צפו: שליח ynet תחת אש ליד המתחם של קדאפי

"צלפים!", נשמעת פתאום צעקה. אני עומד בכיכר שבכניסה לשכונת אבו סלים בטריפולי ומנסה לתפוס מחסה. זה המקום האחרון שכדאי להיתקע בו כשיורים אש צולבת, אני חושב לעצמי. הכיכר הזו פתוחה, מוקפת בבניינים גבוהים. גן עדן לצלפים. כדור אחרון שורק לידי, ואחריו עוד עשרות, שהופכים למאות. בסיום הקרב, כשאני יוצא בלי שריטה, מחלחלת אצלי ההבנה: לא רק המזל שיחק לי, אלא בעיקר חוסר המיומנות של הצדדים. הלובים יורים הרבה, אבל פוגעים במעט.

הנסיעה לבאב אל-עזיזיה נמשכת לא יותר מעשר דקות לבאים מהכיכר הירוקה, או כיכר השוהדה כפי שקוראים לה כעת המורדים. טנק פגוע עומד מחוץ לחומות המתחם הגדול וקיבל את פנינו בעת שנכנסנו פנימה. עצרנו ליד מבנה עגול גדול שעל כיפתו ניצב עיט מלכותי, מסמלי שלטונו של קדאפי. מאחוריו, מבנה גדל שקרס, מדשאות רחבות ועמודי תאורה. ממשיכים.

תוהו ובוהו בבירת לוב- כל הדיווחים ב-ynet:

• קדאפי לא מוותר: "השעה למות קדושים או ניצחון"
• בבית קדאפי: פורנו גייז ותצלומי קונדוליסה רייס
• לוב נושמת לרווחה. רשמים מארץ חדשה / שליח ynet ו"ידיעות אחרונות" ללוב
• המורדים בדרך לעירו של קדאפי: "אולי הוא שם"
• טריפולי: אווירה חגיגית, ילדים בודקים מכוניות
  

הדרך ללב המתחם עוברת דרך חורשת עצים הגבוהים. מימין להם שרידי מאהל האירוח של קדאפי. פעם נהג שליט לוב לארח שם דיפלומטים וגורמים רבי מעלה. כעת, יושבת בו עיתונאית על כיסא פלסטיק ומקלידה כתבה למחשב נייד. ליד פסל היד הקפוצה מזהב המרסקת מטוס אמריקני כבר מתקהלים המהפכנים העליזים. יורים בקלצ'ניקובים אש לשמי טריפולי. זוהי תמצית השמחה הלובית: ירי פרוע לשמים תוך שאגות "אללה הוא אכבר!".

בתוך באב אל עזזיה(צילום: צור שיזף)

ארמונו ההרוס של קדאפי שמאחורי הפסל נבזז והושחת לחלוטין. לא היה פה קרב אמיתי. בקומת הכניסה לארמון הכלה את מה שהיה פעם מוזיאון ההתנגדות – תזכורת להפצצה האמריקנית על באב אל-עזיזיה ב-1986 בעקבות הפיגוע שביצעו טרוריסטים לוביים במועדון אמריקני בברלין.

בקומה השנייה כורסאות וספות קרועות והפוכות. המורדים מצטופפים על המרפסת. יורים באוויר וחוגגים. התמונה הזו דומה מאוד לזו שראיתי בבגדד בימים הראשונים שאחרי הפלתו של סדאם חוסיין. אלא שבעיראק היתה רק ביזה, לא היתה שמחה.

ה-BMW המשוריינת. אי אפשר להניע(צילום: צור שיזף)

מעבר לארמון ניתן להשקיף לעבר מגורי קדאפי, משפחתו ומקורביו. מדובר בחמישה רחובות מקבילים של בתים בני קומה עם מבואה, חניה. נכנסתי לאחד מהם. זהו בית של חמישה חדרים וחצר פנימית. במטבח המזון עדיין נמצא בכלים, רמז לחיפזון שבו נמלטו דיירי הבית בעת שהחלה ההתקפה. מי שיכל. גופות ההרוגים הוצאו מכאן מוקדם יותר.

בינתיים, הביזה נמשכת. מכוניות מצטופפות ליד הבתים ומורדים מעמיסים עליהן מכל הבא ליד. ליד המרפאה הפרטית של קדאפי מעמיסים על אמבולנס ציוד רפואי. אחד מחברי לביקור הסביר לי שהמורדים לוקחים את התרופות והציוד לבית החולים בזאוויה.

 סמוך לשם, קבוצת צעירים מנסה להניע מכונית BMW מפוארת עם חלונות משוריינים. הם הצליחו להפעיל רק את האזעקה, דבר שעורר צחקוקים. כמה מהמורדים הסבירו כי מדובר במכונית שניתן להניע באמצעות זיהוי כף יד בלבד.

ואז הגיעה למתחם שיירה של משוריינים וטנדרים שעליהם תותחים ומקלעים. הלוחמים לא ניראו דומים לטריפוליטאים הנלהבים. "מאיפה?", צעקתי אליהם. "מיסרטה", הם ענו. מיסרטה היא כנראה העיר ששברה את קדאפי. ההתנגדות האמיתית אליו ולמצור שהטיל עליה במשך חודשים, התאפשרה בזכות הלוחמים המעולים האלה. "לאן?", אני שואל והם עונים לאל-מוסלים - אחת מהעיירות שעדיין נמצאות בשליטת נאמני קדאפי. בדומה לה, קדאפי עדיין שולט גם בסירט מולדתו ובסבחה שבדרום. מלחמת האזרחים עדיין לא הסתיימה.