דמוקרטיה או מלחמת שבטים. לאן הולכת לוב?
במצרים ובתוניסיה כבר יודעים שהפלת המשטר היא השלב הקל במהפכות. אבל בלוב, שם העם הוא בעצם אסופה של שבטים, יצירת אתוס לאומי חדש וממשל חזק הם אתגר גדול שבעתיים. רקוויאם לקדאפי, תחזית לארצו
מהפכות משאירות מטבען הרבה יותר שאלות מתשובות. כדי לבצע את האקט הכוחני של הפיכה וסילוק המשטר הקיים צריך בעיקר אמצעים צבאיים ותמיכה עממית, אבל כדי לספק את רצון הציבור ביום, בשנה ובעשור שלאחר מכן - צריך כבר חזון מורכב בהרבה.
המהפכה שהמורדים בלוב קרובים להשלים הוציאה אלפים מתושבי המדינה הצפון-אפריקנית לרחובות, אבל איש אינו יודע לומר בוודאות האם הם יחגגו זה לצד זה גם ביום השנה למהפכה, ב-2012. ככה זה כשהמדינה מחולקת לשבטים - כשהאויב המשותף נעלם, נשאלת השאלה מה נשאר.
המהפכה בלוב על סף סיום - עדכונים שוטפים ב-ynet:
- המורדים: הטלוויזיה בידינו, תם עידן קדאפי
- "הקרובה של קדאפי" בנתניה: כואב לי, איש טוב
- החשש: מרחץ דמים והתחזקות אל-קאעידה
- לוב חוגגת: "לערוף את ראש הכלב"
- אובמה לקדאפי: עליך להכיר במציאות
פרופ' יהודית רונן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן וחוקרת במרכז דיין באוניברסיטת תל-אביב אומרת כי התקווה לדמוקרטיה בלוב היא יותר משאלת לב מאשר היתכנות ממשית. "לוב מורכבת מערב רב של שבטים, אשר כל אחד מהם מושך לכיוון אידיאולוגי, כלכלי ופוליטי אחר, ומבחינה זו - לא תמיד הרצוי הוא גם המצוי. מי שחושב שאחרי זיקוקי הדינור לכבוד הפלת קדאפי יישארו השמיים מוארים באורות חיוביים גם בעתיד - טועה".
לדברי פרופ' רונן, "לוב נכנסת לתקופת מעבר שבה רב הנסתר על הגלוי. ייתכנו מאבקים מזוינים בין הפלגים השונים באשר לשאלות כמו ערכיו של מי ישלטו". ד"ר מוטי קידר, ממרכז בגין-סאדאת באוניברסיטת בר-אילן, מאמין שבכל הקשור למאבק המזוין מול קדאפי - השבטיות דווקא עזרה למורדים. "אחד המאפיינים של חברה שבטית כמו זו הקיימת בלוב הוא שלעולם לא מרימים ידיים, במקום זה נלחמים עד אחרון החיילים", הוא מסביר.
הפילוג בין השבטים, אותו פילוג שבגינו לוט עתידה של לוב בערפל כאמור, לא הצליח להשאיר את הרודן קדאפי בשלטון. מה הייתה אם כן נקודת השבירה של המשטר בטריפולי בכל זאת? "ללא ספק, נקודת השבירה של משטר קדאפי הייתה ברגע שנאט"ו החליטה להתערב במלחמת האזרחים", מסביר ד"ר קידר, "למעשה, מאותו הרגע קיבלו המורדים חיזוק בדמות הפגזות אוויריות אדירות שהביאו למפנה במערכה".
נפילתו של משטר קדאפי, מאמין ד"ר קידר, מעצימה את המצוקה של "אחיו התאום" לצרת הרודנים, נשיא סוריה בשאר אסד. "כעת, מתנגדי המשטר בסוריה יתעודדו ויאמינו שאכן ניתן לנצח את אסד", הוא מסביר, ומעריך גם כי אם עד כה נמנעה הקהילה הבינלאומית מלהתערב בנעשה בסוריה, משום שחששה להיכנס לעוד "ביצה", כעת - עם סיום מלחמת האזרחים בלוב - העולם יהיה נחוש בהרבה להתערב גם בסוריה ואף להעביר כוחות נאט"ו מלוב אל שכנתנו מצפון.
לקבוע ללוב זהות חדשה
"אין ספק שגם המפגינים בסוריה יקבלו חיזוק ותמיכה אדירה להמשך מאבקם להפלת משטרו של אסד", מסכים פרופ' יורם מיטל מאוניברסיטת בן-גוריון. "בנוסף, הדבר יעורר גם את הקהילה הבינלאומית שכבר התחילה באחרונה לשלוח מסרים תקיפים הקוראים לאסד להתפטר. המהפכה הלובית הפילה למעשה את אחד הדיקטטורים הגדולים ביותר שידע העולם. דיקטטור שתחת שלטונו נשללה כל פעילות של מוסדות חברה אזרחית, לרבות מוסדות מפלגתיים, עיתונות חופשית ושירותי רווחה וזכויות אדם".
עוד בערוץ החדשות:
"לעומת מצרים, שבחמש השנים האחרונות התקיימו בה עשרות הפגנות נגד המשטר, בלוב ובסוריה מעולם לא נערכה הפגנת מחאה נגד השלטון", מזכיר פרופ' מיטל את השינוי הדרמטי. "מכאן עולה המסקנה שכאשר יש התקוממות אזרחית שנמשכת זמן רב ובצורה נחושה, ומתוך תפיסה שממילא אין מה להפסיד, אז בסופו של תהליך כן ניתן להפיל את המשטר העריץ".
פרופ' מיטל מסכים עם הקביעה כי האתגר שעומד כעת בפני מתנגדי קדאפי הוא עצום, ומציין כי יהיה עליהם להגדיר את זהותה של לוב החדשה, לרבות בניית מוסדות שלטוניים מהמסד ועד הטפחות. "הדחף הבסיסי של המפגינים היה חופש, ולכן גם הסיסמה שהובילה את המהפכה הייתה שבלוב תוקם חברה חופשית ודמוקרטית", אמר פרופ' מיטל. "המגמה המסתמנת בלוב היא בהחלט מערבית וללא קבוצות איסלאם קיצוני, אך מדובר בתהליך ארוך מאוד של הגדרת הדמוקרטיה שעדיין לא ידוע אם יצלח, שכן עומדים בפניו מכשולים רבים".
המהפכה כמעט הושלמה, אך מועמר קדאפי טרם נתפס. בהנחה שבסופו של דבר ישימו עליו המורדים את ידיהם - חי או מת - ייפרד העולם מאחד השליטים הוותיקים ביותר שלו, איש שמשל בארצו 42 שנה. גם החוקרים שליוו אותו - על מנהגיו המוזרים יותר והמוזרים פחות - יצטרכו להתרגל לזירה חדשה, נעדרת קדאפי. פרופ' רונן לא יכולה שלא לציין כי לצד כל הזוועות שביצע, היה אחראי קדאפי גם לפעולות נכונות וטובות לארצו.
"כשליט לוב, קדאפי עשה דברים טובים לעמו כמו הלאמת הנפט, הקמת תשתיות תחבורה, העלאת קרנה של האשה
והקמת מערכות חינוך ובריאות שיוויוניות", היא מסבירה. "עם זאת, הוא פעל ביוהרה וחסם כל סוג של חופש ביטוי. האזרחים היו חייבים להזדהות באופן טוטאלי עם המשטר ומי שלא עשה כך נעצר או חוסל".
"אין לראות מנהיגים בצבעים של שחור ולבן. לצד תכונותיו השליליות, מועמר קדאפי היה אדם מאוד כריזמטי, ומנהיג שלא בחל בשום אמצעי כדי לתחזק את משטרו. הוא ראה את עצמו כמי שהקדיש את כל חייו למען לוב, בבחינת 'אני עושה ללוב רק דברים טובים', וזה למעשה היה בעוכריו כי הוא היה מנותק מהמציאות הפוליטית והחברתית במדינה, ולא יכול היה לקבל את זה שיש התנגדות לשלטונו".
לפנייה לכתב/ת 
