וירטואל, דיגיטל ואומלל: זהו שיר הפסטיגל
שיר הפסטיגל השנתי, "i פסטיגל", הוא לא רק טראש מזוקק - הוא גם מעביר מסרים שלא בטוח שתרצו שהילדים הרכים שלכם יקלטו. להתראות צדק חברתי, שלום "בא לי תיק מבּוּטיק"
מסורת היא מסורת, וכנראה ששום דבר כבר לא יוכל לשבור אותה, גם אם מדובר במשהו שהוא לא פחות ממסוכן עבור הילדים שלכם. כך, מדי שנה, נבחר שיר פופ-דאנס מזעזע במיוחד להיות שיר הנושא של הפסטיגל, שהופך את האירוע הדביק גם כך - למפגן חוסר טעם משווע.
ליצירת המופת השנתית מתווספות מילים אוויליות עד מבוכה, וכך נוצר המנון חג החנוכה השנתי, שסוחף אחריו אלפי ילדים צעירים. הלוואי שהיה אפשר להגדיר את זה כ"טראש". אבל המציאות, רבותיי, חמורה יותר. המציאות היא ששיר הפסטיגל עלול אפילו להזיק לילדיכם.
"Mister Saxobeat" של הזמרת אלכסנדרה סטאן, שיר הסקסופון הרומני והנורא (גם במקור) שכובש את המצעדים ברחבי העולם, הוא שזכה הפעם לעיבוד העברי עבור מופע החנוכה. על הגרסה הציונית, הנוראית אף יותר מהמקור, אם תרצו שם לאשם - אחראי דורון מדלי, שיצר אותה על פי בקשת "סולן הפקות", החברה של מיקי פלד, מפיקת המופע. התוצאה: שיר שלא ראוי להאזנה, בטח שלא לילדים.
איי בז'ורנל נשיונל
למרבה הצער, ילדי הפסטיגל שלבטח ישְׁתכרו בחנוכה מאבק הכוכבים שינשמו, לא ישימו לב לזוועה ויתמכרו גם הפעם לפזמון המדבק. מיטב האמנים, עליהם נדבר בהמשך, מבזים עצמם ומלכלכים את גרונותיהם ברצינות תהומית, תוך שהם שרים את המילים האידיוטיות של הקשקוש הזה. גם אם כבר לחצתם על כפתור ה-Play, קחו שנייה, קראו אותן בעצמכם ותגידו אם הסיפור הזה נשמע לכם הגיוני.
i פסטיגל, משוכלל, כמה קל, להדליק, לשחק, להקליק, בוא לפסטיגל
i פסטיגל, וירטואל, דיגיטל, זה מדליק, לא מפסיק להצחיק, כי זה i פסטיגל
נפתח עוד בלוג נצ'וטט, נשיר ביוטיוב דואט, ונצטלם במסיבה ונתייג ת'תמונה
תוריד ת'כל ותשמור, ותן לי Like או Ignore
ואם תרצה רק לשאול - גוגל יודע הכול
i פסטיגל, כמו תמונה, משונה, בא לי תיק, מבּוּטיק, זה השיק, כן זה הפסטיגל
Game on ואוו ואוו ואוו Game on וואו וואו וואו
היי גבר בוא לשחק, משחק חדש מרתק
הוא משודר ב-HD, שמור לי על דיסק און קי
עם הגיטר בידי, ה-Angry Birds אחרי
זה כמו מסע בעולם, יש בו מקום לכולם
i פסטיגל, לא זה לא בחלל, זה מקפיץ, מסקרן להציץ, בוא לפסטיגל
i פסטיגל, אינטרנט, נשיונל, זה חלום של מקום, זה דוט קום, כן זה הפסטיגל
Game on ואוו ואוו ואוו Game on וואו וואו וואו
"i פסטיגל", שמו השנתי של המופע, נגזר כמובן ממורשתו של סטיב ג'ובס המנוח, אבי ה-iPhone, ה-iTunes, ה-iPod ושלל המוצרים היקרים והיוקרתיים של אפל. המשך מילות השיר לקוח מהעולם הדיגיטלי ה"מגניב" וה"חדשני", ובהן צירופי מילים נטולי הקשר כמו "נתייג ת'תמונה", "פסטיגל אינטרנט נשיונל", "משחק חדש מרתק הוא משודר ב-HD", "תן לי Like או Ignore" ועוד.
אם נעזוב את חוסר הקשר למציאות ואת הרצון של היוצרים להתמגנב, להתחנף ולרדת נמוך אפילו יותר ממנת המשכל הממוצעת של קהל היעד (שעולמו מורכב מקצת יותר מהתפיסה הבינארית של "לייק" או "איגנור"), ההמשך חמור עוד יותר.
בימים בהם מנסים לחנך את העם כולו לצריכה נבונה יותר באמצעות המחאה החברתית, ובימים בהם הקוטג' בפרט ו"תנובה" ככלל הפכו למוקצים, לא ברור למי נשמע סביר לשים בפיה של מאיה בוסקילה צירוף מילים כמו "בא לי תיק מבוטיק". בקליפ, אגב, המצב קשה יותר, שם נראית הבוסקילה על רקע חנות תיקי יוקרה וירטואלית.
מי צריך אמא כשיש גוגל?
אבל שיא הטמטום וחוסר הטעם מגיע בכלל בשורה אחרת, קצרה מאוד, שאולי מתמצתת את הבעיה כולה. "אם תרצה רק לשאול - גוגל יודע הכל". לא, לא המוח של הילדים, לא הספרים, לא החברים ואפילו לא ההורים. אין לכם, ילדים - כך לשיטת אנשי הפסטיגל - על מי לסמוך אלא על גוגלנו שבאינטרנט. אף אחד, פרט אליו, לא יספק לכם תשובות. ועוד איזה. אם זה מה שאמורים ילדינו לשמוע באירוע מכונן מבחינתם, וכן - אירוע ענק ממדים כמו הפסטיגל הוא מכונן עבור ילדים וילדות בני שש - מצבנו חמור.
ובתווך, הזמרים והשחקנים המסכנים שמשתפים פעולה עם הזוועה, רק כדי לשרוד בשוק התרבות המקומי. אמנים מוערכים כמו מירי מסיקה - שלא ברור איך הסכימה תמורת כמה ג'ובות לשתף פעולה עם העניין, צעירי הדור כמו ליבי
בירן ואחרים שמגיעים לטונים לא להם, מאיה בוסקילה - ההיא מהבוטיק, שכנראה לא היה לה מספיק בחברת הדצים לפני כמה שנים ועוד רבים, רבים מדי.
ולפני שתקפצו ותאמרו שלא על כתפי מיקי פלד וחברת ההפקה שלו מונח גורל עוללינו: אין לנו כל כוונה לראות בפסטיגל מופע חינוכי. להיפך. מותר לילדים גם ליהנות מתוכן קליל חסר כל ערך. אבל זה לא אומר שכל סוג של בידור קליל וחסר ערך ראוי לזמן היקר שלכם ושל ילדיכם.
