לסרג'יו פנית, לא טעית / סיכום היורובאסקט
אלופת אירופה הטרייה מספרד אמנם עמוסה בכוכבים, אך ללא יד מכוונת בדמותו של סרג'יו סקריולו זה לא היה קורה. וגם: מה קרה לבוסניה וקרואטיה ומתי צרפת סיימה בפעם האחרונה במקום השני? שלב הסיכומים
בעוד כחודש יפגשו דייויד בלאט ומכבי תל אביב את סרג'יו סקריולו וקבוצתו, אמפוריו ארמני מילאנו, למשחק פתיחת שלב הבתים של היורוליג. בלאט, שסיים אמש (א') את יורובאסקט 2011 במקום השלישי, יתמודד העונה עם משימה לא פשוטה, בדמות איחוד סגל בלתי נגמר של כוכבים במכבי ת"א.
כל הדרך לזהב של ספרד
- נבארו מתחיל להפציץ, ספרד מביסה את המארחת ליטא
- הפסד מפתיע במשחק חסר חשיבות מול טורקיה
- הצהרת כוונות: סרביה מושפלת
- גם המקדונים המפתיעים לא יעצרו אותם
- צרפת? קטן על אלופת אירופה
אם יש מישהו ממנו כדאי לבלאט ללמוד בנושא, הלא הוא יריבו ב-20 באוקטובר, והאיש שהוביל אמש את ספרד לאליפות אירופה שנייה ברציפות – אותו סקריולו חביב. המאמן הוותיק, שכבר ראה כמעט כל דבר באירופה (חוץ מהנפת גביע אירופה), הראה שאין כמו ניסיון על מנת להוציא את המקסימום מהנבחרת שלו.
אם תסתכלו טוב טוב על המקלדת שלכם, תראו שההבדל בין חיבור לחיסור הוא חצי הסנטימטר שמפריד בין 'ב' ל-'ס'. פה בדיוק בא סקריולו לידי ביטוי. כשאתה עובד עם סגל עמוס שמות סטייל פאו ומארק גאסול, חואן קרלוס נבארו, רודי פרננדס וריקי רוביו (רשימה חלקית ביותר), בקלות ההצלחה יכולה להפוך לכישלון צורם, אך סקריולו ידע להוציא את המיטב מנבחרת ספרד, בדרך לתואר הגדול.
איזה בומבה של מביא
ספרד, ואתה זה כבר כולם אמרו, היא הנבחרת האירופית הכי אמריקנית בטורניר עמוס כוכבי ה-NBA. והנה כמה עובדות: ב-90 משחקים בטורניר, רק ארבע פעמים הצליחה קבוצה לסיים את המחצית הראשונה ב-50 נקודות ומעלה. פעמיים זו היתה ספרד, כשהפעם האחרונה, באופן לא מפתיע, הייתה בגמר.
המשולש הקדוש של הספרדים, בדמותם של "לה בומבה" נבארו, פאו ומארק גאסול, ייצרו יחדיו 51.8 נקודות, נקודה פחות מסך הנק' שקלעה אוקראינה מול גאורגיה. זהו כמובן המשולש הטוב ביותר בטורניר, בהרבה לפני זה של צרפת (44.7 נק'), גרמניה (45.6) או מקדוניה (42).
ומעל כולם, כמובן, נבארו. לה בומבה קלע לפחות שלשה אחת בכל אחד מהמשחקים, ושידרג את המשחק שלו בהדרגה, כאילו הוא שומר כוחות לרגעים החשובים: מול סרביה וצרפת, בשני המשחקים האחרונים בשלב הבתים, קלע נבארו 14 ו-16 נק'. ברבע הגמר מול סלובניה הוא השתדרג ל-26, בחצי מול מקדוניה נסק ל-35, ובגמר, לצד 27 נק', השווה שיא טורניר עם חמישה אסיסטים, כשכל 12 זריקות העונשין שלו – בומבה!
ספרד, כפי שנכתב פה לפני פתיחת הטורניר, הייתה בדרכה להפוך לאימפריה הרביעית באירופה. כעת, לאחר הניצחון בגמר, הצטרפו הספרדים לליטא, ברית המועצות ויגוסלביה כנבחרות היחידות שזכו לפחות פעמיים ברציפות באליפות.
מאז יוון 1995, טורניר אותו ספרד סיימה במקום השישי בלבד, הנבחרת האיברית לא ירדה מהטופ 5 ולו לפעם אחת, כשהיא כמובן הנבחרת היחידה שמחזיקה בהישג כל כך מרשים: שמונה טורנירים, שתי מדליות זהב, שלוש כסף ואחת ארד, תוסיפו לזה פעם אחת מקום רביעי ואחת חמישי - ותקבלו את האימפריה בהתהוות. אגב, המקום החמישי והחלש מכולם, הושג דווקא בטורניר הביתי - ספרד 1997.
בו אליי שחקן תותח
אבל לא רק ספרד היתה בטורניר הזה. נתחיל במארחת. נבחרת ליטא היתה מהאטרקציות הגדולות ביורובאסקט, הודות לקהל המשולהב, הכדורסל התוסס וההצלחה שנגדעה בידי אחד בשם בו, אליו עוד נשוב. ליטא סיימה את הטורניר כנבחרת ההתקפה מספר 2 (81.6 נק' לערב), סגנית רק לספרד, וראשונה באחוזים מהשדה (50.8), אחוזים לשלוש (39.8) וריבאונדים (39). זו, רבותי, נקראת דומיננטיות.
בו מקאלב פרץ לתודעה הישראלית והאירופית פחות או יותר באותו הזמן. זה קרה ב-23 במארס 2010, במשחק הראשון מול מכבי ת"א בשלב רבע הגמר. הגארד האמריקני-מקדוני ניצל את מלוא 183 הסנטימטרים שלו, הוריד עשרה ריבאונדים, קלע 12 נק' ומסר שישה אסיסטים, בדרך לניצחונה של פרטיזן בלגרד ביד אליהו, שפחות או יותר סיים לפיני גרשון את העונה ואת קריירת האימון בצהוב.
עוד ב-ynet ספורט
מקאלב הנהיג את מקדוניה לטורניר פנטסטי, כשהוא לא יורד מ-16 נק' אפילו פעם אחת. הוא סיים את היורו עם ממוצע של 21.4 נק', שני רק לבחור בשם טוני פארקר, וביחד עם ולאדו אילייבסקי ופרו אנטיץ' הפכו המקדונים למרענן הרשמי של ליטא 2011. הנבחרת של מקאלב, אגב, חתומה גם על ההתקדמות המשמעותית ביותר מאז היורובאסקט הקודם – חמישה שלבים (מהמקום התשיעי לרביעי).
ואם כבר במקדוניה עסקינן, מי היה מאמין שהרפובליקה הקטנה תהיה יוצאת יוגוסלביה המצטיינת בטורניר? ההפתעה כאן נובעת גם מהצלחת המקדונים, אך גם מכישלון נבחרות עטורות כוכבים כמו סלובניה של לאקוביץ' והאחים דראגיץ' (סיימה במקום השביעי), סרביה של תיאודוסיץ' וסבאנוביץ' (שמינית), קרואטיה של טומיץ' ובאראץ (13) או בוסניה של טלטוביץ' ודומרקאנט (17). לשתי האחרונות, אגב, זהו דירוג שפל אי פעם. זוהי שקיעתה של הזריחה?
סל הניצחון של שער הניצחון
והייתה גם נבחרת צרפתית אחת, שחזרה רשמית למרכז הבמה האירופית. זה לא רק פארקר, שהיה לצרפתי הראשון אי פעם שמסיים כמלך הסלים (21.7 נק'), אלא גם יואקים נואה שסיים חמישי ברשימת מורידי הריבאונדים (שמונה למשחק), ניקולה באטום שהציג יכולת נפלאה לאורך כל הטורניר ונאנדו דה קולו, שהיה לאחת ההפתעות היותר חיוביות שהיורו סיפק לנו.
צרפת סיימה במקום השני, בשווה להישג השיא שלה, שנרשם ב-1949 בטורניר שנערך ב...מצרים, אז ניצחו הפרעונים את צרפת בגמר והיו לנבחרת הלא אירופית היחידה שזכתה ביורובאסקט אי פעם.
ואי אפשר בלי נימה מקומית. נבחרת ישראל רשמה טורניר שני ברציפות בו היא לא עוברת את שלב הבתים הראשון, יש שיגידו שזה בשל ההגרלה הקשה, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. הפעם האחרונה שהכחולים-לבנים ירדו מהמקום התשיעי הייתה אי שם ב-1983, כשמיקי ברקוביץ' היה בשיאו. החבורה של שיבק ספגה במהלך הטורניר 89.6 נק' לערב, מספר שפל מאז יורובאסקט 1981, בו ההתקפה הוליכה את ישראל למקום השישי למרות הגנה חלשה. הפעם, גם זה לא היה...
לפנייה לכתב/ת 
