האינפנטילים הזאת, יש גבול לכמות הזבל שמסך הטלוויזיה יכול להכיל. יש קו אדום שגוף שידור לא יכול לחצות. הפעם, הסינון כנראה נעלם לגמרי והשאלה הנשאלת היא איפה הבושה.
עוד בטלוויזיה :
- ההחלטה האומללה לשדר את "רמזור" בזמן ההסלמה בדרום התוכנית החדשה והמפתיעה של דרור גלוברמן ואפרת אברמוב העילגות הצפויה של "האוניברסיטה" ו"הפרויקט הירוק"
במרכז "4X", למי שהיה לו העונג לפספס את תאונת המסך הזו, ארבעה גברים לכאורה בגיל ההתבגרות, אך נראים כאילו עוד רגע הם כבר חוגגים בר מצווה לבנם הבכור, ושמבלים את יומם באתגור גופם ונפשם בחוויות שאפילו העם המצרי לא מאחל למובארק.
בין אם זה כניסה ללא הגנה לכוורת זועמת, תקיעת איבר המין במלכודת עכברים ולו רק כדי לבדוק את התחושה (אגב, שאלה לחולה הנפש שניסה את זה - איך ההרגשה להפוך לעקר?), תחרות שחייה במזרקה מקומית מול עיניהם ההמומות של העוברים ושבים ובעיקר הבערת הקרקפת של אחד מגאוני הדור כדי לראות את התגובה. ובאמת, אל תנסו לחשוב אפילו על לנסות את זה בבית.
לא מספיק הטרור שיש לנו?
"ג'אקס", גרסת המקור של הפשע התורן, היא מסוג הסדרות שהזבל הלבן האמריקאי שאנחנו נהנים לצחוק עליו מקדש. גברים רפי שכל, כוסיות במשקל חסה, משימות מפגרות שאין בהן אפילו חן שאפשר לומר עליו איזו מילה טובה ובעיקר, הומור אידיוטי של עם שבשבילו "מקדונלד'ס" היא האלוהים. אבל למה גם אנחנו צריכים לסבול מהתופת הזו?
לא מספיק הטרור שיש לנו? החום הבלתי נסבל? מחאת האוהלים? איפה הרחמים? למה לזרות עוד מלח על הפצעים ולחשוף אותנו לעוגמת נפש טלוויזיונית שכזו?
חודש אוגוסט הוא הזמן בו עשרות מתבגרים עושים שטויות דומות בשכונות רבות בכל רחבי הארץ. אם תרצו, מדובר בחלק ממסורת החופש הגדול. גם אם יש מצוקת רעיונות, אין הדבר אומר שצריך לתרגם כל פאשלה מקומית לגרסה ארצית. רוצים אקסטרים? אין בעיה, בימים אלה עובדים בערוץ 2 על גרסה ישראלית ל"אפקט הפחד" המצוינת. לא חייבים להתעלל בנו עם תוכנית שבעיקר מעוררת תחושת רחמים עבור הורי המשתתפים. ובעיקר, אחרי שהמדינה יצאה למחאה נגד עשרות רעיונות, נכונות יותר או מפורכות פחות, אני רוצה לצאת ביוזמה למחאה משלי: "העם דורש צדק טלוויזיוני". כי מה שיש על המסך, פשוט מביך ולא שווה את דמי המנוי.
