הפיגוע שהפיל את ממשלת שמיר. רצח הלנה ראפ

שחרורו הצפוי של פואד עמרין, רוצחה של הנערה הלנה ראפ במאי 1992, במסגרת עסקת שליט, החזיר את הפוקוס לפיגוע היחיד כנראה שהכריע גורל של ממשלה. ברשימת המשוחררים מופיעים מחבלים נוספים שאחראים לפיגועים הקשים ביותר שידעה המדינה, אך ניתן לומר שלאף אחד מהם לא הייתה השפעה כה דרמטית גם על סדר יומה של החברה הישראלית. לרצח ראפ היה במידה רבה חלק בנפילת ממשלת יצחק שמיר ועלייתו לשלטון של יצחק רבין ב-1992.

• גלעד שליט בדרך הביתה - כל הכתבות והפרשנויות בעמוד מיוחד 

• גלעד בדרך הביתה - לכל קטעי הוידאו 

מדינה שלמה הזדעזעה בעקבות הרצח שהתרחש בשעות הבוקר המוקדמות של 24 במאי 1992, בטיילת בבת-ים. הלנה ראפ, רק בת 15 וחצי, עשתה את דרכה מביתה לכיוון תחנת האוטובוס, כשלפתע התנפל עליה עמרין, כשהוא חמוש בסכין מטבח, ונעץ אותה בגבה ובחזה שלה.

נועם שליט עם אביה של הלנה, זאב ראפ, היום (צילום: רויטרס)

עסקת גלעד שליט - הכתבות האחרונות:

• נועם שליט: איפה היו המשפחות השכולות עד כה?
• דיון סוער בבג"ץ: "גלעד לא שווה יותר מאדם אחר"
ההפתעה לאסירים: שובי שליט יחכו להם בעזה
חמאס מציג: 'כרטיס הנסיעה' של שליט אל החופש
מציירים ויורים: עסקת שליט בקריקטורות הערביות

מדינת ישראל סבלה באותה תקופה מגל של פיגועי דקירה והתגובות והזעם שפרצו לאחר רצח ראפ שיקפו את תחושת חוסר הביטחון של הציבור. בבת-ים אירעו מהומות שנמשכו כמה ימים ושיתקו את העיר וביפו התנכלו לתושבים הערבים. הציבור, שחש חוסר אונים מול העובדה שמחבל מרצועת עזה הצליח להגיע עד למרכז הארץ ולרצוח את הנערה, הפנה את כעסו בעיקר כלפי הממשלה.

עוד בערוץ החדשות:

"זה היה עוד לפני שהחל גל פיגועי ההתאבדות בישראל", נזכר יוסי אחימאיר, מנהל לשכתו של ראש הממשלה דאז שמיר. "אחרי מלחמת המפרץ ואחרי ועידת מדריד - אז ניסו להניע תהליך שלום ומדינות ערב שלחו את נציגיהן לדיון עם ראש הממשלה, שהבהיר שוב את עמדתו הלא מתפשרת - שלום תמורת שלום".

לדבריו, "אבל הציבור הרגיש חסר ביטחון והיה זעזוע רב מהעובדה שנערה צעירה נרצחת בגוש דן, בלב המדינה. אני זוכר היטב את ההנחיות של שמיר למערכת הביטחון לבחון האם היה או לא היה כשל בטיפול בטרור, האם הייתה זו פעולת יחיד או שהמחבל נשלח על-ידי ארגון".

יצחק שמיר. "קשה מאוד לאמוד את מידת ההשפעה" (צילום: דוד רובינגר)

הרצח התרחש בתקופה מתוחה מבחינתה של ישראל – תקופת בחירות. יצחק רבין, שעמד בראש מפלגת העבודה, קרא תיגר על המשך כהונתו של שמיר כראש הממשלה. מערכת הבחירות של 92', עסקה בשני היבטים: השחיתות ("מושחתים נמאסתם", הייתה אחת הסיסמאות הבולטות בקמפיין - ר.מ) והמצב הביטחוני.

במרכז הקמפיין הביטחוני ניצב רצח הלנה ראפ. עיתונאי ידיעות אחרונות יגאל סרנה שסיקר את המהומות בבת-ים כתב אז על קבלת הפנים החמה, לה זכה שמעון פרס בביקורו בעיר, על הפופולריות הגוברת שלו ושל רבין, לעומת הדעיכה של שמיר בדעת הקהל ועל ריח הבחירות שהיה באוויר. "לחש הדם ורחש הקלפי", הייתה הכותרת לרישומיו מהשטח המבעבע.

יצחק רבין ז"ל. "העבודה עשתה אז ניצול ציני וחריף של הרצח" (צילום: יעקב סער, לע"מ)

"העבודה עשתה אז ניצול ציני וחריף של הפשע הזה בבת-ים", מאשים אחימאיר. "זה חיזק את הסיסמאות שאין ביטחון בערי ישראל. אחר כך עלתה העבודה לשלטון והחלו פיגועי

ההתאבדות".

"קשה מאד לאמוד את מידת ההשפעה של הרצח", טוען מי ששימש באותה תקופה שר המשטרה, רוני מילוא, "אבל אין ספק שזה השפיע על האווירה בציבור וכתוצאה מכך על תוצאות הבחירות".

מילוא מוסיף: "הממשלה השולטת נשאה, מבחינת הציבור, באחריות במידה מסוימת גם לרצח הזה כמו לכל דבר אחר באותה התקופה, גם אם הציבור יודע שפיגועים אינם בהכרח בשליטת הממשלה. כמו הרצח של הלנה ראפ, כך גם פיצוצי האוטובוסים בתקופה של אחרי רצח רבין, שבגינם פרס לא הצליח להיבחר לראשות הממשלה - דבר שאיש לא חלם שיקרה".