איפה הכי כדאי להיות אישה? באיסלנד

עוד מעט יתחיל החורף אבל אני בספק אם הקור יצנן את המרק המהביל שבתוכו אנחנו חיות – תערובת של מתח ביטחוני, לחץ כלכלי ומאצ'ואיזם - שהוא החברה הישראלית. באיסלנד הקפואה הנשים חיות אחרת. שם, מסתבר, המדינה עושה נפלאות כדי להבטיח חיים נקיים מאפליה מגדרית ואלימות נגד נשים – וגם משקיעה בזה מחשבה ותכנון, שנובעים כנראה ממקום עמוק, הרבה יותר מסתם טמפרטורה.

עוד כתבות באתר לאשה

חיים נקיים מאפליה מגדרית. יוהנה סיגורדרדוטיר, ראש ממשלת איסלנד (צילום EFA)

הנשים במקום הראשון

מגיע לנו

מדריך זכויות לנשים

מה מגיע לך כשאת מתגייסת לצה"ל, כשאת מתקבלת למקום עבודה, כשאת נכנסת להריון או בחופשת לידה ועד גיל פרישה. וגם: למי את יכולה לפנות לעזרה? כל הפרטים

מגיע לנו - מדריך זכויות נשים

השבועון "ניוזוויק" הוא שהכתיר את איסלנד כגן עדן לנשים. מסתבר שהמדינה הצפונית, שאוכלוסייתה מונה בסך הכול שלוש מאות ועשרים אלף איש, עומדת במקום הראשון בעולם בכל הקשור לשוויון בין המינים.

בראשות הממשלה האיסלנדית עומדת אישה, יוהנה סיגורדרדוטיר, הנשואה רשמית לאשה אחרת. בממשלה מכהנים בסך הכול עשרה שרים ובתוכם ארבע שרות, אבל שרת התעשייה הבטיחה לאחרונה בראיון ל"גארדיאן" כי היא פועלת לשוויון מלא, חצי חצי, גם שם.

גן עדן עם תשתית חזקה

זה לא שבאיסלנד הגברים נולדים עם כנפיים והילה מעל הראש, וזה לא שכולם מכירים את כולם (כמו שביורק תמיד אומרת) ובגלל זה לא נעים להם לאנוס, להכות, לנצל או להפלות.

גן העדן הפמיניסטי הזה ניצב על גבי תשתית פורמאלית איתנה, תשתית של חוקים ותקנות, שלא יכולים אלא לחלחל לתוך התרבות ולעצב ראיית עולם שבה ההבדלים בין גברים לנשים אינם משמשים תירוץ לבנייה של יחסי כוחות מעוותים, ויש בה כנראה הרבה יותר מקום לביטוי אישי של יכולות, רצונות וחלומות של יחידים, ללא הבדלי מין.

התביעה החברתית לשוויון מגדרי התעוררה באיסלנד כבר בשנות השישים. ברוב מדינות המערב עסקו אז בעישון סמים, צביעת חולצות באטיק וחלומות על שוויון בין בני אדם בכלל, אבל האיסלנדיות היו כנראה הכי רציניות, והגברים שהצטרפו אליהם הבינו את מה שאצלנו ממאנים להבין – שחברה שאין בה אפליה וניצול היא חברה שיותר טוב לחיות בה, לכולם.

מדינה שופעת קרחונים, איסלנד, וגם נשים מרוצות (צילום: זאב רילסקי)

אחריות מביאה לתוצאות

התוצאה: החקיקה האיסלנדית היא מין הרגישות והמתקדמות בעולם: היא מטילה אחריות פלילית על לקוחות של זונות, היא אוסרת על הפעלת מועדני חשפנות, היא פועלת בתקיפות נגד סחר בבני אדם והיא מסלקת מהבית את התוקפן המכה ולא את קורבן האלימות.

נכון, באיסלנד יש רק 1300 סוגים של חרקים (בהשוואה למיליונים בשאר העולם) וגם בעלי החיים שלהם מתכרבלים עמוק בתוך פרווה ונמנעים מיותר מדי תקשורת – אבל את עיקר הנינוחות המאפשרת להם לדאוג למעמד הנשים הם שואבים, יש להניח, מכך שבניגוד לנו, הם לא נאצלים לתמרן בין דת לצבא, שני גורמים שבדנ"א שלהם משולב דיכוי נשים.

ומה קורה אצלנו?

כדי להבין עד כמה אנחנו רחוקים מאיסלנד, די להסתכל בשתי אנקדוטות (לכאורה): כשהתברר כי שכר הנשים הממוצע במדינה נמוך בעשרה אחוז משכרם הממוצע של הגברים, איגוד הסוחרים המקומי יזם מייד מבצע הנחות לנשים, שנדרשו לשלם על כל דבר שקנו באיסלנד עשרה אחוזים פחות מגברים. מנגד, קצין בכיר במשטרה שאמר בראיון לתקשורת שנשים רבות אחריות לכך שהן נאנסות משום שהן שותות אלכוהול או צורכות סמים, אולץ להתפטר.

קשה לדמיין התרחשויות כאלה אצלנו, במקום שבו קורבנות אלימות מינית עדיין נאלצות להסתתר ולהתנצל כאילו מובן מאליו שהן אשמות במה שקרה להן.

השבוע נקלעתי לבזאר בגדים משומשים של ויצ"ו. השומר בכניסה הסביר לי שההכנסות יוקדשו כולן למניעת אלימות נגד נשים. מאחר שאנחנו לא חיות באיסלנד, נדמה לי שהכי יעיל יהיה לקחת את הכסף הזה ולשלם לגברים כדי שיפסיקו להרביץ לנו.

לא רק קרחונים. תוכי ים באיסלנד (צילום:  זאב רילסקי)