היית משתתפת במצעד השרמוטות?
הכול התחיל משתי צעירות שנמאס להן לשמוע את הטיעון השגוי והטיפשי לפיו נשים שמתלבשות בצורה חושפנית מזמינות לעצמן אונס. השתיים גייסו את הטוויטר והפייסבוק והתוצאה: מצעדי מחאה ברחבי העולם. האם זה בדרך אלינו?
"אם את לבושה ככה, אל תתפלאי אם יאנסו אותך". את המשפט המקסים הזה משגרת לעברי אישה שגילה כפול משלי ואפילו לא מחכה לתגובה, להיפך. היא ממשיכה להסביר לי איך אני ובנות "שכמותי" מפתות גברים עם ג'ינס קצר מדי ומחשופים עמוקים. "לא חייבים לנענע הכל בחוץ", היא מסכמת, "קצת צניעות. תראי שאם תתלבשי כמוני, אף אחד לא יטריד אותך".
השיחה הזו מתנהלת ביום חמישי אחר הצהרים במרפאת נשים במרכז תל אביב. נכון, יכולתי להישאר בשקט בזמן שהאישה וחברתה התחילו לדבר על "דור הגועל נפש הזה שמוציא לגברים מסכנים את העיניים, ואז לא מבינים למה יש אונס ברחובות", אבל בחרתי שלא. אחרי שתי דקות שבהן לא האמנתי למה שהאוזניים שלי שומעות הסברתי שזו בורות, שזה לא קשור למה שאת לובשת, שלפתי סטטיסטיקות מדויקות (מזל שיש סמארטפונים) והסברים.
בירושלים אין פחות מקרי אונס מאשר בת"א
אפילו סיפורים אישיים מעיר מוצאי, ירושלים - שבה נהוג להתלבש הרבה יותר צנוע, אבל בהחלט אין הרבה פחות מקרי אונס. זה לא עזר. במקום זה החליטו השתיים שמה שלבשתי באותו רגע מצדיק התעללות מינית מצד הגבר הממוצע ברחוב, או כמו שאחת מהן סיכמה "גם לי יש חזה יפה, אבל אני מכסה אותו טוב טוב ועובדה, אף פעם לא אנסו אותי". לכי תתווכחי עם ההיגיון שלה.
ובכל זאת רציתי להתווכח, ועשיתי את זה כמו שבנות "כמוני" יודעות - דרך הפייסבוק, הזירה הציבורית שמאפשרת לחלוק עם 534 מחברייך הקרובים ביותר איך את מרגישה. החלטתי לעלות סיכום קצרצר של מאורעות אחר הצהרים תחת הכותרת "בורות, אונס 2011" וסיכמתי: "צניעות ובגדים ארוכים לא מגנים מפני אונס. עירנות, גז מדמיע, ידע בסיסי בהגנה עצמית ותושייה עוזרים הרבה יותר.
אונס הוא לא עניין של מין, אלא עניין של שליטה. יותר נשים נאנסות על ידי אנשים שהן מכירות מאשר זרים שאורבים למחשוף שלהן בלילות. אישה יכולה ללבוש מה שבא לה, מתי שבא לה. אם לגבר שעובר מולה ברחוב אין שליטה עצמית - הגיע הזמן לטיפול אצל גורם מוסמך. גם נשים דתיות וחסודות נאנסות, אפילו כאלו המקפידות על קלה כבחמורה. אישה אף פעם לא אשמה באונס של עצמה. אף פעם!". עשרות לייקים ותגובות העידו שאני לא היחידה שמרגישה ככה.
"נמאס ששופטים אותנו על פי המיניות"
שמונה חודשים לפני התקרית הפרטית שלי, ב-24 בינואר 2011 התייצב השוטר מייקל סנגוניטי (Sanguinetti) באוניברסיטת יורק בטורנטו. סנגונטיני הוא שוטר קהילתי, מהסוג שחי ונושם את הפשע ברחובות ומעורב ברוב אירועי השכונה שעליה הוא אחראי. ליורק הוא הגיע כדי להרצות לסטודנטים החרוצים בפורום הבטיחות השנתי על מניעת פשע ואלימות ברחבי הקמפוס. באותה הרצאה הוא גם נשא את המשפט "נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות ("sluts") כדי להימנע מלהפוך לקורבנות".
הקמפוס געש ורתח, בעיקר הסטודנטיות שישבו באולם וקטעו את ההרצאה בדרישה שסנגוניטי יעזוב מייד את שטח הקמפוס. שתיים מהן, סוניה ברנט והת'ר ג'רביס, החליטו לקחת את האמירה של השוטר הקהילתי שלהן ולהפוך אותה למסר - נשים שנאנסות, מותקפות או מוטרדות מינית אינן אשמות במעשה.
כמו צעירות אחרות ברחבי העולם הן גייסו לרשותן את האמצעים הזולים והזמינים שברשותן, טוויטר ופייסבוק, ותבעו לעצמן בחזרה את המונח slut (בעברית ניתן לתרגם אותו ל"זונה", "שרמוטה", "כלבה", "מופקרת" או "פרוצה"). "עייפנו מכך שמדכאים אותנו דרך כינוי גנאי" הכריזו באתר אינטרנט שהוקם בעקבות האירוע.
"נמאס לנו ששופטים אותנו על פי המיניות שלנו ושבגללה אנחנו מרגישות לא בטוחות. שימוש במושג גנאי כדי לתרץ התנהגות בלתי הולמת יוצר סביבה שבה זה בסדר להאשים את הקורבן. אנחנו רוצות לפעול כדי לשנות זאת".
השתיים, שבינתיים צברו מאות ואלפי אוהדים, החליטו לארגן "צעדת שרמוטות" ברחובות העיר טורנטו, שבה יצעדו נשים בבגדים חשופים וזולים, באיפור מוגזם, בביריות, בחזייה, בחצאיות מיני, נעלי סטילטו ושאר מאפיינים חיצוניים של "שרמוטות". המטרה: להפוך את המילה השלילית לעמדת כוח ולהפריך את המיתוס כי לבגדי נשים יש השפעה על אונס. בראשיתה, כוונה הצעדה נגד משטרת טורנטו. "זהו השירות שאמור להגן על העיר", פסקה ג'רביס בטוויטר, "לא ייתכן שהם יעבירו את האחריות וההאשמה לנפגעות הפונטציאליות. אם זה מה שהשוטרים חושבים עלינו, למה בכלל שנאזור כוח ונתלונן במשטרה על פגיעה מינית? מה עם הביטחון שלנו?"
"אני שרמוטה גאה"
ב־3 באפריל, שישה שבועות לאחר התקרית בקמפוס, צעדו יותר מ־3,000 נשים וגברים ברחובות טורונטו, מעורטלים למחצה, כשכתובות מחאה צבעוניות מעטרות את גופם, וצועקים סיסמאות כמו "הסכמה זה סקסי" ו"אני שרמוטה גאה". המצעד סחף אלפי נשים ברחבי העולם. בחצי השנה שחלפה נערכו "מצעדי זונות" בעלי מסר דומה בברלין, קלן, ונקובר, אוסטין, סיאטל, רינו, ניו דלהי, שיקגו, לונדון, מקסיקו סיטי, סידני, וושינגטון, סאן פרנסיסקו, פילדלפיה וערים נוספות.
מארגנות המצעדים הנחו את הצועדות דרך אתרי האינטרנט ללבוש "רק מה שגורם לך להרגיש טוב ונוח לגבי עצמך" וכך לצד נשים חשופות חזה בבריות צעדו גם נשים עם טרנינג וטי-שרט שעליה מודפס "גם אני זונה". חלק מהאתרים ברשת הפכו ל"קירות וידוי" שבהן חלקו נשים מרחבי העולם סיפורי תקיפה מינית שעברו. חלקן אף ציינו שלולא זריקת האומץ של המצעדים, ייתכן ולא היו מספרות את סיפורן לעולם.
אפרת אורן, דוברת איגוד מרכזי הסיוע לתקיפה מינית בישראל מברכת על הפעילות החו"לית של "מצעדי הזונות" ומדגישה כי "האמירה של הבנות מטורנטו עומדת בבסיס הטיעונים שלנו לאורך שנים – אישה לא צריכה להרגיש אשמה על פגיעה מינית שחוותה. נשים, כמו גברים, רשאיות ללכת בסמטה אפלה בשעת לילה מאוחרת או להתלבש כאוות נפשן – ואין בכך כדי להוות הצדקה או תירוץ לפגוע בהן בדרך כלשהיא. פעמים רבות נפגעות נמנעות מלדווח על תקיפה מינית שחוו מפני שהן חוששות מתגובה מאשימה, או משום שהן חשות בושה ואחריות ביחס לאירוע ואת המעגל הזה אנחנו חייבות לשבור".
- מה לגבי הטענה כי לבוש חשוף יוצר בעצם הזדמנות לאונס?
"אונס באשר הוא מוגדר כאקט אלים שנעשה על ידי בעל כוח כלפי מי שחלש ממנו פיזית, רגשית או בכל מובן אחר. לרוב הוא מתרחש בהקשר של היכרות הנפגע עם הפוגע. בשנת 2009 מתוך 8,474 פניות חדשות למרכזי הסיוע, רק 741 דיווחו כי הותקפו על ידי זר, כלומר פחות מ-9% שיכולים לענות אולי לתדמית השגויה של מישהו שרואה אותך ברחוב בבגד חשוף ומחליט לאנוס. ב-2009 קיבלנו 396 פניות מנשים דתיות, מה שגם יכול להעיד על רמת חשיבות הלבוש במקרי תקיפה מינית".
- האם ישנו סיכוי להתארגנות של מצעד זונות בישראל?
"איגוד מרכזי הסיוע פועל בזירה הציבורית והחקיקתית למיגור תפיסות המטילות אשמה ואחריות על קורבן העבירה במקום על התוקף, מקיימות פעילות חינוכית והסברתית בבי"ס ובמקומות עבודה, ומעבירות הכשרות לאנשי מקצוע על מנת לתת בידיהם כלים לאיתור וטיפול נכון בנפגעות. עם זאת, אני לא בטוחה שזו הדרך הנכונה לפעולה שלנו כאן בארץ. פעילות פרובוקטיבית שכזו עלולה לא לקדם את המטרות שלנו אלא לפעול בדרך ההפוכה. אנחנו מעדיפות לרכז את הפעילות שלנו בדרכים המקובלות, לדבר עם מקבלי ההחלטות, לקדם חקיקה בעניין, אנחנו מאמינות שזה יותר אפקטיבי. מצד שני, ייתכן שאם יתארגן מצעד שכזה בפועל נקבל החלטה אחרת".
- קווי הסיוע של מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לנשים: 1202 לגברים: 1203
עוד כתבות באתר לאשה
- שרה ג'סיקה פרקר מדברת על הכל. בלעדי
- מתכוננים לראש השנה עם עוגת דבש מנצחת
- אוהבים אופנה ורוצים אותה בזול? מדור חדש
- לילה לופז היא מיס יוניברס החדשה. מזל טוב!
