הארד רוק כיפה
קחו את גרין דיי ולימפ ביזקיט, תוסיפו קצת מטאליקה וטיפת רובי וויליאמס, וכמובן קורטוב של יהדות - וקיבלתם את הגרוגרס ("הרעשנים"): הלהקה היחידה בעולם שיכולה לשיר בדיסטורשן על סרבנות גט, ולעשות מ"אשת חיל" בלדת רוק משועשעת
היי, רוצים לשמוע בדיחה על סרבן גט שמתעמר באשתו? מה, לא? טוב, אתם לא היחידים. מתברר שלא כל מי ששמע את השיר "Get" של ה-Groggers אהב את הדרך ההומוריסטית והעוקצנית שבה הם בחרו לטפל בסוגיית סרבנות הגט. ובכל זאת, הגרוגרס הם לגמרי הדבר הבא - להקה שמביאה משב רוח מרענן במיוחד למוזיקה היהודית, וזה כולל את המוזיקה, המילים ובוודאי ובוודאי שאת הקליפים.
עוד בערוץ יהדות - קראו:
הגרוגרס מתאמצים מאוד להיראות השבאבניקים של ברוקלין, וזה מצליח להם: מתחת לכיפות הקטיפה נחות בלוריות שעברו גוונים, ומבעד לחולצות הטריקו מקפצות הציציות בקצב הרוק-פּאנק. השירים שלהם נעים בין מלודיות אהבה עם טוויסט מופרע – לפשקווילים של מחאה בהפוך-על-הפוך לתואמיהם המודבקים על קירות מאה שערים.
אחרי הרוחניקיות של קרליבך, מגיע הפיקחון הציני של המוזיקה היהודית בצפון אמריקה. נקיי בלורית, חלקם גם מגולחים למשעי, המוזיקאים הצעירים מהדקים את הכיפה בזווית המדויקת. לרובם יש לוק שנע בין ילד טוב מנהטן לסטודנט בישיבה יוניברסיטי - והם תמיד מחוברים לעולם המוזיקה הכללי. במעבר חד מהוורסיות השונות ל"מכביטס" - תופעת להקת הבנים הדתית, שצצה השנה במלוא עוזה בעשר קולות ובפי-כמה גרסאות כיסוי - הנה הדור הבא.
יותר מטאליקה מאברהם פריד
על הבשורה של הגרוגרס אחראים מאז ראשית 2010 שני דוסים לתפארת יהדות ניו-יורק: אלי (דאג) שטיימן - הכותב, ההוגה והסולן - ושותפו המוזיקאי ארי פרידמן, על הגיטרות. ואף שהשניים מנופפים בכיפה בגאווה יהודית, הם גם מנופפים ברקע המוזיקלי שלהם, שרחוק מאברהם פריד כרחוק "מטאליקה" מ - ובכן - אותו אברהם פריד.
המזמור "אשת חיל" פוגש את "המסכה". ואם צפיתם בקליפ הקודם - שימו לב לפתיח
עם רקע של פאנק (שטיימן) והבי-מטאל (פרידמן) יוצרים השניים מוזיקת פופ-רוק-פּאנק, אותה הם מגדירים כ"תוצר של פילוסופיות וערכים יהודיים אורתודוכסים מוצקים – בד בבד עם אהבה למוזיקת רוק חילונית. החפיפה הגדולה בינינו מאפשרת לנו להפיק צליל ייחודי שמושפע מאוד משני הצדדים שאנו מביאים".
אבל עזבו את המוזיקה. אין ספק שמה שהגרוגרס יודעים לעשות טוב במיוחד, זה את הקליפים לשירים שלהם. למעשה, מדובר בסדרת סרטונים מתוסרטים היטב, הבוחנים את גבולות החברה האורתודוכסית המודרנית.
"גט" היה הראשון, ובישר את הולדת הגרוגרס. שטיימן (25) חשב שהוא מחזיק בסאטירה חברתית-יהודית להפליא, בעלת צליל חילוני להפליא. הוא גייס את ארי (23)
"'גט' נכתב בכלל כסוג של קומדיה שחורה – אך עד מהרה גילינו שהוא מייצג הרבה מעבר לזה", מספרים הגרוגרס. "פגשנו יותר מדי אנשים שסבלו או סובלים כתוצאה מסרבני גט, וכך התפתח השיר שהחל כסאטירה - להצהרה חברתית ופוליטית".
הקהילה השמרנית התפלצה
"אשת חיל" היה הבא בתור, והחל כסרטון ההמשך ל"גט". גם כאן היטיבו גולדסמית וחבורתו לחבר בין אמירה יהודית קלאסית, לתרבות המערבית. בין המזמור המפאר את האישה היהודייה, לשיר חיזור מרדני עם קריצה על סרט האימה "המסכה".
"אחרי התגובות שהווידיאו של 'גט' קיבל, נראה היה שהקרקע בשלה לבדוק אם העולם מוכן לעוד ממה שיש למוח הפעיל של דאג להציע", אומר פרידמן. "גם שם הלהקה שלנו - Groggers (רעשנים, מאלה שמטרטרים בפורים) - מצביע על המטרה שלנו: אנחנו אומרים מה שאנחנו חושבים, בין אם הסוגיות שאנחנו מעלים פופולריות, ובין אם לאו".
והתגובות – בהתאם: "אנחנו נתקלים בהחלט ביותר מהתנגדות קלה", הגרוגרס מודים. "כבר היו מי שאמרו לנו שהתכנים שלנו מגעילים, ובטח נלך ישר לגיהינום. אך בכנות, יש לומר שגינויי היתר המגוחכים הללו רק מתדלקים אותנו להמשיך הלאה, ולדחוף רחוק יותר. מצד שני, אנשים רבים שפגשנו אימצו את המוזיקה הזו, והריעו לנו על האומץ לעשות משהו שהוא כל כך מיוחד וחיוני".
"אין לנו קהל 'טבעי'"
כמו החברה שבתוכה הם יושבים – גם הגרוגרס מלאים סתירות פנימיות: הם שומרים על סממנים יהודיים
חיצוניים ותוכניים, אך שרים שירי אהבה מודרניים מאוד, המלווים בקליפים שקורצים ל"סיפור הפרברים" פוגש את "סרוגים", וחולמים רחוק - להגיע גם לקהל שאינו יהודי.
"המוזיקה שלנו היא התשובה למוזיקה היהודית המתקתקה שלא מספקת את הקהילה היהודית המודרנית הצעירה", הם קובעים נחרצות. "אנחנו מאוד גאים בכך שאנחנו יהודים, ורוצים לשלב את זה במוזיקה שלנו - בתנאים שלנו.
"אנחנו מתחילים לגלות שאין לנו קהל 'טבעי'. נראה כי אנשים רבים מרקעים שונים ומפתיעים נמשכים למוזיקה שלנו, ומביעים הערכה אליה. ולמרות שזה סיבך, במידה מסוימת, את מאמצי השיווק שלנו – זה בהחלט מאוד מספק".
לפנייה לכתב/ת 
