באטמן ארקהאם סיטי: יכול להיות יותר טוב?
ספוילר: לא. המשחק בסדרת באטמן הוא לא רק משחק גיבור העל הטוב בהיסטוריה, הוא גם אחת מהרפתקאות הבאטמן הגדולות של כל הזמנים בכל מדיום
הנה זה מתרחש: הזרקורים עם סמל העטלף מאירים את הרקיע האפל של גות'האם, הצחוק המבעית של הג'וקר מנסר את הלילה. הקריאה נשמעה. עם כל הכבוד למשפחה, לחברה ולאוניברסיטה, הגיע הזמן לרדת אל מערת העטלף, לחבוש את המסכה עם האוזניים המחודדות ולהיכנס פעם נוספת למגפיו של הנוקם עטוי הגלימה.
שנת 2009 הייתה מבחינתי שנה של משחק אחד, וקראו לו Arkham Asylum. העולם ש-Rocksteady בראה באסיילום היה משכנע, שואב ומהפנט והצליח ללכוד באופן מושלם את המהות של האביר האפל. שנתיים מאוחר יותר מגיע משחק המשך, שמתיימר להיות משחק חצי פתוח בעל מאפייני ארגז חול, גדול ועשיר תכנים יותר מקודמו. האם הוא מצליח להתעלות על משחק גיבור-העל של כל הזמנים?
עוד ב-games:
זה הולך להיות לילה ארוך
אני עומד על גגו של בניין Ace, המקום בו עבריין רקק נפל לבור של חומצה קטלנית ונולד מחדש כפסיכופאת המצחקק הידוע כ"ג'וקר". העיר פרושה מתחתיי, עטויה שלג ומוארת ניאון, מחכה לי כמו ענק רדום אך רוחש סיוטים. זו היא Arkham City, רובעה הצפוני של גות'האם שאוכלס בחלאות האנושות שהועברו אליו לאחר סגירת מתקן הכליאה Arkham Asylum.
אני יודע מה ממתין לי שם למטה: בקרב הבניינים העתיקים והסמטאות האפלות ממתינים כמה מנבלי-העל הנבזיים על הפלנטה, נאבקים בצורות היצירתיות והאלימות ביותר שקשה לדמיין על השליטה בעיר, תחת עינו המפקחת של הפסיכיאטר המבעית הוגו סטריינג'. לחלק מהפושעים הללו אינטלקט עילאי, חלקם בעלי כוח על-אנושי ואחרים מצוידים במיטב כלי המשחית, אך לכולם יש מכנה משותף אחד: הם מטורללים לחלוטין והם שונאים את העטלף. אבל אני רק דרוך, לעולם לא חושש. כיוון שאני הוא התגלמות פחדיהם הנוראיים ביותר, אני הוא הטורף באפלה, התגלמות הצדק; אני הוא באטמן.
סים-באטמן
השליטה באביר האפל מדוייקת ואינטואיטיבית. הוא מסוגל להשתמש בוו התפיסה שלו על מנת לנסוק לגגות בניינים, לדאות באלגנטיות ביניהם ולצלול אל עבר פושעים מזדמנים תוך שתילת בעיטה מכוונת היטב בפרצופם. הרבה משחקים ניסו לדמות את אופן התנועה ייחודי של גיבורי העל: חלקם, כגון משחקי סופרמן, נכשלו כשלון חרוץ ואחרים, כגון משחקי ספיידרמן, הצליחו באופן חלקי, אבל Arkham City הוא סימולטור באטמן קרוב לשלמות, ומייצר הרגשה אותנטית של דורס לילה אימתני שתר אחר טרפו.
כאשר האביר האפל נקלע לקרב עם חבורות קלגסים נוצר בלט חינני וקטלני שמורכב ממהלכים התקפיים ומכות נגד, מכניקה פשוטה ללמידה אך גם טקטית להפליא. האויבים במשחק ילכו וישתפרו באמצעות להבים, שריונות גוף ומגנים, מה שחייב אותי לא אחת לשנות את אסטרטגיית הקרב ולנצל כל תנועה אפשרית, מהתחמקויות ומכות נגד ועד מתקפות מיוחדות וגאדג'טים עם שימושים קרביים. התוצאה גם מענגת לעיניים: באטמן יהלום באויב אחד, יעיף בעיטה מסובבת לשני, יחסום שני אויבים אחרים במקביל ויהדוף כיסא שנזרק לעברו בחזרה לשולח.
טורף אורבני
כמובן שזה לא יהיה משחק באטמן ללא קטעי התגנבות ואלו מצויים בשפע. כאשר האביר האפל נתקל בבריונים חמושים ברובים הוא נאלץ לשנות טקטיקה ולעבור למצב צייד שקט. בדומה למשחק הראשון, רוב קטעי ההתגנבות מתרחשים בחללים סגורים אך בעלי תקרות גבוהות, ובאטמן צריך לנצל את מימד הגובה על מנת לארוב לאויביו, לבודד אותם ולהמם אותם בחשאי. מספר גאדג'טים חדשים שנוספו לחגורה שלו מסייעים בסיטואציה שכזו: פצצות עשן שמערפלות את קו הראייה של האויב, וו תפיסה לגניבת כלי הנשק של הבריונים, רובה שמעביר זרם חשמל בגופם, פצצות הקפאה ועוד.
אחת מההנאות הבולטות של המשחק היא להיכנס לחדר, לתפוס נקודת תצפית טובה, לתכנן צעדים באמצעות "ראיית הבלש" הרנטגנית של באטמן ולהתחיל לצוד את האויבים אחד-אחד. האויבים ההולכים ומתמעטים יגיבו להיעלמות חבריהם בהיסטריה הולכת וגוברת, כאשר במקביל יצרח עליהם נבל-העל התורן ברמקולים שישפרו ביצועים ויתפסו אתכם סוף סוף.
עיר החטאים
ככל שצללתי אל תוך הפנטזיה האפלה של רוקסטדי התחלתי להבין שעם כל הכבוד לבאטמן, הכוכב המרכזי במשחק הוא העיר עצמה, ואיזו עיר זו. היו לי חששות כבדים בשיטוטי הראשוניים בה: פחדתי שתחושת המיקוד והדחיפות של Arkham Asylum יפנו את מקומם לשיטוט חסר מעש וציד בונוסים זניחים, כזה שמאפיין הרבה משחקי עולם פתוח. שמחתי לגלות שטעיתי. מאחורי כל פינה של ארקהאם, העיר, ממתינות לכם עלילות מרתקות שמתחברות יחדיו לסאגת באטמן בלתי נשכחת.
לאורך המשחק כולו שזורות משימות משנה רבות שביצוען אינו הכרחי - אבל אלה רחוקות כמו לילה מיום מהסחות הדעת הרגעיות או השליחויות הבנויות בתבנית שנקראות משימות משנה בהרבה משחקים. כאן מדובר בקווי עלילה מקבילים לקו העלילה המרכזי ולא פחות מעניינים ממנו, שככל שתתקדמו במשחק תחשפו עוד ועוד מהן. בין השאר באטמן יכרות ברית ארעית עם הנבל המגודל ביין, ישתתף במשחק חתול ועכבר קטלני עם הרוצח הסדיסט ויקטור זאס, ויהיה אורח במסיבת תה הזויה של הכובען המטורף.
אם יש כוכב אחד גדול יותר לתוכן המשני, אז מדובר ב-Riddler. הגאון האובססיבי ממשיך לענות את האביר האפל עם חידותיו והפעם מספק נתח משחק משמעותי הרבה יותר. סימני שאלה פזורים בכל ארקהאם, חלקם כלואים בכלובים שדורשים מכניזם מסוים לפתיחתם וחלקם מוסתרים כחידות סביבתיות. החידות מתוחכמות להפליא ויוצרות משחק פאזלים שלם לאורכה ולרוחבה של העיר. איסוף סימני שאלה פותח שלל בונוסים במצב הקמפיין ומחוצה לו, וכן עלילת משנה נוספת בכיכובו של איש הקושיות בכבודו ובעצמו.
מבקרים רבים טענו שקרבות הבוסים במשחק קלים מדי, אבל הציפיות שלהם היו מוטעות לדעתי. רוב נבלי-העל בעולם של באטמן מתאפיינים בכוחות מיוחדים או בכוח פיסי כביר, אלא באינטלקט זדוני, טכנולוגיות מתוחכמות וכריזמה מרושעת. לחימה בהם היא בדרך כלל משחק מוחות מתוחכם, ופחות עניין של חילופי מהלומות. דוגמה טובה לכך היא מבצרו של הפינגווין: על מנת לחדור למבצר נאלצתי ראשית לנטרל את מנגנוני האבטחה המקיפים אותו, לאחר מכן להלחם בגלים של בריונים וענק דמוי ביין ותוך חילוץ שוטרים מאגם קפוא ומכריש רעב. כאשר העניין מגיע בסופו של ערב לחילופי מהלומות עם הפינגווין עצמו, ברור מאליו שהתוצאה תהיה נוקאאוט לטובת העטלף.
לוק סקיי-ג'וקר
עיצוב גותהם סיטי נותן לעלילות באטמן הלעוסות טוויסט אפל ומרענן, שמזכיר יותר מותחן אימה מאשר הרפתקת פעולה קומיקסית מהסוג הנפוץ: גורדי שחקים מפוארים מזכירים את תהילת העבר, אבל גם נמצאים במצב ריקבון מתקדם אשר ממחיש את מצבה החברתי של גות'האם; מאורתו של הג'וקר הינה לונה פארק שיצא מסיוט צבעוני במיוחד; הנבלים מעוצבים כמו קריקטורות מהלכות, מגוחכים אך מאיימים בו זמנית; באטמן עצמו: רחב כתפיים, רציני, על סף האפלה אך בלתי ניתן להשחתה.
פס הקול האפי הוא כמו שילוב בין דני אלפמן והנס צימר, מלחיני סרטי באטמן של ברטון ונולן. הדיבוב גם יוצא מגדר הרגיל: קווין קונרוי מרשים כבאטמן ומארק המיל (לוק סקיווקר) נותן פייט רציני להית לדג'ר המנוח כג'וקר הרצחני, תפקיד שהוא מכיר היטב לא רק מהמשחק הקודם אלא גם מהסדרה המצויירת.
חתולה על גג בניין קפוא
רכישה של המשחק מיד ראשונה תספק לכם קוד DLC שיאפשר לכם לגלם גם את אשת החתול, גנבת גמישה וסקסית עם מיני-סיפור משל עצמה. השליטה באשת החתול דומה לשליטה באיש העטלף רק מעט קלילה וזריזה יותר, וכן יש לה כמה טריקים משל עצמה כגון שימוש בשוט וטיפוס על קירות. העלילה שלה מצטלבת במספר נקודות עם זו של באטמן ומענקיה לסיפור העשיר ממילא עוד רובד.
לאחר שתסיימו את המשחק תוכלו להתחיל אותו מחדש במצב משודרג שבו אתם מצוידים בכלל הגאדג'טים, אולם האויבים נהיים קשוחים יותר ואף מופעים בווריאציות שונות. כמו כן תוכלו להמשיך לאסוף סימני שאלה ולהתמודד עם חידות נוספות של ה-Riddler. ערך נוסף למי שהשלים את העלילה תמצאו ב-Challenges, שבמסגרתם תוכלו השחיז את כישורי ההתגנבות או הלחימה שלכם כבאטמן או אשת החתול. אתגרים אלו הופכים קשים בהדרגה וניתן אף להשוות את ביצועיכם בהם לבאטמנים אחרים ברשת.
Arkham City הוא לא רק משחק גיבור העל הטוב בהיסטוריה, הוא בכלל אחת מהרפתקאות הבאטמן הגדולות של כל הזמנים בכל מדיום. הוא יכול לעמוד בגאווה ליד יצירות כמו "האביר האפל" של נולן.
יאהבו: כל מי שמעוניין לאבד את עצמו בתוך עולם קומיקס אפל ומכשף.
לא יאהבו: כריסטופר נולן. יש לו מתחרה רציני.
שווה קנייה: אם יש לכם את הכסף קנו שניים, כדי להבטיח שיעשו עוד כאלה.
לפנייה לכתב/ת 
