פולארד שוחרר, מכבלי המגזר
ג'ונתן פולארד חייב תודה גדולה לרמי ברוך. הוא אמנם לא שיחרר אותו מהכלא, אבל כן מהאזיקים שכובלים אותו לציבור הדתי-לאומי. עכשיו התברר שאפשר להיות חילוני-שמאלני ולא לחשוש להיות חלק מהקמפיין למען המרגל שנמק בכלא
זה צריך להיות השבוע המאושר בחייו של ג'ונתן פולארד - או לפחות המאושר ב-25 השנים האחרונות שלו. הוא אולי אינו מודע לכך, ואולי לא עודכן בהתפתחויות האחרונות, אבל המאבק למען שחרורו עשה השבוע צעד חשוב. לא, אובמה עדיין לא זז ולו במילימטר מעמדתו, וארצות הברית לא מראה נכונות לשחרר את המרגל הישראלי - אך בכל זאת, הפרשייה של השבוע האחרון יכולה לחולל שינוי בדעת הקהל בנוגע לפולארד - והכל בזכות רמי ברוך.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
האמת היא שפועלו של רמי ברוך למען פולארד התחיל כבר מזמן, עם עלייתה של הצגת היחיד "משפט פולארד", שדחפה את סיפורו של המרגל הישראלי עוד קצת לכיוון התודעה הציבורית. אבל השיא היה השבוע, כשברוך הודיע על סירובו להופיע בהיכל התרבות בקריית ארבע.
הצליח לבלבל ציבור שלם
ההחלטה הזאת, שעוררה מחדש את פולמוס חרם המחזאים על יהודה ושומרון, נשמעת לכאורה מוזרה מאוד:
הרי המילים "פולארד" ו"קריית ארבע" אמורות ללכת יד ביד. אלה שפועלים למען שחרורו של המרגל הנמק בכלא (במלוא מובן המילה, אגב), הם גם אלה שהולכים לגור בקריית ארבע. זה הולך ביחד, מתנחלים ופולארד, פולארד ומתנחלים. אין ביניהם קשר הגיוני, אבל הם כל כך מזוהים זה עם זה, עד שמי שאינו בקיא בפרטי הסיפור, עלול לחשוב שפולארד הוא בכלל תושב אלון מורה שנסע לארה"ב, והוא נתפס כשניסה לחבל בתוכנית השלום של הבית הלבן.
משום מה, ככה זה: אלה שמפגינים מול השגרירות האמריקנית, מפגינים גם נגד עקירת יישובים. מי שתוקף בחריפות כל שחקן שממאן לעבור את הקו הירוק, תוקף גם את ממשלת ישראל שאיננה פועלת מספיק כדי לשחרר את פולארד – והנה, פתאום הוא תוקף גם את מי שדווקא פועל למען פולארד, אולי אפילו יותר ממנו.
באופן מפתיע ויוצא דופן, רמי ברוך מריץ הצגה שלמה המספרת את סיפורו של הסוכן הישראלי הכלוא, ובו זמנית מצהיר שכף רגלו לא תדרוך באזור חברון. זה כמעט בלתי נתפס. לא מעט סרוגי כיפה, שרגילים לחוש זיקה הן למאבק על ארץ ישראל והן למאבק עבור פולארד, מוצאים את עצמם פתאום בסיטואציה מורכבת: איך אוכלים עכשיו את רמי ברוך? הלנו הוא, אם לצרינו? איתנו או נגדנו?
לא מאבק דתי או ימני
בדיוק בגלל זה, יהונתן פולארד חייב להגיד תודה רבה לרמי ברוך. הוא עדיין לא הצליח לשחרר את פולארד מהכלא, אבל לפחות הוא שיחרר אותו מהאזיקים שכובלים אותו לציבור הדתי-לאומי. הציבור הדתי, כמובן, אינו חפץ באזיקים הללו. הוא מת כבר מזמן להיפטר מהם. הוא מחכה ליום בו סוגיית פולארד תעסיק את כל עם ישראל, באופן שווה.
הרי אין שום סיבה שהמאבק הזה יהיה דתי, ובוודאי שאין בו שום סממן ימני. ואף על פי שמדי פעם גם אנשי ציבור ותנועות מהצד החילוני מצטרפים למאבק, הוא ממשיך להיות מזוהה עם חובשי הכיפות.
עכשיו סוף-סוף התברר שאפשר לעשות הצגה שלמה על פולארד, ולהישאר חילוני-שמאלני. אחד שלא יזיז אפילו את ציפורני רגליו מעבר לקווי 67, אחד שהולך ראש בראש נגד אנשי ארץ ישראל השלמה. אם הוא יכול לפעול למען פולארד, כל אחד יכול, גם אם הוא חושש מהצטרפות לקמפיין שמזוהה עם הציונות הדתית.
מצאנו משהו טוב בחרם
למעשה, רמי ברוך תרם לא רק לפולארד, אלא לחברה הישראלית באופן כללי. בחברה רבת-ויכוחים כמו שלנו, אפשר בקלות להתבלבל בכל פעם שמתעורר דיון חדש, ולא לדעת מי נגד מי. הפיתרון הכי קל הוא לשזור כמה ויכוחים יחד, ולהחליט שבעצם אותם שני מחנות נלחמים זה מול זה כל הזמן. מי שמשתייך לציבור הדתי, הוא גם איש ימין מובהק, שתומך בסירוב פקודה, מדיר את רגליו מאוהלי המחאה ברוטשילד (חשבתם שמצאתם סוף-סוף טור שהמחאה החברתית אינה מוזכרת בו? אין דבר כזה, אולי עוד חודש), והוא מסתובב עם הסטיקר "לשחרר את פולארד".
לעומת זאת, מי שמסתובב בלי כיפה על הראש, הוא גם שמאלני, שמעוניין בהקמת במדינה פלסטינית,
תומך בשחרור מחבלים למען גלעד שליט, ופעיל באחד הארגונים הירוקים למען הסביבה. אמור לי מה עמדתך בנושא אחד, ואגיד לך מה אתה חושב על כל שאר הנושאים שעל סדר היום.
היה אפשר למלא את השורות האלו בביקורת נגד שחקנים שמחרימים את אריאל וקריית ארבע, אבל אם נשים לב למה שמיוחד בצעד הזה, ולעובדה שכל אחד יכול לתמוך בשחרור פולארד (ובכל מאבק שהוא) ללא קשר להשתייכותו המגזרית - הרי שלפחות יצא מהחרם הזה משהו טוב.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: ז'רר אלון")
