שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    המשפט העברי בשירות בתי המשפט
    תורם כליה שדרש מהמדינה פיצוי, חוזר בתשובה שהיכה את בנו, ורווקה בת 43 שרצתה תרומת זרע מגבר נשוי - אלה הם שלושה מתוך יותר מ-200 תיקים שהשופטים ביקשו לשמוע את עמדת המשפט העברי, כדי ללמוד ממנה. ואיך זה נגמר?

    לפני פחות משנתיים אמר שר המשפטים, יעקב נאמן, כי יש לשאוף לכך שהמשפט העברי יהיה המחייב במדינת ישראל - וחולל סערה. דברי השר, שנאמרו לפני דיינים בכנס על המשפט העברי, צוטטו בכלי התקשורת, והוא זכה לקיתונות של ביקורת, לצד דברי שבח, בעיקר מדתיים.

     

    עוד ביהדות:

     

    אף-על-פי-כן, מקומו של המשפט העברי לא נפקד לגמרי מבית המשפט הישראלי. במשרד המשפטים קיימת מחלקה העוסקת במשפט העברי, ולפני כחמש שנים הוקם במכללה האקדמית בנתניה מרכז ישמ"ע (מרכז לישומי משפט עברי) שמברר את עמדת המשפט העברי לגבי כל נושא מבוקש, הנידון באולם בית המשפט. השירות של ישמ"ע, יוזמת פרופ' סיני דויטש, ניתן לשופטים בלבד.

     

    המרכז, שפועל בראשותו של ד"ר יובל סיני, טיפל כבר ביותר מ-200 פניות משופטים, וחוות הדעת מטעמם שולבו בפסיקות של בתי המשפט בארץ - מהשלום והמחוזי, ועד בתי משפט צבאיים ובית המשפט העליון.

     

    תקדימים לפי הגמרא

    מדוע לו לשופט לבדוק את עמדת המשפט העברי? ובכן, הסיבה הראשונה והפרוזאית היא שלעתים החוק הישראלי מכריח אותו לעשות כן. על-פי חוק יסודות המשפט, במקרה של שאלה תקדימית שהחוק הקיים לא עונה עליה, יש לפנות לעקרונות הצדק של מורשת ישראל. חוק זה מפנה שופטים לחפש פסיקה שנשענת על המשפט העברי.

     

    יישומים רבים לחוק זה נרשמים בכל הנוגע לחתום הרפואה, שכן הוא מתפתח תדיר ומעלה שאלות חדשות כל הזמן. הנה למשל שתי חוות דעת שנדרש

    מרכז ישמ"ע להעניק לשופטים.

     

    במקרה אחד, לבית המשפט המחוזי בירושלים הוגשה תביעת פיצויים של תורם כליה, שדרש פיצוי מהמדינה. ככלל, בישראל לא מקבלים שכר על תרומת איברים, אולם התובע טען שכתוצאה מהתרומה שלו נחסכו עלויות למדינה, והוא ביקש שלפחות הסכום שנחסך למדינה - יועבר אליו. לבקשת השופט, מרכז ישמ"ע מסר את חוות דעתו, שקבעה כי ספק אם לתורם יש עילה נזיקית כלפי המדינה, והשאלה החשובה היא למעשה שאלה חברתית, האם יש להתיר לתת תמורה לתרומה. המרכז הציע שהמדינה תשקול הסדרת פיצוי מוסדר, ופסק הדין עלה עם זה בקנה אחד: השופט קבע שיש חובה עקרונית לשפות את התובעים, אך בנוסף אמר שלא יהיה פשוט לחייב את המדינה מכוח דיני נזיקין.

     

    במקרה שני, בחורה רווקה בת 43 פנתה למשרד הבריאות וביקשה לעשות הפריה חוץ גופית עם זרעו של גבר יהודי נשוי. בית המשפט המחוזי פנה למרכז ישמ"ע כדי לברר מה יהיה מעמדו ההלכתי של הילד. מאחר שבמקרה זה זהות התורם הייתה ידועה - התרומה מותרת בתנאים מסוימים, כמו רישום שמו של האב. המרכז קבע כי לפי דעת רוב הפוסקים, מעמדו של הילד יהיה רגיל - והוא יהיה רשאי לבוא בקהל ישראל.

     

    "יש ספרות ענפה בתחום של רפואה ומשפט אצל פוסקי דורנו", אומר סיני. "בית המשפט משתדל בעניין הזה לשפוט לפי המשפט העברי, כמו קביעת רגע המוות, כדי שהפסיקות יהיו מקובלות גם על הציבור הדתי"

     

    חזרה למקורות

    גורם נוסף לפנייה למרכז ישמ"ע הם מתדיינים דתיים. לעתים, השופטים בוחרים להציג בפני הצדדים את עמדת המשפט העברי, מתוך הבנה שזה ידבר אליהם. כך למשל קרה כשאדם שחזר בתשובה הואשם באלימות נגד ילדו, וכדי להצדיק את עצמו הסתמך על הספר "אורחות צדיקים", שבפרשנות לפסוק "חוסך שבטו שונא את בנו" התיר להשתמש באלימות חינוכית.

     

    מרכז ישמ"ע נתן חוות דעת שקבעה כי רוב הפוסקים בספרות ההלכה המודרנית רואים באלימות המופנת כלפי ילדים דבר בעייתי וחמור, והמגמה שהולכת וגוברת בספרות ההלכה היא לאסור זאת. בית המשפט הרשיע את האב המכה.

     

    מקרה נוסף הובא לבית המשפט המחוזי בירושלים בתקופת הגירוש מגוש קטיף. הנאשם גרם למותם של ארבעה עובדים ערביים ופצע אחד נוסף, וזאת במטרה לסקל את תוכנית ההתנתקות. הנאשם טען שמאחר שתוכנית ההתנתקות תוביל לגזירות קשות על עם ישראל, הוא ניסה להציל את העם מאסונות הצפויים לו - ולמעשה יש היתר לכך על סמך "דין רודף".

     

    אחד השופטים פנה אל מרכז ישמ"ע כדי לברר את הסוגיה. המרכז קבע שעמדת המשפט העברי היא כמובן שאין להתיר הריגת אדם באופן עקרוני לשום צורך, אלא אם מדובר בהגנה עצמית - הרודף צריך להוות איום ישיר על הנרדף. כמובן שאין לעשות מזה היקש לאותם פועלים, שלא סיכנו ולא עשו עבירה. כמו כן אין לראות בפעולה של השלטון כפעולה של רודף.

     

    "יש מקרים שבהם יש צורך לדבר לבעל הדין בשפתו", מסביר סיני. "במקרה של בעל דין דתי או חרדי יש שופטים שמשתדלים לתת בפסק הדין שלהם נימוקים הלקוחים מעולם ההלכה, כדי שהדברים ידברו על ליבו"

     

    נכס תרבותי

    המקרים השגרתיים שבהם פונים לקבל חוות דעת מהמשפט העברי הם כאשר צריך להכריע בסוגיה כלשהי, ובית המשפט עושה סקירה השוואתית לגבי עמדת המשפט בארצות שונות לגבי אותה סוגיה. ישנם שופטים שמרגישים שאם בודקים עמדות שונות, יהיה זה נכון לבדוק גם מהי עמדתו של המשפט העברי.

     

    דוגמה לכך הייתה בתביעת הדייגים שדגו בקישון, וחלו בסרטן. במהלך הדיון המשפטי הם הביאו חוות דעת של אדם שלא היתה לו השכלה רשמית בעניין, אך היה לו הרבה מאוד ניסיון. עדותו העלתה את השאלה מי ראוי לתת חוות דעת של מומחה. השופט רון שפירא יכול היה להסתמך על שיטות משפט מכל העולם, אבל הוא בחר להגדיר את המבחן "מיהו מומחה?" באמצעות המשפט העברי. 

     

    "ישנם שופטים הרואים במשפט העברי נכס תרבותי", אומר ד"ר סיני, "והם מנסים לחבר את המשפט הישראלי למקורות יהודים כחלק מהיותנו מדינה יהודית דמוקרטית. כשהם פונים אלינו, אנחנו לרוב נתחיל מהבסיס, שזו בדרך כלל הספרות התלמודית. יש לא-מעט מקרים שלא צריך להגיע לפסיקה מאוחרת, וישנם מקרים

    שמגיעים עד לפוסקים בני זמננו. אנחנו מרגישים שעקב הפתיחות לארון הספרים היהודי, חלק גדול מהשופטים רוצה לפנות למשפט העברי אבל אין להם את הידע או הזמן, חלקם חוששים שיתקשו להבין את המקורות או לא מוצאים שם את הידיים והרגליים - ופה אנחנו יכולים לעזור".

     

    פרופ' צבי ארד, נשיא המכללה האקדמית נתניה: "המשפט העברי משתרע על עשרות אלפי ספרים בתקופה של אלפי שנה העוסקים בכל נושאי החיים. באין תקדים משפטי אזרחי אז יכול המשפט העברי להוות תקדים, ויש לכך חשיבות רבה. המכללה רואה בפעילות המרכז שירות לבתי המשפט והעלאת חשיבותו של המשפט העברי במערכת המשפט בישראל".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    בית הדין!
    צילום: shutterstock
    ד"ר יובל סיני
    צילום: תמיר ברגיג
    מומלצים